ערך ש"י ש"ס פה

וכאלו בעצמו הלוהו ועיין קצו"ח ומשובב נתיבות סימן קכ"ט וא"כ הכא לענין שעבוד מטלטלין ליכא טעם דשליחות ונהי דבעצמו לוה מ"מ איך ישתעבדו המטלטלין יותר מכפי הד"ת כיון דהלואתו אינו גורם רק לשעבד קרקע ובחידושי לב"ב כתבתי דבלא"ה ליכא אסמכתא גמורה בשעבוד מטלטלין אג"ק דמינה דידיה בלא"ה משתעבד ונ"מ רק לענין לקוחות ולמה נימא דלא גמר, ומשעבד למלוה במעותיו לטרוף מלקוחות ומה חזית דדמי לקוחות עדיף אך לענין עדות י"ל דהוה אסמכתא דלולא שנשתעבד בפירוש אין הלואתו גורם רק לגבות מבינונית אפילו מן לוה ובפא"נ דס"ו ע"ב איתא דאם אמר א"ל אפרע לך קני לגוביינא הוי אסמכתא רק לאפותקי דא"ל לא יהא לך פרעון אלא מזו מהני' וכתב הרא"ש שם כיון דאין אדם מוכר קרקעותיו ברצון חשוב גזים ובאפותקי אף דמצי לסלוקי בזוזי מ"מ ל"ח דאי כיון שהמלוה א"י לתבוע ממנו פרעון ממקום אחר חשוב כקנוי בידו אף דלא אמר לו מעכשיו וכ"כ ראב"ד שבאס"ז וריטב"א קלסיה ותפפיה לעיקר כיון דדיניה דבע"ח לגבות מבינונית שיתן לו הלוה והכא ע"כ יתן לו קרקע זאת שבירר לו הוי אסמכתא רק מחמת דמלוה מחל שעבודיה מכל נכסי הלוה הוי כקנוי בידו ויש שהקשו א"כ כל אחריות יהא אסמכתא ותרצו דמתקנה מהני ודחה דבריהם דאינו ענין לאסמכתא דמשתעבד בלא אמירת הלוה ממילא רק דבורו מועיל לאפוקי קלא לענין לקוחות עיי"ש ולע"ד עדיין מוכרח לתרץ כן דא"כ בפירש לו השבח דגובה מעידית יותר על שעבוד ממילא יהא אסמכתא כיון דהוה דרך דאי לא אפרע מעות וגזים יותר על שעבוד תורה דאינה בעידית ואין אדם מוכר ברצון עידית שלו וגם ל"ל דהוה כקנוי לו דהא אינו אפותקי ומלוה יכול יכול לתבוע ממעות או מטלטלין כשיש ללוה ונראה דריטב"א הרגיש בזה ותירץ משום דיכול לדחותו לגרוע שבעידית אינו אסמכתא ודבריו מגומגמין דא"כ אם פירש עידי עידית מא"ל וגם בלא"ה דעת יש"ש בפ"ק דב"ק די"ג דגם בכתב לו סתם עידית גובה מהיותר מובחר ואף לריטב"א קשה כיון דעכ"פ מחמת התנאי צריך ליתן לו יותר על סתם שעבוד ליהוי אסמכתא ובאס"ז הובא בשם ריטב"א דלפיכך לא הוי אסמכתא באפותקי משום דמצי לסלוקי בזוזי אינו גוזמא אמנם לראב"ד ורא"ש עכצ"ל בפירש לו השבח דהוי אסמכתא ומועיל רק מתקנה ואף דמשים נע"ד די בבינונית היינו בסתם אבל אי קפיד מלוה ולא רצה להלוות עד שיפרש לו שבח אם לא יועיל יהא נע"ד וא"ל איך יתכן דמשום תקנה יועיל חיוב השבח ולעיל אמרו בהיפך דלפיכך אינו גובה מעידית כדי שלא יתן עיניו בדירה נאה ויקפוץ וילונו דדוקא בסתם דלא נתחייב הלוה בעצמו חשו לו חכז"ל אבל בפירוש הוא לא חש אכן נחוש לו ואדרבה מחמת דחקו הוכרח וכ"פ אדם מוכר עידי עידית מחמת דוחקו ויותר טוב לו ללוות מלמכור מיד לחלוטין ויש בזה כע"ד וקצו"ח סימן ל"ט כתב ג"כ עפ"י דרכו דלא מצי לשעבד יותר מחיוב תורה דאין קנין לחצאין ומ"מ אהני מדרבנן ה"נ נאמר לדרכינו אמנם רבא דפריך הכי השתא צ"ל דס"ל דזה אינו אסמכתא כיון דמצי לסלוקי בזוזי כסברת הריטב"א ויותר י"ל דרבא ור"נ לשיטתייהו אזלו בזה דהנה בהלוהו על שדהו ואמר לו אם לא אפרע לך עד ג"ש הרי הוא שלך דהוא שלו אמר שם בפא"נ דס"ו הדר אמר ר"כ אפילו בשעת מת"מ לא קנה ורבא מותיב לו מהמשנה ומתרץ הש"ס דמשנה מיירי במעכשיו או אתיא כר"י הרי דרבא ס"ל גם בלא מעכשיו אסמכתא קונה ואף דהתם בע"ב גבי ההוא דמסיק זוזי ואמר לו א"ל אפרע לך גבי מההוא חמרא מסיק בשם רבא דכל דאי אסמכתא ומשמע מהראשונים דגרסי רבא באל"ף דוקא התם דאמר שלא בשעת הלואה משא"כ בשעת הלואה דעשה לו עתה טובה עד"ז גמר ומקנה כמו שחלקו תוס' שם לר"ה ולר"נ וא"כ ר"כ דמשמיה אמר מ"ז ואביי עליו קאי דס"ל גם בשעת הלואה יש דין אסמכתא ה"כ ל"מ פירש לו שבח מד"ת ושפיר אמר אביי תדע אבל לרבא מהני מד"ת ושפיר פריך הכי השתא ואנן דקי"ל התם דהוה אסמכתא ה"נ ל"מ מד"ת אף דשע"ד ה"ד שעבוד התורה דממילא חייל אף דלוה אינו גומר ומקנה אבל מה דלוה מתחייב יותר דצריך לבא מכח הלוה הוה אסמכתא וע"כ בנזקין שפיר יש לגבות מיתומים גדולים מעידית וא"ש ואף לאביי דס"ל למפרע גובה מ"מ ל"ה כפירש מעכשיו כמ"ש בחידושי לפסחים:

