ערך ש"י ש"ס צג

ונתגרשה בקבלתי והאיש והאשה יחד בעיר ויל"ד למה לא ניחא לרש"י כפירש הרי"ף דשליח אומר שעשאו הבעל שליח הולכה גם יל"ד מה דמאריך ונתגרשה בקבלתי דממלא משתמע גם צריך להבין מה דפרש"י בסמוך דשליש נאמן בגט במגו דאי בעי הוה עביד מה דקאמר דא"כ ל"צ לטעם דהימניה ואם יש טעם הימניה ל"צ למגו ובתוס' ד"ה שליש הקשו על פרש"י דבלא מגו הימנוהו לשליש בפז"ב ועוד אי חשוב מגו לא היה חולק ר"ה דמודה היכא דאיכא מגו כדבסמוך דמודה ר"ה אי אמרה קמי דידי ובתוס' בד"ה בעל הקשו א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן לומר בפ"נ שלא יערער הבעל הא יכול לומר לפקדון נתן והנה תוס' כתבו דהימניה דעד"ז מסר בידו שיהא לגירושין אם יאמר לגירושין אף שישקר ויל"ע דא"כ תלה באם ירצה השליש ובאמר ע"מ שירצה אבא קי"ל בפרק כל הגט דא"ב רק די"ל דכאן אפשר לחול כשיתברר משא"כ בע"מ שירצה אבא דאמר הרינו בועלך דאם לא יחול עכשיו א"א לחול אחר כלות הביאה וכמו בק"ס דצריך שיחול מעכשיו דאל"כ אינו חל אח"כ דהדרה סוררה למרה כמ"ש בחו"מ סימן קצ"ה ואח"כ מצאתי שכ"כ ישיע"ק סימן קמ"א אלא שהקשה עוד כיון שהבעל אמר תחלה לפקדון הרי ביטל הגט טרם אמירת שליח לגירושין ובאמת אין זה ביטול כלל כדמוכח מהב"ש סימן קמ"א סקי"ד וכ"כ תו"ג שם ועוד י"ל לפמ"ש הרשב"א דהיכא דאפשר שיחול לכשיתברר חל למפרע ולא מצי לחזור אמנם מה דק"ל לפמ"ש תוס' לקמן דס"ה ע"ב ד"ה גיטא לא הוי עד דמטית למתא מחסיא וז"ל וא"ת ואם אינו רוצה שיהא גט עד מתא מחסיא גם כשיגיע למתא מחסיא לא יהא גט דהא אינו מקבלו שם מיד הבעל והוי כמו טלי גיטך מעג"ק וי"ל דמיירי דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם ואי מטית התם שוי שליח הולכה וקבליה א"נ מבבל עד מתא מחסיא הוי הכל שליח קבלה והוי כאומר לאשה הרז"ג ולא תתגרשי בו עד לאחר ל"י עכ"ל וזה לא שייך הכא דבעת שמסר לשליח מסר לפקדון וכיון דא"ב למפרע רצון השליח שקיבל לגירושין א"א שיחול כשיתברר דהוי כטלי גיטך מעג"ק ועו"ק לפמ"ש ריב"ש בתשובה שכ"ח הובא בהג"ה א"ע סימן ק"ס ס"י דאם נתן הגט לש"ק בתורת הולכה ל"מ כשאמר אח"כ שיהא ש"ק דדעת האשה שיקבלו מיד בתורת קבלה ואף דהרמ"א שם חולק וס"ל דכשחוזר ונוטלו ממנו יכול לחזור וליתנו לו בתורת קבלה ה"ד כשחוזר ונוטלו כמ"ש בתו"ג וא"כ ה"נ דתחלה לפקדון יהיב וא"ב למפרע שנעשה ש"ק כשמסרו לו הבעל לכן נ"ל דטעמו של ר"ח דאינו דומה לע"מ שירצה אבא דהאב לא ידע אז אבל כאן השליח אומר מתחלה לגירושין קיבל במחשבתו ואף דאומר דבעל נתן לו לגירושין פ"ד וכאן עדיף מפ"ד דפ"ק דסנהדרין ד"ט כיון דהימניה שאם יאמר לגירושין יהא לגירושין והשליח יודע בנפשו שקבלו מיד לגירושין הרי אמת דלגירושין יהביה לו אמנם עדיין קשה איך מהימן השליח דמעיקרא עד"ז קיבל אולי עכשיו נתחדש לו רצון זה וממלא ל"מ מה דהימניה דעכשיו א"א להעשות ש"ק מטעם שכתבתי אך כבר הקשתי למה צריך לטעם הימניה כיון דיש לו מגו וצ"ל משום דנגד סברת המגו יש סברא להיפך אם איתא דר"ה או דמגו להוציא מחזקת א"א ל"מ כמו בממון דילפינן דבר דבר מממון כמ"ש תו"ג כאן אך מבואר