ערך ש"י ש"ס צד

דאם איתא בלא"ה מהיכי תיתי להאמין לשליש יותר מבעל ונוקמה בחזקת א"א ולפמ"ש א"ש דס"ל שפיר טעם דהימניה ומהני רק אם עד"ז קיבל מיד לומר לגירושין מטעמים שכתבתי ועל זה אין השליח נאמן רק במגו ובעיר אחת דיש אי איתא אזדא המגו וכמ"ש והא דמודה ר"ה באומרת קמאי דידי לגירושין יהביה במגו הא אם איתא מגרע המגו י"ל משום דחזקה אינה מקלקלת א"ע עדיף מגו וחזקה שלה מהוכחת אם איתא. עוד נ"ל מה דבשליח ס"ל לר"ה דא"נ במגו והאשה נאמנת כמו שהקשו תוס' על רש"י לפמ"ש בנה"מ סימן כ"ו סקח"י דע"א א"נ במגו די"ל דאומר בדדמי כמ"ש בסמ"ע סימן רכ"ב ורשב"ץ משא"כ שליש דהוא בע"ד אמרינן דמידק דייק כמ"ש בשו"ת מיימני לספר משפטים סימן מ"ד עיי"ש וזהו לר"ה אבל ר"ח ס"ל דגם בשליש י"ל דלא דייק דלא אחשביה כבע"ד וממלא א"ש מה דבגט ל"מ טעם דהימניה לר"ה כיון דליכא מגו י"ל מתחלה לא קיבל לגירושין ואח"כ לא אתייהב למחילה ומה דצריך לאם איתא דזולת זה טענת לפקדון טענה גרוע עיין ב"מ סימן קמ"א. וי"ל עוד קושית התומים דלמה צריך אם איתא בלא"ה נוקמוה בחזקת א"א ורצונו דל"ל דצריך לטעם אם איתא שתהא ודאי אשת איש ולא ספק למי נאמין דבלא"ה יהא ודאי מכח החזקה ולפמ"ש י"ל דהוה ס"ס ספק שליח האמת אתו דבפירש יהיב לו הבעל לגירושין ואת"ל בעל אומר אמת מ"מ הימניה ושמא דעת השליח מיד היה לגירושין והג"פ נשתמש בס"ש כ"פ להתיר א"א וגם לטו"ז וש"ך בכלל ס"ס דל"מ נגד חזקה הרי כתב הש"ך שם סקנ"ח דחזקה לא מסלק רק ספק אחד ונשאר ס"א וצ"ל אם איתא שתהא ודאי א"א. עכ"פ היוצא ממ"ש דגם לר"ה ס"ל הימניה בגט אלא משים דלא נתברר דעת השליח אם מעיקרא קיבל לגירושין דאח"כ הוי טלי גיטך מעג"ק או דש"ק צריך לקבל מיד שתהא מגורשת בקבלתו מיד וכמ"ש מהריב"ש אך בשליח הולכה ל"ש זה דכל הקפידא בטלי גיטך מעג"ק משום דכתיב ונתן והכא שליח הולכה כמותו ונותן לידה ועיין רא"ש סוף פ"ב ובא"ע סימן קמ"א סעיף ס"ג דיכול למנות שליח הילכה ע"י כתב או ע"י גוי אף דלא בא מיד בעל ליד שליח וכן בכתבי ותנו וכן מצאתי אח"כ בחת"ס חחו"מ סימן קצ"ט דבשליח הולכה כשר טלי גיטך מעג"ק וא"כ גם לר"ה מועיל טעם דהימניה אם ישקר לומר דלגרש קיבל יהא לגירושין ונעשה שליח הולכה כשנתברר דעת השליח ע"כ פרש"י דמיירי בש"ק ומתורץ קושית התוס' מה הועיל תקנת בפ"נ ואולי מש"ה פרש"י ריש מכלתין דהמביא גט דצ"ל בפ"נ היינו בשליח הולכה דאם בש"ק תקשי קושית התוס' לר"ה ומפרט להפוסקים כר"ה דהוא רבו של ר"ח. ויש להמתיק יותר מ"ש לעיל לתרץ קושית התומים דממ"נ אם ס"ל לר"ה טעם דהימניה מה מועיל א"א ואי לא ס"ל ל"צ א"א וכתבתי משום דהימניה לא מועיל רק אם נאמין לשליח דדעתו היה בשעת קבלה לגירושין ועכצ"ל מגו ג"כ לר"ח דל"ל דליהמן בלא מגו כיון דבזה אין הבעל מכחישו דמ"מ אין ע"א נאמן בדבר שבערוה ואתחזיק איסור א"א והנה לר"ה דלא ס"ל המגו כמ"ש לעיל ממילא א"כ ע"א אמנם כיין דיש ספק אחר מי אומר אמת אם הבעל או השליח דשמא באמת לגירושין יהביה