ערך ש"י ש"ס פח

סחורה וכי היכי דגבי סחורה לא העמידו דבריהם לענין ממון ה"כ בזה ובשאר משפט סימן רל"ד תקע בו יתדות ומ"מ גם סברת נה"מ וחת"ס אמת אלא דלהש"ך לא נ"ל דמה"ט ישלם יותר מכמו שהיה שוה למכור אף דל"ח נכשל באיסור וא"כ בהיזק של חברו ואסרו איסור דרבנן הל"ל דל"ג איסור להוציא ממון וע"כ גם לחזקיה הוא רק מטעם שלא יהא כאו"א הולך ומנסך של חברו צריך לשלם ומשום קנס ובשוגג לא שייך זה ולא צריך לטעם כדי שיודיעו באיסור דרבנן ובר מן דין א"ש כיון דמוקו לה בחולין דאית ליה שותפות א"כ אזי אסור מה"ת דמעורב מיי"נ שלו וע"כ שייך טעם כדי שיודיעו דלחזקיה קשה לצייר אוקימתא דמומר דאיך שייך בו כדי שיודיעו אלא די"ל בשוגג ל"ש לצעורי ואצ"ל דמיירי במומר כמ"ש הפנ"י ולפ"ז היה אפשר לומר דהא לדידן דמטעם שלא יהא כאו"א הולך ומטמא חייב ל"ש בשותפות דמזיק גם לעצמו כמ"ש תוס' ריש ב"ב ועכצ"ל אוקימתא דאית ליה שותפות קאי רק לחזקיה כמ"ש הכו"פ סימן ד' ולדידן ל"ל באית לו שותפות וממילא אסור רק מדרבנן וליכא טעם כדי שיודיעו אמנם דוחק דאזלא הגמרא בחולין אליבא דחזקיה דלא קי"ל כותיה אך לו יונח דלכ"ע י"ל באית לו שותפות מ"מ למ"ד די"ב כיון שנעשה האיסור אחר שנתערב כשיחלקו נימא הוברר שזה חלקו ומבואר בב"ח יו"ד סימן ד' ובאחרונים דמשום דא"ב נאסר חלק חברו וא"כ לר"י דמסקינן לעיל בפרק כל הגט גבי הלוקח יין דס"ל י"ב א"כ ל"מ השותפות לאסור של חברו משום תערובות רק אהני דלא נימא לצעורי מיכוין ואסור מדרבן דמן גם כשאינו מיכוין לצעורי אינו יכול לאסור א"כ לר"י ליכא מציאות במנסך של חברו שיהא אסור מה"ת ומ"מ המנסך עובד ע"ז ושפיר פריך דליקנס שוגג אטו מזיד דבאיסור דרבנן ל"ל כדי שיודיעו אבל באיסור תורה כמו מטמא תרומה או מפגל דתורה אסרה שפיר ידע די"ל לא קנסו שוגג כדי שיודיעו רק הגמרא מקשה מהיכא דלא אסר רק מדרבנן דל"ל דמיירי אסר איסור תורה לבד דבמנסך ע"כ אינו אסור רק מדרבנן וכן בהמטמא ומדמע ג"כ אף כשאינו עושה רק איסור דרבנן לא קנסו וא"כ ממילא לדידן מיירי בכל גוני דבאיסור דאורייתא פטור בשוגג כדי שיודיעו ובדרבנן קי"ל כר"י דלא קנסו שוגג אטו מזיד:

בהשגות הראב"ד על הרי"ף הוכיח דע"א נאמן לאסור מדתנן המטמא והמדמע בשוגג פטור מכלל דמהימן דאמר חזקה כדי שיודיעו אלמא איהו גופא מהימן וע"כ חילק בין מומר ופועל לאחר ותמוה דמה יענה במנסך דאוקמוה בחולין במומר וודאי דא"נ ואולי ס"ל כפרש"י שם דה"ה די"ל ביש לו שותפות ואז בלא"ה נאמן כיון דמפסיד לעצמו כדלקמן בס"ת ולכן דייק ותנן המטמא והמדמע ושבק מנסך אך האחרונים כתבו דעיקר ראייתו ממנסך דבמטמא י"ל שיודיעו שלא יסלק השרץ ובמדמע כגון שהיה קופה של תרומה וקופה של חולין ועירובין:

ונ"ל די"ל בלאסור בהנאה דלאו דמרה הוא כדאיתא במרובה דף ע"ב ע"ב הוי כמעיד להוציא ממון מבעליו כמו דמעיד דזה הפקיר ממונו דע"א אינו קם לממון וכמו דמעיד מעות הללו של מעשר אף דיש נמי צד איסור דאינו נאמן מה"ט כמ"ש בחידושי ר"ן בפז"ב משום דמע"ב ממון גבוה ובא להעיד להוציא הממון מרשות בעליו ודבר שבממון אינו פחות משנים אף שיש בו צד איסור ואף שזה חדש מ"מ בלא"ה דעת כ"פ דע"א א"כ לאסור ותמה ש"ך ביו"ד סימן קכ"ז דנימא ק"ו מלהתיר והפנ"י כאן כתב כיון דמפסיד ממון חברו הוי כמעיד על ממון א"כ נהי דראב"ד לא ס"ל מ"מ לאסור בהנאה דמוצי מרשות בעליו אינו נאמן ואף דבח"ר בפ"ג דקדושין דס"ה כתב דע"א נאמן לומר נתנסך יינך אף דאיסרו בהנאה לשיטתו אזיל דכתב בהא דא"נ לומר מע"ב הן מטעם אחר כמבואר בדבריו שם הרי דס"ל דבתר צד איסור אזלינן אבל לחידושי הר"ן י"ל כמ"ש אלא דלפ"ז הק"ל איך שייך במנסך כדי שיודיעו ונהי דבשוגג ל"ש לומר לצעורי ואצ"ל דמיירי במומר כמ"ש הפנ"י לעיל דף כ"ג מ"מ אינו אלא ע"א וגם דוחק דבשוגג מיירי דאינו מומר:

ע"כ נ"ל דבמנסך אף דאין כונתו לצעורי אסור רק מדרבנן וכמ"ש לעיל דמה"ת אין אדם אוסר דשא"ש וכ"כ התוס' בע"ז וזולת זה הוא רק תקרובות ע"ז דאינו אסור רק מדרבנן כמ"ש הרשב"א בחידושיו לקדושין ובתוס' מרובה דף ע"ב ב' ד"ה דאי כתבו דתקרובת ע"ז אפילו לא אסרה בהנאה רק מדרבנן לאו דמרה הוא כיון דאסרו בכל הנאות דאפילו קידש בו אשה א"מ כדתנן המקדש ביי"נ וכו' רק בחולין שנשחטו בעזרה דאין לו עיקר מה"ת ואם קידש בו מקודשת חשוב דמריה וברא"ש פרק איש מקדש בסופו כתב דבתרי דרבנן כגון חמץ נוקשה ע"פ בשעה ששית הוי קדושין ועיין א"ע סימן כ"ח וע"כ נאמן ע"א במנסך והנה בהא דאמרינן בחולין דף מ"א דבישראל אמרינן לצעורי מיכוין קשה נהי דבשעת מעשה אינו נאמן לומר דלאו לצעורי מיכוין משום דא"א מע"ר מ"מ אח"כ כשאומר דעושה תשובה ואינו רוצה להכשיל נאמינהו וכמ"ש יש"ש בחולין שם סכ"ב ואולי כאן הוא לכ"ע כיון דעשה מעשה ניסוך אתרע חזקתו מצד גוף המעשה וגם לצעורי אסור אך כיון דאוסרו בהנאה אינו נאמן להוציא מרשות בעליו אלא במנסך ל"ל הכי וכמ"ש אמנם בשעה"מ פ"ב מה"א כתב דהא דתקרובות ע"ז אינו אסור בהנאה מה"ת הוא רק לחזקיה דלא ס"ל כ"מ שנאמר לא תאכל איסור הנאה במשמע משא"כ לר' אבוהו בפ"ב דפסחים דכ"מ שנאמר ל"ת א"ה במשמע וכן קי"ל ה"ה תקרובות ע"ז דכתיב לא תאכלו כל תועבה א"כ לדידן מנסך הוי חד דרבנן ומוכרח לאוקים במומר אבל לחזקיה גם באינו מומר נאמן לומר דלא כיון לצעורי ועושה תשובה וי"ל כדי שיודיעו והנה מבואר בשעה"מ שם דר' יוחנן ס"ל בע"ז דנ"ב דתקרובות ע"ז אסור מה"ת בהנאת ולפ"ז מתורץ קושית המפרשים לעיל נ"ד ע"ב בהא דרמי דר' יהודא אדר"י דבמטמא ומדמע ומנסך לא קניס שוגג אטו מזיד והרי מנסך דאורייתא ותמהו נהי דסוגיא אזלא אליבא דר' יוחנן דס"ל היזק שא"נ לא שמיה היזק ובשוגג פטור מדינא מ"מ לימא דגם ר' יוחנן ס"ל דלפיכך לא קנסו שוגג אטו מזיד כדי שיודיעו וכחזקיה ובח"ר הקשה דליפרך נמי ממטמא תרומה דעושה איסור דאורייתא ותוס' הקשו דליפרך מכהנים שפגלו במקדש דעושין איסור דאורייתא ופטור שוגג ולפמ"ש מיושב הכל דבמטמא תרומה י"ל כדי שיודיעו דאינו מוציאה מרשות מרה דמסיקה תחת תבשילו וכהנים שפגלו נאמנים משום דבידם היה כאביי או כרבא דהכא:

דף נ"ה ע"ב מתיב רבא גנב והקדיש ואח"כ טבח