בהגמ"ר ריש פ"ק דב"מ דכשיש חזקה או ברי נגד שמא אמרינן מגו להוציא כדאיתא בכתובות גבי משארסתני נאנסתי וא"כ בשלמא נגד הכחשת הבעל בברי דלפקדון יהיב לו ל"מ מגו להוציא או משום סברא דאי איתא דר"ה ולזה מועיל טעם דהימניה דאפילו אומר הבעל אמת מ"מ עד"ז יהיב שיהא לגירושין אם ירצה השליח כמ"ש תוס' וגם רש"י ס"ל כן אלא דלזה לא מהני אם נתחדש הרצון של שליח אח"כ רק דשליח אומר מיד קיבל גירושין במחשבתו וזה אין הבעל יודע ול"ש סברת אם איתא ומהימן השליח במגו ע"כ צריך מגו והימניה משא"כ בפז"ב סגי בהימניה לחוד ומתורץ קושית התוס' מן פז"ב ור"ה לא ס"ל הימניה באיסור כדמשמע מפשטות לשונו א"כ יש הכחשת בעל בברי ול"מ מגו אבל כשהאשה אומרת קמאי דידי לגירושין יהביה יש ג"כ חזקה דאין אשה מקלקלת א"ע להיות יושבת באיסור כל ימיה כמ"ש הרא"ש בשילהי נדרים א"כ יש מגו וחזקה ומהני גם נגד ברי ע"כ מודה ר"ה ומיושב קושית התוס' שעל רש"י בתוס' ד"ה שליש וע"כ האריך רש"י דשליא אומר נתגרשה בקבלתי דבמה דאומר לגירושין נתת לי אין להאמינו מטעם דאם איתא ובעל מכחישו בברי ול"מ מגו רק במה דאימר עוד נתגרשה בקבלתי יש להאמינו דנהי דלפקדון יהיב הבעל הוא קיבל ע"ד גירושין מיד דע"ד והנה לדעת הרשב"א לא מ"ד רק באומר אשתך זנתה עמי דאפשר לחלק השני דיבורים אבל אני זנותי עם אשתך לא פ"ד עיין נוב"ק חא"ע סע"ב בסתירת היתר שני א"כ כשלא אמר רק לגירושין נתת לי לא פ"ד ועכצ"ל דאומר עוד ונתגרשה בקבלתי ומדויק דברי רש"י אמנם לפמ"ש הנו"ב שם דאף חד דיבור פלגינין א"כ אפילו אומר רק לגירושין נתת לי מהני צ"ל כונת רש"י דזה נכלל עכ"פ בדברי שליח דנתגרשה מיד שקבלו דעדא קבלו. אמנם צריך להבין לפ"ז טעם ר"ה דנהי דמשום א"א מוכח דלפקדון יהביה מ"מ עד"ז יהיב שאם יאמר לגירושין יהא לגירושין ומה דמחלק שאני ממון דאתייהב למחילה קשה למה לא יועיל גם גבי גט כמו נאמנת עלי שלא פייסתי וכמו שהקשה הר"ן וזה י"ל דעכ"פ העדים לא ידעו כשמסר לו הגט לפקדון דדעת השליח לשקר והוי מגרש בלא עדים וכעין שכתבתי ריש הפרק אמנם בלא"ה י"ל טעם ר"ה לפמ"ש דהימניה לבד ל"מ זולת המגו דצריך נאמנות שכונתו מיד לקבל לגירושין א"כ י"ל דל"ד לשאר פ"ד כגון פלוני רבעני דאין הוכחה דמשקר רק גזה"כ אדם קרוב אצל עצמו ע"כ פ"ד דליהמן על אחר משא"כ כאן יש הוכחה דמשקר מכח אם איתא דודאי הבעל עצמו לפקדון יהיב לו א"כ אין להאמינו במגו שהוא היה בדעתו לקבל לגירושין כיון דחזינן דמשקר במקצת דכל סברת מגו דמה לו לשקר באופן זה הא יכול לשקר באופן יותר טוב וכאן חזינן דמשקר ולא טען בטענה המועיל יותר וזה סברת ר"ה ומ"ש שאני ממון דאתייהב למחילה היינו בממון אף דתחלת נתינתו לא הוה במתנה מ"מ אתייהב למחילה בזמן שהוא כבר ביד אחר ע"כ מהני טעם דהימניה דאם כן יאמר השליש יהא אז מחול אבל בגט אם כבר ביד שליח או בידה לא מהני וצריך שיהא תפלת קבלתו בדעת השליח עכ"פ לגירושין ולא שייך בזה טעם דהימניה ובזה מתורץ מה שהקשה התומים בסימן כ"ו ממ"נ אם ס"ל לר"ה טעם דהימניה מה יועיל אם איתא נהי דשליח משקר הא הימניה שיהא כן גם כשישקר וא"ל ס"ל הימניה באיסור ל"צ לטעם