ערך השולחן חושן משפט חלק ב ק

דוקא האי שטרא אבל שטרי אחרינא לא שאני התם דלא ידעי' אי זייף או לא אבל הכא דודאי ידעי' שגנב מבית ראו' יש לחוש ג"כ לכל השטרות והביאו הב"י בסס"י ס"ו והסמ"ע כאן בקיצור ע"ש ונר' דס"ל דה"נ גבי שטר ריעא אם נתברר בעדים שזייף שטר זה יש לחוש ג"כ לכל השטרות שיוציא וכ"כ מהר"י ן' מיגש סי' קס"ד מי שנתברר עליו שהוא זייף שטרא הוא פסול לעדות להיות גזלן כיון שבקש דרך א ליקח מה שאין לו ליקח מן הדין או לפטור עצמו מחוב שעליו ע"ש ונראה משום דנתברר שזייף דהוי גזלן ופסול לעדו' ולשבועה אבל אם באו עדים ששאל להם לזייף כיון דלא נודע שזייף לא נפסל לעדות כמ"ש הרשב"א וכ' הב"ח בסימן ס"ג דאם הוציא ב' שטרות על שמעון וכל אחד מזה הסכום אין לפסול אלא א' מהם ומספק אינו טורף מלקוחות בשטר שזמנו מאוחר ע"ש ונראה דהרשב"א מיירי בהוברר איזה שטרות שגנב דאם לא נודע איזה מהם גנב בלא"ה נפסל שהרי כתב הרא"ש בפרק אלו נערות י"מ דכל שטרותיו בחזקת מזוייף וכו' אבל אם העדי' לא הזכירו שם הלוה וסכום המעות מסתבר קצת שחשוד לזייף כל שטרותיו ותלי' דזייף שטרא ולא ידעינן היניהו וכתב הדרישה בסימן ס"ג לכאורה נראה דעתו טעמא דהרא"ש אינו אלא משום דאין אנו יודעים וכו' ויש נ"מ אם היה למלוה ב' שטרות על לוה א' דלטעם י"מ אין גובי' שום א' מהם ולטעם הרא"ש גובין הקטן מהם כמ"ש רבינו לעיל ר"ס ל"א בב' כתי עדים המכחישות זה א"ז ובס"ס ס"ה באומר שטר בין שטרותי פרוע והיה לא' ב' שטר חוב עליו וכו' אלא דאם כן לא הוה ליה להרא"ש לסתו' אלא לפרש דבכה"ג גובים הקטן שבשניהם כמ"ש בשני כתי עדים המכחישות זה א"ז ואדרבא מדברי רבינו מוכח דאין גובי' שום א' מהם וכו' לכן צ"ל דה"פ הרא"ש בתחלה כ' שבזה לא זכרו העדים מסתבר קצת לומר שחשוד הוא שזייף כל שטרותיו וזהו מסתבר קצת אבל עוד ט"א לפסול שטרותיו והוא דאף דלא חשוד אלא א' מכל מקו' כיון דלא ידעי' היניהו הממע"ה ומ"ה סתמו הרא"ש והטור דבריהם וכו' ע"ש ונראה דבלא"ה לא דמי לאומר לחבירו שטר לך בידי שהוא פרוע הגדול פרוע והקטן אינו פרוע דהתם ודאי א' מהן מן השטרות פרוע כמ"ש הרשב"א בתשוב' סימן תתק"ה וז"ל וא"ת והא אמרינן בפ' כל הנשבעים מלוה ולוה ושני שטרות א' ממנה וא' ממאתים גובה של מנה שאני התם דודאי א' מן השטרות כשר עי"ש וא"כ הכא דיכול להיות שזייף כל השטרות ואין א' מהשטרות ודאי כשר אינו גובה כלל וכן לשון קיצור פסקי הרא"ש שם אבל אם העידו שבא להם שזייף לו ולא פיר' להם השטר כל שטרותיו בחזקת פסולים והב"ח שם כ' דהרא"ש מסופק בזה מי חשוד לזייף כל שטרותיו או תלינן דזייף א' ולא ידעינן הי מיניהו וכן הבין הטור לכן כ' דבספ' ממונא הוי קולא וכל שטרותיו איתרעו ע"ש וא"נ דא"כ אם תפס המלוה אין מוציאין מידו מספק והלא בשטר א' ששאל לעדים לזייף דאין גובי' בו אפילו תפס מוציאין מידו כמ"ש הסמ"ע שם וא"א ששאל לזייף שטר סתם מספק' ליה וקולא לנתבע ואם תפס המלוה אין מוציאין מידו הוה ליה לפרש

