ערך ש"י ש"ס צט

וזולת זה הוי רק דברים שבלב ול"מ משא"כ בזה דכל עיקר הגט דמהני מכח האומדן דודאי דעתו שיתנו כדי שלא תזקק ליבם א"כ תינח אם ימות אבל לומר דגומר לגרש בלא תנאי וכונת השכ"מ שיתנו הגט ומיד תתגרש זה מניין לנו כיון וי"ל דאינו רוצה שיתנו רק על אופן אם ימות ממלא ליכא אומדן יותר ואף אם כונתו בלא תנאי זה הוה דברים שבלב ושפיר דייק ר"ה גיטו המיוחד לשכ"מ דנשתנה מסתם גיטין דפירש אם מתי או אמר רק כתובו כמתנתו המיוחד ג"כ לשכ"מ דמהני בלא קנין דבזה אם עמד חוזר דהיכא דצריך קנין כגון מתנת שכ"מ במקצת ואינו מצוה מחמת מיתה באמת הדין אם עמד אינו חוזר כמבואר בחו"מ סימן ר"נ ואף דמתנת שכ"מ בכל נכסיו ובקנין ג"כ אם עמד חוזר ה"ד במיפה דהיינו שכותבין דנוסף על מתנתא דא אמר לקנות ממנו דאזי המתנה חל בלא קנין דהקנין רק ליפות אבל בקנו ממנו סתם אזי אדרבה לא מהני כלל בשכ"מ א"כ שפיר קאמר גיטו כמתנתו המיוחד לשכ"מ ואינו בבריא כיוצא בו אם עמד חוזר ולפ"ז ל"ק מה דתנן במשנה תנאי בשכ"מ וכן ממאי דאתקין שמואל וכן מפא"נ דודאי באומר כתבו ותנו או נתן בעצמו דגט זה אינו מיוחד לשכ"מ לא מהני אומדנא ולפ"ז כ"ז לענין הנתינה דלא אמר תנו אבל לענין הכתיבה ליכא אומדנא כלל דהוי דברים שבלב ואם יתן בעצמו אין כאן תנאי כלל א"כ ליכא תנאי עד הנתינה כשאינו נותן בעצמו ואינו אומר תנו א"כ ליכא תנאי קודם כתיבה ולפ"ז שפיר מוכח דבכ"מ דמהני בגט כתבו בלא תנו כן מהני במתנה דאל"כ עדיף גט ממתנה דביוצא בקולר ואינך שלשה דלעיל דבגט מהני כתבו בלא תנו מכח האומדנא ממלא מהני האומדנא דעמד שהגט בטל ואם במתנה צריך קנין כבריא ממלא דעמד אינו חוזר דכל היכא דצריך קנין אינו חוזר כשעמד וא"כ היכי קאמר ר"ה גיטו כמתנתו דמשמע רק היכא דבמתנה אם עמד חוזר כן בגיטו אבל כשאינו חוזר במתנה גם בגט אינו חוזר והא גט עדיף לענין יוצא בקולר ומפרש ויוצא בשיירא דבהן כשנותנין מתנה א"י לחזור ובגט חוזר וא"כ מצינו באיש אחד דגיטו אינו כמתנתו ועכצ"ל דבכל הנך דבגט מהני כתבו בלא תנו כן במתנה מהני תנו בלא קנין ממלא שוין לעולם לענין אם עמד חוזר ג"כ דהיכא דאינו חוזר בנותן מתנה אינו חוזר בגט והיכא דחוזר במתנה חוזר בגט ואפשר להעמיד זאת בלשון הגמרא דקאמר ומה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו דלכאורה הוא כפל לשון אלא י"ל דמפרש היכי מוכח לדמות מתנה לגט מדר"ה ואמר ומה גיטו דאמר ר"ה אם עוד חוזר אע"ג דלא פריש התנאי מ"מ מועיל האומדנא כיון דאמר כתבו לבד וסגי אף דלא אמר תנו א"כ הגט רק משום האומדנא ע"כ מהני האומדנא לענין חזרה ג"כ מזה מוכרח לומר אף מתנתו כיון דאמר תנו מהני אף דלא קנו מיניה בכל הארבעה דבגט די בכתבו דאל"כ יפה גט ממתנה ביוצא בקולר ובשיירא ומפרש בים דאם אמר כתבו וניצל חוזר ובמתנה היכא דקנו מיניה אינו חוזר ואם לא קנו גם בלא ניצל אינו כלום ור"ה משוה גט למתנה לענין חזרה דא"ל ניצל אינו חוזר ובניצל חוזר ואף דלפ"ז הל"ל כיון דאמר כתבו ולא אמר תנו ואינו מדויק לשון ואע"ג מ"מ אמר הכי משום דרוצה לדמות מתנה לגט לומר כמו