ערך ש"י ש"ס פג

מהר"ם שיף הקשה למה צריך טעם כשם לימא טעם דחזקיה ונ"ל כיון דלפני יאוש היינו ביכול להציל ואחר יאוש שא"י להציל כמ"ש הריטב"א א"כ ל"ש חשש דחזקיה רק בא"י להציל דאין יד רבו תקיפה ולרבא דמיירי אחר יאוש אבל לאביי דמיירי לפני יאוש והיינו דיד רבו אלים דיכול להציל ליכא חשש דיפיל עצמו לגייסות כיון דרבי יכול להציל אין לנו לחוש לו וגם העבד לא יפיל עצמו:

דף ל"ח תוס' ד"ה כל המשחרר עבדו עובר בעשה והא דאמר לקמן במי שאמר בשעת מיתתו פלונית שפחתי אל ישתעבדו בה ומסקינן דאי אמר בלשון שיחרור כופין את היורשים לכתוב לה גט התם כיון דאין היורשים רשאין להשתעבד בה משום מלקד"ה לא קרינן בה לעולם בהם תעבודו ומשום נתינת גט לחודא ליכא איסור עשה עכ"ל לכאורה תמוה דלמה אין רשאין להשתעבד בה משום מצוה לקד"ה כיון דיש עשה להשתעבד בה משום דלעולם בהם תעבודו וכבר תמה גם מהריב"ל והגיה בתוס' עיין בביאור למהר"ם שיף ול"נ דכונת תוס' כך דהקשו נהי דמלקד"ה לעומתו יש עשה דלעולם בהם תעבודו ולמה ידחה זה מפני זה וכעין קושית הגמרא בברכות דף מ"ז מצוה בא בעברה הוא וע"כ הקשו דהל"ל שוא"ת עדיף ולא נזקק לכופם ותרצו דאסור להם להשתעבד בה דהוה שוא"ת שלא להשתעבד בה ממילא מותר לשחרר כיון דבנתינת הגט ליכא עשה דלעולם בהן תעבודו כלל:

דף מ"א רש"י ויאמר לו עבדי אתה ויוציא לעז על בניו בתוס' רע"ק דקדק למה לח פירש דיוציא לעז על גופו ונ"ל דבזה י"ל העבד כלום תקנו אלא לטובתי א"א בתק"ח ולא אכפת לי בלעז שיוציא בשקר ליתן מחמתו שטר על הדמים לכן צ"ל משום לעז בניו דזה אין העבד יכול לוותר:

תוס' לישא שפחה א"י וא"ת אפילו יכול לישא הא אינו מקיים בכך פ"ו וגם בתוס' ע"ב בד"ה ל"ת בראה הקשו למה לא נקט קרא דפרו ורבו משום דאי היה יכול לקיים שבת כ"ד לא הוה כפינן לו משום פרו ורבו כדפרישית והיינו כמ"ש דאנוס הוא וצ"ע כיון דאנן יכולין לכוף אותו לשחרר לא נניח העבד להשאר אנוס ובד"ה כופין הקשו וכ' אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ול"נ לישב כל אלה דמשום שאר מצוה א"א לאדם חטא וכ' כיון דהמצוה נוגעת לחברו לבד אך לשבת יצרה ישוב העולם הוא וכאלו יזכה הוא נמי וגם חשוב מצוה דרבים כיון שהוא תיקון העולם ובמצוה דרבים כתבו תוס' בסמוך בסד"ה כופין דאומרים חטא כדי שיזכו רבים:

אמנם גם להוכחת התוס' דבזכות יחיד כמי כשלא פשע מ"מ י"ל מה דנקט לשבת דלא פ"ו דלע"ד הא דאמרינן חטא כדי שיזכה חברך דכל ישראל ערבים זב"ז אך בגרים ליכא ערבות כמ"ש תוס', בפ"ד דקדושין ד"ה קשים עכצ"ל משום לשבת דהוא תיקון עולם לא הגר לבד לכן דייק המשנה אלא מפני תיקון העולם כופין את רבו ועבד משוחרר גר הוא ומה שהוא תיקון עולם י"ל כדרב אסי ביבמות דף ס"ד אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף ומבואר בכתבי האריז"ל דהיינו בגוף הטמא כשיצאו כל הנשמות קדושות מאותו גוף לא יהא חיות לסט"א ויתוקן עולם התהו כמ"ש בעצ"ח שער מ"נ ומ"ד פ"א ויתבטל כל הקליפות וע"כ אמר הכתוב בישעי' מ"ה יוצר הארץ ועושה הוא כוננה לא תהו בראה לשבת יצרה אני ד' ואין עוד כי מבואר בעצ"ח שם כד אשתלים זו"נ עד דמטי רגלין ברגלין כדין יבא משיח כי בחינת המלכים אלו הם אדם אחד מראשו עד רגליו אשר כטבע באלו הקליפות וכאשר יתבררו ויעלו גם הנצוצין אשר ברגליו אז יושלם להתתקן כל אדם הזה אז יבא משיח וענין רגליו אלו הם בעשיה שהוא בחינת רגלים עיי"ש וע"כ אמר יוצר הארץ ועושה שהיא עולם עשיה הוא כוננה דהיינו בחינת רגלים כמו וכנו נחשת לא תהו בראה להיות עולם התהו לשבת יצרה להיות עולם התיקון אני ד' ואין עוד שיתבטל הסטרא אחרא וזה כונת המשנה לא תהו בראה להיות עולם התהו רק לשבת יצרה עולם התיקון וע"כ סיים מפני תיקון העולם:

ולפי מה דאיתא ביבמות פרק הבע"י דף ס"ד דמי שאינו עוסק בפ"ו גורם לשכינה שתסתלק מישראל אם כן מצוה זאת תיקון עולם כולו ואף דאין ערבות לגרים מ"מ לטובת ישראל שלא לגרום סלוק שכינה הוא ואינו רק שיזכה חברך כי מזכה את עצמו וכל ישראל ועכ"פ יצא לנו דדוקא שיזכה חברך ישראל זולת משום לשבת גם בשביל גרים וי"ל ז"ש תקנתם את רבו ואת עצמו לא תקנתם ונדחקו תוס' ריש חגיגה בלשון זה דהא כמו שיש תקנה לרבו יש תקנה לעבד לענין העבדות אבל לפי מ"ש הוא ע"ד דחמר לקמן בפרק הנזקין דנ"ו ע"ב וכסבור הרג את עצמו ופרש"י כינוי כלפי מעלה ועפ"ז שמעתי לפרש שהוציא א"ע מהכלל ולא הזכיר ש"ש כהחכם:

דף מ"ב תוס' ד"ה יום של רבו וקצת תימא כיון דלפי מ"א מע"י שלו מה הרויח האי גברא לעיל דאקניה לבנו הקטן ונ"ל דהא דמע"י שלו לפי משנה אחרונה אף דחציו עבד מ"מ כיון דכופין לשחרר ולא ימלט מזה ועומד לכך ע"כ מיד מע"י שלו כמו עומד לתלוש וכעין שכתב מהרמ"ל על התוס' ד"ה בעבד אך זהו למסקנא דאף אם אקניה לבנו הקטן מוקמינן אפטרופס ואין מלט אבל להס"ד שפיר אקנייה כיון דס"ד דאין כופין לקטן אינו עומד בודאי להשתחרר גם טרם שהקנהו כיון דיכול להקנותו ומע"י חצי לרבו:

מ"ג ע"ב בתוס' ואין אני קורא בה מהר"ם שיף הכריח דאשת שני אחים מדאוריתא אינה מתיבמות עפימ"ש בזה"ק ומקובלים שנשמת אחיו מתגלגל בבן הנולד א"כ איך יתקיים ע"י אשה אחת ובן אחר ומה דכו"ח נתגלגלו שניהם ביחד משום דלא נשאו נשים והיו פלג גופא עיי"ש ואיני מבין דגם נשואי נשים הא א"צ הנשים להתגלגל א"כ שני האנשים תרי פלגי גופא ועוד מבואר בלק"ת להאריז"ל בפ' וישב דער ואונן נתגלגלו בפרץ וזרח ונולדו מתמר בפ"א ובנתה בית שני מתים מלכים צדיקים גבורים:

דף מ"ו ע"ב אביי אמר וכו' א"ר דר"י אדר"י קשיא דרבנן אדרבנן ל"ק וכו' מאן חכמים ר"מ דאמר בעינן ת"כ והבמ"ע בדלא כפליה ב"י א"ע סימן י' תמה מה ס"ד דאביי דלא משני דרבנן אדרבנן גם תמה על הרי"ף דהביא המשניות בסתם ולא כתב דמשנה דש"ר בכפל והכא בלא כפל כדאוקים רבא והנה הרי"ף כתב על משנה דאיילנות דאמרינן השתא הוא דברית ונבוכו המפרשים מה כונתו בזה