נה דזו קמונין לה בחזקת א"א מ"מ הוי תו כודאי איסור בלא חזקה דע"י ספק אח נסתלק החזקה וכמ"ש הש"ך בכללי ס"ס סקנ"ח ונו"ב בחא"ע סמ"ג החזיק מאד בסברא זאת וא"כ לפמ"ש כ"פ דע"א נאמן בדבר שבערוה בליכא חזקה ועיין ב"מ ריש סימן קמ"ב א"כ הכא דליכא חזקה נאמן ע"א שהוא קיבל מיד ע"ד גירושין דבזה ליכא הכחשה עכצ"ל אם איתא ותו ליכא ספק וודאי יהיב לפקדון ממילא אינו נאמן השליח על ספק השני וע"כ אם אין שלשתן בעיר מודה ר"ה ולפ"ז י"ל לתוס' דהכא דליכא מגו דבזה פליגי ר"ה ור"ח דלר"ה ס"ל סברא דאם איתא וודאי בעל אומר אמת דלפקדון יהיב ונהי דהימניה מ"מ אינו נאמר דדעתו היה לגירושין מתחלה ור"ח לא ס"ל סברא דאם איתא ויש ספק אם שליח אומר אמת ונאמן השליח על ספק שני דקיבל מיד ע"ד לומר לגירושין דגם בדבר שבערוה נאמן ע"א בדליכא חזקה כמ"ש מהרי"ק ופנ"י ולרש"י דיש מגו לשליח אפ"ת דע"א לא מהימן אף כשאינו מעיד נגד חזקה י"ל בלא"ה דלר"ה ל"מ מגו דהוי להוציא מחזקת א"א וכמ"ש לעיל דמגו להוציא מחזקת א"א ל"א וכ"ד כנה"ג בכללי מגו בשם כ"פ אמנם כיון דיש ספק שמא שליח אומר אמת ומוקמונין בחזקת א"א תו ליכא חזקה בספק שני דעכ"פ שליח קבלו ע"ד לומר לגירושין ונאמן במגו וזה לר"ח דלא ס"ל אם איתא וכן לר"ה באינם בעיר אחת אבל בעיר אחת ס"ל לר"ה אם איתא וודאי אמת עם הבעל דלפקדון יהיב ותו לא מהני מגו להוציא מחזקת א"א לומר ע"ד גירושין קיבל עכ"פ:

רש"י ד"ה ואמאי בעי עדים כלל לא באמירה ולא בקבלה ותוס' ס"ל דעדי אמירה צריך דבזה ל"ש הימניה ופנ"י הקשה דבזה יועיל מגו של השליח כיון דאשה יודעת דאמת אומר תרצה לקבל הגט ובתו"ג תירץ דתוס' ס"ל דמגו ל"מ להוציא מחזקת א"א רק היכא דיש גט שלם ביד שליח או אשה דמוכחת התפיסה ומהני מגו והקשה לעצמו מבעל אומר גרשתי דנאמן במגו דלשליח יש מגו דבידו כמו לבעל עיי"ש ולפמ"ש ריש מכלתין על דברי הספרי דלא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה לומר מת בעלה דס"ל לספרי דע"א אינו נאמן רק להוציא אשה מבעל דמשועבדת לו דהוי כמוציא ממון מרשות בעליו בזה ילפינן דבר דבר ממון אבל להעיד מת בעלה דאין לפנינו בעל לדין אם נוציא מרשותו דאם יבא חי אפילו מאה עדים לא יועילו בזה נאמן ע"א דלפי עדותו אינו מוציא מרשות ובזה הסברתי החילוק בין לאסור ובין להתיר ולפ"ז א"ש כאן דלתוס' ל"מ מגו להוציא מרשות בעל בלא רצונו משא"כ כשאומר בעצמו גרשתיה והנה מגו להוציא עם שטר מהני עש"ך ותומים בכללי מגו משום חזקה שטרך בידי מה בעי ע"כ ה"נ בגט ביד שליח או אשה אבל לומר דהיא אמרה לעשותו שליח קבלה אין הוכחה מתפיסת הגט ל"מ מגו ואף דבעל אומר שמא וברי עם מגו מהני להוציא כמ"ש בהגמ"ר ריש ב"מ מדנאמנת לומר משארסתני נאנסתי דע"כ התם טעמא או משום מגו וברי נגד שמא או משום חזקה עם מגו עכ"פ אינו מוכרח דמגו עם ברי מועיל להוציא די"ל התם משום מגו וחזקה ותוס' לא ס"ל חזקה דאינו מקלקלת א"ע שכתב הרא"ש אבל רש"י ס"ל דמגו עם ברי מהני או חזקה דאינה מקלקלת