בגט אף דלא אמר תנו מהני כן במתנה אף דלא קנו וע"כ בלא"ה הוא קיצור לשון ונחסר מלת מהני ויש לדייק יותר דהל"ל אם אמר כתבו וכו' אף מתנתו אם אמר תנו ומה הלשון כיון דמשמע להדיא שנותן טעם ולפמ"ש הוא באמת נתינת טעם וכן י"ל אף מתנתו הטעם דחוזר כשעמד כיון דאמר תנו מהני אף דלא קנו ומשום שנותן מחמת דאגת מיתה אצ"ק שלא תטרף דעתו מה"ט כשעמד חוזר כיון דנותן רק מחמת דאגת מיתה כמבואר להדיא בטוחו"מ סימן ר"נ ובע"ש שם ובאס"ז פא"נ דס"ו כתב בפירש דר"ת רגיל לפרש הטעם במתנה אם עמד חוזר משום דמן הדין מתנה בלא קנין אינו מועיל אלא כדי שלא תטרף דעתו עליו וכיון דעמד אזיל הטעם ומה שהקשה שם על ר"ת דטעם זה לא יתכן היכא דקנו מיניה ולא מצינו חילוק בין קנו מיניה א"ל דבקנין נמי אם עמד חוזר דתנן בפנ"ש שכ"מ שנתן נכסיו שייר כ"ש מתנתו מתנה עיי"ש תמוה דאדרבה מתנתו מתנה פירושו כיון דצריך קנין א"י לחזור כמ"ש רשב"ם שם ושמואל דאמר בנתן כל נכסיו אף בקנין עמד חוזר היינו דוקא במיפה דפירש דיחול המתנה בלא קנין רק מצד מתנת שכ"מ והקנין ליפוי לבד וממלא ע"כ שמע מינה דכל מקום דמהני בגט כתבו לבד כן במתנה אצ"ק דאל"כ אין דומין לענין אם עמד חוזר וכנז"ל. ועוד נלע"ד לפי מה שפירש הריטב"א גיטו של כל אדם כמתנתו ולדרכינו נאמר גיטו של כל אדם כמתנתו לכל דבר והיינו אם מתנתו חל גם שהוא מתנת בריא כמו בקנין דאזי אינו חוזר בלא תנאי אם מתי כן גיטו אם מהני גם בבריא כיוצא בו ג"כ אינו חוזר בלא תנאי אם מתי וכמו אם מתנתו חל רק מכח שהוא שכ"מ כגון דלא קנו מידו דאזי אם עמד חוזר בלא תנאי דאם מתי כן בגט היכא דחל רק מכח שהוא שכ"מ כשלא אמר רק כתבו ולא אמר תנו דאזי אם עמד חוזר ג"כ בלא תנאי ואף דמתנת שכ"מ בכולה גם בקנין אם עמד חוזר הא אדרבה הקנין מגרע ולא חל כלל בשכ"מ רק במיפה דהיינו שכותב דהמתנה יחול באמירה לבד מכח שהוא שכ"מ ונוסף על המתנה ליפוי כח קנו מיניה כדאיתא בחו"מ סימן ר"נ משא"כ אם אמר בגט שכ"מ כתבו ותנו דאזי מהני גם בבריא ודאי אם עמד אינו חוזר דגם במתנה היכא דמהני מכח מתנת בריא כגון בנתן מקצת נכסיו וקנו מיניה ג"כ אינו חוזר נמצא לעולם שוה גיטו למתנתו ממלא מוכח דכמו במתנה דליכא חשש דיאמרו יש מתנה לאח"מ וע"כ בעמד חוזר אף דלא הבריא לגמרי וחזר ונפל למשכב ומת וגם במתנת שכ"מ במקצת וקנו מיניה דמ"מ אם התנה אם מתי מיד כשעמד חוזר כיון דליכא למגזר מידי כן ה"נ בגט היכא דאמר כתבו לבד אף דלא התנה אם מתי או באמר כתבו ותנו ואמר אם מתי ליכא נמי למגזר דמשוה גיטו למתנתו לגמרי וע"כ פריך מהמשנה לר"ה דפשיטא להש"ס דבמתנה א"צ אומדנא הן בלא קנו מיניה ובסתמא הן בקנו והתנה אם מתי כיון דליכא למגזר וע"כ לר"ה בגט נמי כן ורבה ורבא פליגי דבגט יש לגזור אף בהתנה אם מתי משא"כ במתנה כמ"ש תוס' ובזה נסתלקו כל הקושיות מן השמועה בס"ד דלשיטת רש"י דגם בסתם אם עמד חוזר קשה קושית התוס' ולתוס' דחוק מאד הדמיון גיטו כמתנתו דמשמע להדיא כמו במתנה בסתם אם עמד חוזר כן בגט בסתם וגם קשה מנ"ל לדמות כיון דבמתנה יש אומדן דעת כמו שהקשה הפנ"י וגם קשה מנ"ל