ערך ש"י ש"ס פז

אחרת ואם א"א להזימן גם הוא לא מתחייב בעדותן:

ובפשיטות יותר י"ל דברי הפיה"מ עפימ"ש תוס' דהא דלשמואל קלב"מ ול"ה כגונב חלבו של חברו ואכלו דהתם ל"ל הש"ל אבל הכא ישנו בעין י"ל הש"ל על חיוב הגבהה אם נתנסך ע"י אחר רק באת לחייבו על שהמגביה נסכו בידים ע"כ כל החיוב על שעת ניסוך וי"ל קלב"מ אך נדחקו בטעמא דרב וי"ל לרמב"ם דה"ט דהא בתוס' הקשו מה מהני דקלב"מ יחייב משום שלא יהא כאו"א הולך ומנסך ותרצו דמה"ט לא עשו רק היזק שא"נ כניכר ולפ"ז י"ל לרב דכיון דמשעת הגבהה נתחייב ל"ל קלב"מ ואי דמשום קלב"מ יהא כנסכו אחר ויאמר הש"ל זה אינו דכיון דאם היה היזק ניכר אי"ל הש"ל כמבואר לקמן בגמרא דאף בהשא"נ אי חשוב כניכר פריך לחזקיה דלא יהא י"ל הש"ל וא"כ ה"נ משום שלא יהא כאו"א הולך ומנסך עשאו כהיזק ניכר ובזה מקושר דברי תוס' ד"ה מנסך דכתבו ומטעם וכו' וא"ת ולשמואל מ"ש מדאמרינן אלא דצ"ע לפי מה דמסקו תוס' בסוף דשאני הכא די"ל הש"ל הק"ל לשמואל דנחייבו כאלו היה היזק ניכר מטעם שלא יהא כאו"א הולך ומנסך וצ"ע על התוס' וס"ל לרמב"ם דזהו טעמו דרב וכ"ז בלא התרו בו אבל בהתרו ומת בב"ד ל"ל שלא יהא כאו"א הולך ומנסך הדר דינא די"ל על שעת ניסוך הש"ל דמה שניסך בידים קלב"מ דאינו מת ומשלם משא"כ באינו מת בב"ד כיון דרשע הוא להזיק לחברו יש חשש דלא ישגיח על עונש שמים וינסך והוי כהיזק ניכר ואי"ל הש"ל ממילא מתחייב משעת הגבהה כגונב חלב ואכלו:

תוס' ד"ה מנסך ומטעם שלא יהא כאו"א הולך ומנסך אין לחייבו דמה"ט לא מחייבין לו טפי אלא כאלו הוא היזק ניכר והקשה פנ"י דהוא גופה קשה גם היזק ניכר כמדליק בשבת גדישו של חברו וגנב וטבח בשבת וכל כה"ג נחייבו מטעם שלא יהא כאו"א מזיק לחברו ונ"ל דכונת התוס' הוא לפי מה דאיתא בשבת פ"ק דף י"ד ע"ב בתוס' ד"ה כיון דאף דעל מלתא דל"ש לבד ל"ג רבנן מ"מ אם גזרו משום דבר השכיח ל"פ גם בל"ש וה"נ ס"ל דהיכא דקלב"מ במיתה ל"ש אף בלא התראה שיכניס א"ע למיתה ביד"ש להפסיד לחברו וע"מ קנסו כיון דיש היזק שא"נ דשכיח כמדמע ותקנו שיהא כניכר תו ל"פ וגם היכא דקלב"מ דל"ש ה"ל לקנוס שיהא כניכר אבל בהיזק ניכר דלעולם חייב מדינא וא"צ תקנה רק היכא דקלב"מ פטור אין לתקן כיון דל"ש ול"ל בזה דנכלל בהתקנה של מטמא ומדמע משום ל"פ דהתם ל"צ לתקן רק שיהא כהיזק ניכר ולא לחייבו יותר:

בסה"ד ועוי"ל דטעמא דשמואל וכו' ורב סבר כיון דבשעת הגבהה וכו' אינו מובן בסברא מה פליגי רב ושמואל בהא ונ"ל דרב לשיטתו בסנהדרין דע"ב הבא במחתרת ונטל כלים בדמים קננהו דלרב מחמת חיוב מיתה קונה גוף הכלים ולפ"ז תינח התם דכשנטלן יש לו חיוב מיתה אבל כאן דבשעת הגבהה אין חיוב מיתה ואם נשרף או מכר ונתייאשו בעלים מחויב לשלם א"כ כי נסכו איהו גופיה דאזי מחויב מיתה ובדמים קננהו לגוף היין א"כ אי"ל הש"ל דתו אינו של נגזל וכמו בעשה שינוי דקנה ואי"ל הש"ל נמצא קילו חומרו ומחויב לשלם דמים שו"ר שכ"כ בתו"ג:

נ"ג ע"ב תוס' ד"ה בדאורייתא קניס וא"ת והא מתניתין ר"י הוא וקתני כהנים שפגלו במקדש שוגגין פטורין ובח"ר הקשה דאכתי תקשי ממטמא תרומה דהוא איסור דאורייתא ולא קניס ר"י ותירץ די"ל דמיירי בטומאה דרבנן או מטמא חולין אמנם בגאון צבי הקשה יותר דאיך סתמו הרמב"ם וש"ע בסימן שפ"ה ולא חלקו במטמא טומאה דאורייתא או שאר היזק שעשה איסור תורה שיתחייב גם שוגג דהא קי"ל בא"ח סימן שי"ח כר"י דקנסינן שוגג אטו מזיד אם עשה איסור דאורייתא ואדרבה כתבו עם מנסך דעבר אדאורייתא ונהי דמנסך משום חומרא דע"ז בדילי מ"מ משמע דומיא דזה באינך גם בעבר אדאורייתא שוגג פטור והניח בצ"ע ונ"ל דהא הר"ם שיף ופ"נ וישיע"ק הקשו דמה פריך דר"י אדר"י נמי הכא ל"ק שוגג כדי שיודיעו וס"ל בזה כחזקי' ונ"ל דנחזי אנן האי כדי שיודיעו ודאי שלא יאכל ויכשל באיסור ודטבא לו עבדינן מוטב יפסד מעותיו אבל ל"ל כדי שלא יכשל המזיק בלפני עור דאיך נפסיד לניזק משום שלא יכשל המזיק דפשע והלטועהו לרשע כדאיתא במרובה דף ס"ט כרם רביעי היה מציינין אותו בשביעית שהוא הפקר שלא יכשלו ב"א אבל בשאר שני משום גנבי ל"ח דהלעטהו דאם גונב יאכל גם איסור ויענש אך לפמ"ש נה"מ סימן רל"ד דבאכל איסור דרבנן שוגג לא חשוב דאכל איסור ונכשל דהרי בדרבנן עבדינן עובדא והדר מותבינן תיובתא הרי דשוגג בדרבנן א"צ כפרה דלא גזרו על השוגג וכ"כ בשו"ת חת"ס חחו"מ סימן ק"פ בכונת הה"מ מדהתירו סחורה באיסור דבריהם ולא חששו דלמא אתי למיכל דמה"ט אין עושין סחורה באיסור דאורייתא מוכח דחכז"ל התנו בתחלת תקנתם שאם יארע ויאכל בשוגג לא יהא כאוכל איסור בשגגה ע"כ ל"ג לעשות סחורה עיי"ש וא"כ באיסור דרבנן ל"ל טעמא כדי שיודיעו דאם לא יודיעו ליכא לגביה איסור כלל ואף דודאי היודע מוטל עליו להודיעו אבל הקולר רק עליו ולא על האוכלו בשוגג ורק משום טובת הניזק הפקיעו ממונו וא"כ קשה לחזקיה באיסור דרבנן למה יפטר אלא דאינו מוכרח דאיירי בדרבנן אבל קשה ממנסך דאף דאוסר דבר שאינו שלו הוא רק מדרבנן גם כשאין כונתו לצעורי וכמ"ש בכו"פ סימן ד' בשם התוס' ועט"ז והעלה כן לעיקר והיה אפשר לומר לפמ"ש בחידושי לביצה דף כ"ז דלנה"מ איסור דרבנן ל"ח איסור חפצא כחלב וכה"ג רק הטילו אקרקפתא דגברא שלא יאכל כשידע אבל אם לא ידע ואכל א"צ כפרה דגוף הדבר אינו אסור דומה לזה בביצה דף ח"י דכלים שטמאין באה"ט אסור להטבילן ביו"ט דחשוב מתקן אבל בטומאה דרבנן ל"ח מתקן וא"כ י"ל נהי דחזקי' ס"ל באיסור תורה היזק שא"נ שמיה היזק דוקא באיסור תורה דמעיקרא בר אכילה והשתא הגוף אסור דגם כשיאכל בשוגג ל"ח כהנה ואינו בר דמים כלל אבל באיסור דרבנן דאינו איסור חפצא וכשאכלו שוגג חשוב נהנה א"כ גוף הדבר בר אכילה רק אריה רביע עליו גם לחזקי' ל"ח היזק ניכר ובלא"ה י"ל לפמ"ש הש"ך ביו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז דהטעם במכר איסור דרבנן ואכלו אין המוכר מחזיר לו דמיו אף דלא היה שוה למכור בדמים הללו רק כדמי טרפה דנהי דחשוב נהנה מ"מ אינו שוה ככשרה כשהיה בעין ותירץ דחכז"ל ל"ג איסור כדי להוציא ממון והוכיח כן מהה"מ דבירושלמי מבואר דבאיסור דרבנן מותר לעשות