י"ח אבל לא לממון אחר וכו' כ' הרשב"א ח"א סי' תתק"ה א' שביררו עליו שגנב שטרי מבית ראובן הוחזק כפרן עי"ז על כל שטרות שמוציא על ראו' וכו' וכתב הש"ך אפשר משום דכיון שגנב מקצת נעשה חשוד שגנב כולו וסב"ל כמ"ד בסימן צ"ב דחשוד שמוציא שטר שכנגדו נשבע היסת ונפטר וכאן כיון שמת ראובן האלמנה פטורה ואם כן למאי דקיימא לן כסברא אחרונה דחשוד גובה בלא שבועה כיון ששטר מקויים בידו הכא נמי לא הוחזק כפרן בשאר שטרות ע"ש ומתשו' הרשב"א סימן תתקע"ז שכתב בשטר שהמלוה מודה שנפרע מקצתו ומקצת אינו יודע כיון שהודה שקבל ממנו מקצת כבר פגם שטרו ותנן הפוגמת כתובתה לא תפרע אלא בשבו' והוה ליה מחוייב שבועה ואי"ל ומשלם וכ"כ במיוחסות סי' פ"ה עיי"ש נראה לכאורה דסביר"ל דחשוד נמי שמוציא שטר אינו נוטל דהוה ליה מחוייב ואי"ל אבל ראיתי לה' דברי אמת בקו' ה' דף ל"ו ע"ב שכתב דאין ללמוד כן מתשו' הרשב"א דשאני הכא כיון שהוא מסופק בפירעון אינו גובה משא"כ חשוד שטוען בריא באנו למחלוקת ע"ש ולא זכר דברי הש"ך בכאן שהכריח מתשוב' הרשב"א זו דסביר' דחשוד אינו נוטל מיהו אפשר דהרשב"א מיירי בבא לגבות מן היתומים והחשוד שמוציא שטר על היתומים כיון שאין נפרעין מן היתומים אלא בשבועה והוא אינו יכול לישבע מפסיד ואפילו למ"ד דגובה מהלוה בלא שבועה ביתומים מודה כמ"ש האחרונים בסימן צ"ב עש"ב ואף שהוכחתי שם מדברי הראב"ד והריב"ש להפך דחשוד אפי' אינו גובה מהלוה עצמו שטוען בריא גבי מהיתומים כיון שהוא טוען בריא והם טוענים שמא ע"ש מ"מ אפ' דהרשב"א סובר הכי דנוטל בלא שבו' הכא להוציא מהיתומים חשוד שאינו יכול לישבע יפסיד אבל מצאתי להרשב"א בתשובות ח"ה סימן קצ"ט דמיירי בראובן נתן מתנה לאשתו קרקעות ידועים ואחר מותו הוציא קרובו שטרות שהיה חייב ראו' קודם המתנה לבנו וכו' וביררה האלמנה שמקצת שטרות גנב אותם ופסק דהוחזק כפרן על השאר וכו' א"כ אפי' לא בא להוציא מהיתומים אלא מהאלמנה מקבלת המתנ' נעשה חשוד על הכל מיהו נראה דהא דקיימא לן דחשו' גובה בשטר מקויים שבידו ה"ד חשוד על השבועה או על עבירה אחרת אבל זה שגנב מקצת שטרות נעשה חשוד שגנב הכל דנחשד באותה עבירה אבל נר' דהא דקי"ל דלא הוחז' כפרן לממון אחר להחזי' שלא יתחיי' ממון אחר אבל הכא הוחז' כפרן בכל השט' שלא להוציא בכל מיד המוחז' וכן ל' הרשב"א בתשו' אבל הכא דודאי הוברר שגנב מבית האלמנה והא נעשה בשטר שאינו ודאי יש לחוש ג"כ לכל השטרות שיוציא ע"ש ועי' בתשו' בית יעקוב סי' ע"ז א"כ להוציא בשטר שאינו ודאי מספק חיישי' וכן גבי שטר ריעא קי"ל בסי' ס"ג דאם לא אמרו העדים ששאל להם לזייף שטר זו אלא שטר סתם כל שטרותיו של זה שבקש לזייף איתרעו והיינו שלא להוציא ממון מספק וכן אם הוברר בעדים דזייף שטר זה ה"נ אינו יכול להוציא ממון בשטר אחר משום דשמא זייף ודוקא התם שלא נודע שזייף אלא ששאל להם לזייף שטר זה אבל הכא להחזיק שלא להוציא ממון מידו אמרינן דלא הוחזק כפרן אלא לממון זה ולא לממון אחר

י"ט דין ו' הוציא המלוה שטר בעדים שהלוהו הוחזק כפרן וכו' אם תבעו מנה והוציא המלוה שטר בנ' לא הוחזק כפרן אלא בנ' שכ' בשטר ואם כ' בשטר סילעי' או דינרים סתם נר' דלא הוחזק כפרן אלא לב' סילעי' שכ מרן בסימן מ"ב סי"ב כ' בשטר סילעי מלוה אומר ה' ולוה אומר ב' נותן לו ב' ונשבע לו היסת על השאר ואם תפס מפקי' ממונא וכ' הסמ"ע היינו בתפס בעדים דאל"כ נאמן במגו וכו' דל' השטר מסייע ללוה דסתם סלעים אין במשמע יותר מב' וכו' וכ"כ הלבוש שם א"כ נר' דלא הוי כעדים ממש דא"כ אפי' אין עדים למה מהימן במגו דהוי מגו במקום עדים והרשב"א בתשו'