ומשום ברירה י"ל ג"כ לאביי דמחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א לעיל פרק כל הגט משום דתולה בד"ע הרי בעצמו מסופק עיי"ש וא"כ בשלמא שעבוד תורה דממילא חל שפיר חל למפרע דאינו תלוי בדעת הלוה אבל יתר מן שעבוד התורה דלוה פירש השבח אם לא יפרע מעות דלגבות מלקוחות או מיתמי עכצ"ל הוברר למפרע דלא פרע מעות והלוה תלה בד"ע ועכשיו א"א לחול השעבוד דאינו של לוה וקי"ל א"ב לכן ל"מ מדאורייתא אבל רבא לעיל דף כ"ה פליג על אביי וס"ל דל"ש בין תולה בד"ע לתולה בד"א א"כ כיון דשע"ד וחל השעבוד ממילא השעבוד מיד א"ל יפרע אח"כ לטרוף מלקוחות ויתמי ה"נ מהני מה דלוה עצמו משעבד א"ע להגבות משבח א"ל יפרע בזוזי אף דתולה בד"ע דלרבא ל"ש ועוד לרבא דלא מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א ע"כ ס"ל דבעומד להתברר י"ב כמ"ש תוס' שם ע"ב בד"ה ר"י וע"כ שפיר מהני פירש לו השבח והראשון נ"ל עיקר:

דף כ"א גמרא בשקנו מידו וכו' אימר צררי אתפסה יל"ד לוקמוה בכתב לה כמו שהקשו תוס' בפרק הנושא עוד הקשו תוס' לעיל ד"ה כתובין אמאי לא משני אימר צררי אתפסה ולמה צריך טעמא דכתובין וקצובין עוד הקשו תוס' למה בכתובה גובה בשבועה ול"ח לצררי ד' הקשו תוס' למה למזונת גובה מב"ח ול"ח לצררי ונ"ל דחשש צררי כמו דעדים חותמין מפני תקון עולם דדלמא ילכו העדים או ימותו או ישכחו כן חושש האב דלמא לא יעידו העדים על הקנין כשתבא לטרוף ממשעבדי כיון דע"כ מיירי דליכא בנ"ח כדי סיפוק המזונת דאל"כ בלא"ה אין נפרעין ממשעבדי ע"כ מתפיס לה צררי אבל בכתב לה שטר הרי תוכל לטרוף ממשעבדי ואינו חושש להתפיס לה צררי וכן כתובה אף במקום דאין כותבין תגבה מתנאי ב"ד ואין לו לחוש וע"כ אינו ודאי שהתפיס לה צררי ונפרעת בשבועה וכ"ז מחמת דזולת הקנין אינה טורפת ממשעבדי ע"י תנאי ב"ד משום דאין קצובין או כתובין ועכצ"ל משום הינו וכ"ז לענין משעבדי דלא נשאר בנ"ח לסיפוק מזונות אבל לענין בנ"ח כיון שהשאיר בנ"ח ותוכל לגבות מתנאי ב"ד אינו