ערך ש"י ש"ס צו

הקנה הנותן המתנה ע"י חליפין לפי שלא היה שם המקבל אך בחיוב ושעבוד וכל דבר שאינו בחנם כמזון לבנות אשתו דמתחייב מחמת שנשאת לו או לוה מחמת שמצפה שילוונו שפיר מועיל קנין שלא בפניו אבל במתנה די"ל שונא מתנות יחיה ובק"ס ל"ל הוברר למפרע לא מהני שלא בפני המקבל:

ע"ב האומר לשלוחו ערב לי בתמרים ועירב לו בגרוגרת תני חדא עירובו עירוב ותני חדא אין עירובו עירוב וק"ל בשלמא בגט ל"מ במה שיאמר המשלח אם איכוין לקפידא או למראה מקום דלא כ"כ בדבר שבערוה ע"כ הוא רק לפי אומדן דעת חכז"ל אבל עירוב דאינו נוגע לזולתו הרי המשלח יודע כונת עצמו ול"ש בזה לומר דברים שבלב אינן דברים חדא כיון שאין נוגע לזולתו למה לא יהא דברים דא"צ לפרש בין עצמו וחברו ועוד כיון שאמר עירב לי בתמרים וזה עירב בגרוגרת ויש לדון אם לקפידא או למראה מקום הרי נכלל הכל בדיבורו ולפ"ז ל"ק הברייתות אהדדי דהא דתני עירובו עירוב ביודע דלא איכוין לקפידא ובשלמא לרבה לפי פרש"י דרבנן ס"ל אף דודאי ליכא קפידא כמו באשה מ"מ כל מה דאמר אינש לשליח אי שני לאו שלוחו הוא ולא רצה לאוקים דלא כרבנן תרי הברייתות אבל לרב יוסף קשה ולתוס' גם לרבה קשה:

רש"י ד"ה פטרוה ביאור דבריו פטרוה בפתח שהוא תנועה קטנה בא אחריו דגוש והטית דגושה כאילו נכתב פטטרוה וכן גט פטורין הפא בפתח והטית גם כן דגוש אבל פיטרוה תנועה גדולה חורק עם יוד אין בא אחריו דגוש וכן פטור וחיוב דפטור בקמץ שהוא ת"ג לא יבא אחריו דגוש וקצת מזה מצאתי אח"כ בהגהות תוי"ט על א"ע סימן קמ"א וג"פ סימן קכ"ו:

דף כ"ו גמרא אי מה מתנה ישנה לאח"מ אף גט ישנה לאח"מ הכי השתא בשלמא מתנה איתא לאח"מ אלא גט לאח"מ מי איכא תמוה לי מה פריך הא גם במתנה אמר כתבו ותנו ומת לא יתנו דאין שטר לאח"מ כדלעיל בפ"ק ד"ט ואפילו במתנת שכ"מ וה"נ גט כשטר ויותר תמוה לי פירש רש"ל דבמתנה אם אמר כתבו ותנו נותנין לאח"מ א"כ גט שכ"מ נמי יתנו לאח"מ ומשני בשלמא מתנה אפילו מצוה להדיא שיתנו לאחר מיתה נותנין וגבי גט היכא שאומר שיתנו לאח"מ פשיטא שאין כותבין ונותנין משמע מדבריו במתנה נותנין השטר לאח"מ למקשן ותרצן וזה ודאי ליתא כמבואר לעיל דף טית ע"ב ואם כונת דבריו שנתנו השטר למקבל בחיי הנותן אין הדמיון עולה יפה וגם א"כ מה הוצרך לדמות לכתבו ותנו במתנה כיון דניתן השטר מחיים ונקנה כבר לגמרי ובגמרא גופא נ"ל דהמקשן רצה לדמות גט למתנה בלא שטר ולפי קושיתו כ"ש דגם בשטר מתנה נימא הכי דיתנו לאח"מ ולפי מה דמשני דמתנה איתא לאח"מ ואין גט לאח"מ הה"ד שטר דדמי לגט אינו לאח"מ:

אך גוף הגמרא תמוה כמ"ש רש"ל מה השיב התרצן יותר מקושית המקשן הלא מקשן נמי ידע דאין גט לאח"מ ומ"ש מהרש"א בבאור פרש"י לתרץ קושית רש"ל אין מזה רמז בלשון הגמרא ונ"ל דבלא"ה קשה מה פריך כלל הא א"א לדמותו דמתנה דישנה לאח"מ רק תק"ח שלא תטרף דעתו ובממון הפקר ב"ד הפקר וצ"ל דגם בגט י"ל אפקיענהו לקדושין כדלעיל דף ל"ג ובנמ"י ר"פ אד"מ כתב דגט בל"ז כשר רק מדרבנן ואפקיענהו לקדושין משום דכל דמקדש אדעתא דרבנן ובריטב"א ונמ"י ר"פ האשה שהלך בעלה כתבו דע"א דנאמן לומר דמת בעלה מתק"ח והא דפריך הש"ס ע"א באיסור מי מהימן ובעי למילף מחתיכה ספק חלב ופריך מי דמי התם לא אתחזיק איסורא דמשמע דר"ל ע"א מהימן מדאורייתא וכ"מ מדפריך ע"א מהימן מדאורייתא מנלן משום דחכמים אין מתקנים רק אם יש דוגמתו בדאורייתא עיי"ש ה"נ י"ל בשלמא מתנה איתא לאח"מ מצינו בדאורייתא דבכור מתנה קריה רחמנא כדכתיב יכיר לתת לו ואינו זוכה עד דמטי לידיה אח"מ אביו כמבואר בפי"נ דף קכ"ד ובטוח"מ סימן רע"ח ס"ט ע"כ תקנו גם בשכ"מ שתחול המתנה אח"מ ומדויק הלשון מי איכא דלא מצינו בשום מקום גט לאח"מ ולפיכך לא אמר אין גט לאח"מ ולפירש רש"ל ומהרש"א הל"ל מי מהני או מי שייך אבל מי איכא משמע מי איכא בשום מקום ומרומז היטב התירץ כמ"ש:

רש"י ד"ה לאח"מ מי איכא ומשעת מיתה הוזקקה ליבם עיין מהרש"א ולע"ד ביאור דברי רש"י עפימ"ש קצו"ח סימן פקח דלרמב"ם דס"ל בעשה שליח כשהוא פקח ונשתטה המשלח או נעשה גוסס דיכול לגרש אף שעכשיו אין המשלח בר עביד שליח משום דמכבר עומד השליח במקום המשלח וא"כ הא דבגט אף דנמנה השליח מחיים לא מצי לגרש בו אח"מ ולא אמרינן כבר השליח במקום הבעל וכמ"ש תוס' לעיל פ"ק דף י"ג ד"ה לא יתנו לאח"מ וצ"ל משום דלא אגידה גביה אח"מ והוי כמוסר שטר לשליח ליתנו לאחר וקודם שהגיע השטר ליד הקונה מכר המשלח לאחר דנהי דשלוחו כמותו הרי גם הוא א"י ליתן עיי"ש וזה כונת רש"י דאיך יתכן להקשות שיהא גט לאח"מ הא צריך שיבא מיד בעל או מיד שליחו לידה דכתיב ונתן בידה ועכצ"ל דמקשן ס"ל אף דמת לא נתבטל השליחות ובמקום בעל הוא ומשני גט לאח"מ מי איכא לאחר שמת נפלה לפני יבם ואינה אשת בעלה ועדיין יל"ד דהל"ל דפקע רשותיה ונ"ל לפמ"ש הבית מאיר בסימן קכ"א אחר שכתב כקושיא ותירץ של הקצו"ח הקשה דהא הנ"מ דלא יתנו לאח"מ כדי לפטרה מיבום א"כ עדיין זיקת בעלה עליה מכח קידושיו ובהגהות רב"פ זלה"ה כתב דז"א דאף דזקוקה ליבם מכח גזה"כ מ"מ ל"ש כלל לומר דזיקת בעל עליה אחר שמת ולעיל דכ"ח הבאתי סמוכין לדברי הב"מ והק"ל ונ"ל דבשלמא א"ל היתה זקוקה ליבם רק דאסורה לעלמא ולא הותרה במיתת בעלה ה"א שפיר דחשובה אגידה בבעלה ומהני כשמוסר לה השליח הגט כיון דמכבר עומד במקום הבעל אבל כיון דזקוקה ליבם לו יהא דאגידה גם בבעל איך יתיר אחד זיקת השני חוץ ממה שגלתה התורה בחליצת יבם ובשלמא אם הגט מפקיע למפרע הקידושין היה מקום לקושית הב"מ אבל רק מיגז גייז וכבר יש גם ליבם חלק בה הא למה זה דומה לראובן שקנה קרקע משמעון ומכר החצי ללוי ואח"כ חזר ראובן ומכר כל הקרקע לשמעון וכי יועיל מכירתו על חציו של לוי וע"כ לא פרש"י כאן כמ"ש בפ"ק דף י"ג דגיטא ל"ה עד דמטי לידיה וכי מטי לידו הא מית לו משחרר ופקעה ליה רשותיה וכן פירש לעיל דף טית ע"ב בד"ה מלתא דליתא שאם מסר שטר מתנה לשליחו ליתנו לאח"מ ומת לא יתנו דהא לא אקני לו ארעא עד דלימטי שטרא לידיה וההוא שעתא פקע לו רשותיה ובאמת אף בגר שאין לו יורשים