ערך ש"י ש"ס ק

דלר"ה מדמה להיפך מתנה לגט לענין דא"צ קנין ולפמ"ש א"ש הכל דבאמת ר"ה אינו מדמה רק השוין ממש גיטו של כל אדם שוה כמתנתו ובמתנה דעמד חוזר היינו היכא דהמתנה אינו מועיל רק מחמת שהוא שכ"מ כן בגט אינו חוזר רק היכא דלא מהני רק מחמת שהוא שכ"מ וכגון דאמר כתבו ולא אמר תנו דמהני רק משום דאומדין דעתו דודאי כונתו שיתנו ג"כ דלא רצה לשחק בה ומחמת דבהול לא פירש א"כ ע"כ יש לילך בתר האומדן דאינו רוצה לגרש רק ע"ת אם ימות ולא חשוב דברים שבלב משום דליכא אומדן דמוכח דהא אדרבה ליכא אומדן דמוכח דכונתו שיתנו בלא שום תנאי וע"כ ממלא מוכח לר"ה דמתנה דומה לגט דאין צריך לומר קנו רק תנו דאם צריך לקנות הרי מתנתו באופן המועיל בבריא ואם תאמר דמ"מ אם עמד חוזר משום דיש אומדנא דמוכח דרק מחמת מיתה נותן א"כ ע"כ גם בגט אף דהוא באופן המועיל בבריא כגון שאמר כתבו ותנו או נותן בעצמו ג"כ אם עמד חוזר אף דלא התנה אם ימות א"כ תקשי מהמשנה ומשמואל דהצריכו תנאי דאם מתי וגם הרי בגט ליכא אומדנא דמוכח כולא האי והוי דברים שבלב ועכצ"ל דס"ל דבמתנה אין צריך קנין ורק בזה אם עמד חוזר כיון דכל חלות המתנה רק מחמת שהוא שכ"מ ונותן מפחד המיתה ושפיר מדמה גט למתנה היכא דאמר רק כתבו דמהני ג"כ רק מחמת שהוא בהול ומצוה מפחד המיתה וכן לדעת הפוסקים דמוכח מדר"ה דבכל היכא דבגט אצ"ל תנו כגון בכל הארבעה השנויין בפרק האומר יוצא בקולר ומפרש ומסוכן ויוצא בשיירא ה"נ במתנה א"צ קנין ג"כ מוכח מה"ט שכתבתי דאם במתנה יצטרך קנין א"כ ל"ד גיטו למתנתו דבגט אם הוא באופן המועיל בבריא ע"כ צריך תנאי דאם מתי כדמוכח מהמשנה ואם נאמר דאינו חוזר א"כ גם לענין חזרה אינו דומה גיטו למתנתו דבכל הנהו ארבעה במתנתו צריך להיות באופן המועיל בבריא ואינו חוזר כשניצל ובגט מהני כתבו לבד וחוזר כשניצל כיון דלא אמר תנו וכל מה דנותנין הוא רק מכח האומדנא ממלא י"ל דאינו מצוה ליתן רק מחמת דכסבור שלא ינצל דעל יותר ליכא אומדנא. ובזה י"ל ג"כ כמ"ש לעיל לדייק לשון הגמרא דקאמר מה גיטו אע"ג דלא פריש כיון דאמר כתבו אע"ג דלא אמר תנו אף מתנתו אם אמר תנו אע"ג דלא קנו דאע"ג דלא פריש הוא כפל לשון וגם לשון כיון משמע שהוא נתינת טעם אלא ה"פ דהנה לשון קצר הוא וחסר מלת מהני דהל"ל מה גיטו מהני או לומר מלת מהני לבסוף או באמצע דבל"ז אין לו פירש כלל וע"כ י"ל ה"פ מה גיטו אע"ג דלא פריש אם מתי ומגרש סתם אמרינן כשעמד חוזר וכן בכל הארבעה הנ"ל כשניצל חוזר אף בסתם והטעם כיון דאמר כתבו מהני אע"ג דלא אמר תנו וכל חלות הגט מכח האומדן ע"כ אם עמד חוזר אף מתנתו חוזר בסתם כיון דאמר תנו מהני אע"ג דלא קנו מיניה משא"כ היכא דל"מ בלא קנין והוא באופן המועיל בבריא אם עמד אינו חוזר בלא תנאי ממלא מוכח לר"ה דבכ"מ דבגט אצ"ל תנו כן במתנה א"צ קנו ומה דאמר לשון אע"ג ולא אמר ולא אמר תנו ולא קנו מיניה משום דתכלית כונתו להוכיח רבותא זאת כמו בגט מהני כתבו אע"ג דלא אמר תנו כן במתנה מהני תנו אע"ג דלא קנו מיניה. דף ע"ג ע"ב תוס' ד"ה תנא ובלבד שימות וכו' משעת מיתה ואילך נמי לא תהא מגורשת ולעיל בריש פרק כל הגט דייקינין בהדיא די"ב כיון דכי מיית הוה גט ופנ"י תירץ דלכי מיית הוה גט דא:

מבורר ברגע הסמוך למיתה אף למ"ד א"ב רק שתהא למפרע מגורשת תליא בברירה אלא דקשה דא"כ מה פריך בפרק כל הגט רב משרשיא לרבא דלא מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א מהא דלכי מיית הוה גט לר"י עיי"ש גם קשה איך מצאנו ידינו ורגלינו דקי"ל א"ב גם בתולה בד"א וקי"ל לכי מיית הוה גט וכבר דשו בו רבים קמאי ובתראי ונ"ל דלעיל אר"ה גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופרש"י דאומדן דעת יש דאינו מגרש רק ע"ת שימות והקשו תוס' א"כ למה הצריכו המשנה ושמואל תנאי דאם מתי וכן הקשו מפרק איזהו נשך ע"כ העלו דר"ה מיירי שפירש אם מתי והקשה ישיע"ק סימן קמ"ה לרש"י כיון דבסתם נמי יש אומדנא ממלא גם בשעת כתיבת הגט יש אותו אומדנא וכל תנאי שלפני הכתיבה מבטל הגט דלא חשוב לשמה משום דא"ב ובתנאי דלאו בידו לכ"ע הגט בטל עיי"ש וגם לתוס' קשה דלמה יגרע גט ממתנה שיצטרך בגט להתנות ומ"ש תוס' דשאני מתנה דאינה חלה עד לאח"מ אין זה מספיק דנהי דגט צריך שיחול מחיים מ"מ דוקא אם ימות יחול למפרע כיון דיש בגט נמי אומדנא דמגרש מחמת מיתה ונ"ל לפמ"ש מהר"ם אלשיך שאלה ע"ח דלפי מה דקי"ל ג"ד בגיטא ל"מ אף בג"ד ואומדנא דמוכח לא מהני אף בשעת נתינת הגט דגט שאני מממון וכ"כ אחרונים עיין ישיע"ק סוף סימן קמ"ה ובחידושי ב"ב שם ובטי"ג לעיל דף ע"ג ולפ"ז א"ש החילוק מה דבגט צריך תנאי בפירש ולרבא דס"ל ג"ד בגט מלתא י"ל גם בסתם גט מד"ת אם עמד חוזר אלא דרבא בלא"ה חולק אר"ה משום גזרה דיאמרו יש גט לאח"מ ולפ"ז י"ל גם לרש"י נהי דג"ד בגיטא ל"מ מחמת דהוה רק דברים שבלב לא מהני לבטל דברי פיו אבל בגט שכ"מ אם אומר רק כתבו ולא אמר תנו דנותנין הגט מכח אומדנא דכונתו ליתן כיון דגילה דעתו דרצונו לגרשה בזה שפיר מהני אומדנא שאינו רוצה בגירושין רק אם ימות כיון דכל קיום הגירושין רק מכח אומדנא וליכא אומדנא יותר לומר דרצונו לגרש בלא שום תנאי ושפיר קאמר ר"ה גיטו כמתנתו כמו מתנתו היכא דמהני רק מכח שהוא שכ"מ כגון דאמר תנו ולא קנו מיניה דאזי בסתם נמי אם עמד חוזר ה"נ גיטו היכא דמהני רק מחמת שהוא שכ"מ ומצוה מח"מ שלא אמר רק כתבו ג"כ בסתם אם עמד חוזר ובמתנת שכ"מ בקנין ל"מ רק במיפה שכותב דהמתנה יהא מועיל מחמת מתנת שכ"מ בדיבור לבד ומוסיף הקנין רק ליפות כחו וע"כ היכא דנותן הגט בעצמו או אמר תנו צריך להתנות אם מתי וגם לק"מ קושית הישיע"ק נהי דבשעת כתיבה יש אומדנא דע"ד אם ימות הוא מ"מ ג"ד ל"מ רק לרש"י מהני על הנתינה כיון שלא פירש תנו ולתוס' לעולם צריך לפרש אם מתי דג"ד ל"מ אמנם לרבא בכל גט שכ"מ ומצוה מח"מ הל"ל אם עמד חוזר מחמת הג"ד והאומדנא דנותן רק מחמת מיתה והנה רבא פליג לעיל דף ע"ג על ר"ה משום גזרה דיאמרו יש גט לאח"מ פרש"י כשיראו אם עמד חוזר ואם לא עמד הוי גט יאמרו דהוה כמתנה דחל לאח"מ אמנם כיון דהאומדנא והג"ד יש גם בשעת כתיבה ולמ"ד א"ב בטל לגמרי גם אם מת כיון דבשעת כתיבה לא היה מבורר א"כ אין מקום לתקנה לומר משום גזרה דאפקנהו