ערך ש"י ש"ס פא

שליחים לכולם הוה כמזכה להם הגט ע"י זה וכאלו בא לידם ממש דהוי מעשה לכולם משא"כ כשלא מסר להם כלום רק צוה לכתוב וליתן א"כ רק לזה שהגט בידו לא הוי מילי וא"כ ממ"נ ביטל זה שהגט בידו משליח לא נתבטלו השאר דעדיין לא חל שליחותם וכ"ש כשביטל זה שאין הגט בידו דלא נתבטל עי"ז השליח שהגט בידו:

ואין להקשות דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל דמה דהשתא לא חייל משום דמילי הן ומחוסר מעשה ובידו לעשות לא הוי כדשלב"ל כמ"ש תוס' בנזיר די"ב וכמבואר בקידושין דף ס"ב דאומר פירות ערוגה זו מחוברין יהיו תרומה על פירות תלושין או להיפך כשיתלשו דבריו קיימין משום דבידו לתלשן שיחול כשיתלשן אמנם להקדוש מרדו"ס הנ"ל דס"ל דמחמת דשמא לא תתרצה הוי מילי ולא חל השליחות עד שעת קבלתה הקדושין קשה כיון דהשתא לא מצי חייל דאין בידו לקדשה וי"ל דס"ל כהמרדכי ר"פ י"נ דאם אמר שיקנה כשיבא לעולם קונה אך ל"צ לזה דהא גלתה התורה דעושה שליח לקדש אבל אינו מוכח שיחול השליחות קודם שמקבלת אבל בגט דילפינין מושלח ושלחה דשליח עושה שליח מוכח דחל מיד והוא במקום הבעל לעשות שליח אחר:

ואין סתירה מזה למ"ש לעיל לתרץ דברי הרמב"ם בהא דפסק דלא כרבי משום דלרבי י"ל דאין כונתו רק שיהא אחד שליח ואף דאינו מבורר עכשיו הרי יתברר אח"כ ומועיל לרבי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל ולא אמרינן מי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל וא"כ כיון דלא חל עכשיו ל"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה ואף לפמ"ש תוס' פ"ג דקדושין דף סיג דרבי ס"ל אדם מקנה דשלב"ל מעכשיו מ"מ כיון דאינו עושה רק שליח אחד מהעשרה שלבסוף יעשה השליחות ל"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה דלא נעשו מעולם כולם לשליחים רק מי שיעשה השליחות וא"ש יותר למהר"ם שהביא קצו"ח סימן ס"א דמה דאינו מקנה דבר שאינו מבורר עכשיו הוה כדשלב"ל וא"כ ה"נ לרבי די שיהא רק שליח אחד שיתברר אח"כ כדשלב"ל דקונה לרבי מעכשיו אבל לדידן דאין מקנה דשלב"ל ה"כ אם אינו מבורר עתה ובאומר לעשרה תנו גט זה עכצ"ל דעושה כולם שליחים במקומו דבזה אין מחוסר ברירה והוו כגוף אחד דנעשו כולם במקום הבעל בפעם אחת לכן בטלו כולם ואף דבדבר שבידו ל"ח דשלב"ל ולכן באמר כתבו ותנו מהני משום דבידו לכתוב ולמסור גט לשליח מ"מ דבר שאינו מבורר גרע דהוה דשלב"ל וכשעושה שליח אחד מהעשרה מי שיעשה השליחות זה אינו בידו דתליא ברצון השליחים מי שירצה לעשות זה יבורר לשליח הארכתי בכ"ז כי לא מצאתי נוח בכל מ"ש המפורשים על דברי רמב"ם בזה:

דף ל"ה תוס' ד"ה ל"ש אלא בב"ד פירש הקונטרס דחמירא משום דהוה באנקוטא חפצא והא דאמר בהכותב דף פ"ח אי פקח הוא מייתי לה לש"ר לא כמו שפירש הקונטרס דנ"מ לענין אנקוטי חפצא דאפילו שד"ר הוי באנקוטי חפצא כדפירש הקונט' בעצמו כאן ולתרץ סתירת פירש"י נ"ל דהתם רש"י עצמו ד"ה ש"ד פירש ונ"מ דלא מהפכינן ועמדו שם המפרשים בשנותו את טעמו שם גופא ונ"ל כונת רש"י דעכ"פ תוכל לומר א"א בתק"ח שתקנו לטובתי ליטול בשבועה ויהא רק כמע"פ והשבע אתה והפטור כמבואר בחו"מ סימן פ"ז אבל אי ש"ד ל"ל הכי אך לענין הפיקחות א"א לפרש הנ"מ בזה דהא מבואר בחו"מ סימן פ"ז דיכול הנתבע לחזור ולהפך ההיסת על התובע וא"כ מה ירא שלא תהפוך עליו כשתאמר א"א בתק"ח והריני כתובע מע"פ והשבע את היסת הרי יוכל לחזור ולהפך עליה ההיסת אך היסת אינו בנק"ח משא"כ אי מביאה לש"ד ע"כ לא תוכל להפך ותשאר בנק"ח וזה כונת רש"י באי פק"ח דנ"מ לנק"ח דהיינו הנ"מ עצמו דלעיל דלא תהפוך ואי יחזור ויהפך עליה ההיסת לא תשבע בנק"ח ומתורץ קושית מהר"ם שיף אהא דפירש רש"י דנ"מ דלא מהפכינן הרי גם בדרבנן לא מהפכין מתובע לנתבע ובדף פ"ז ע"ב שם דלא מיירי לענין הפיקחת רק בגוף הדין אי הוה ש"ד לא הוצרך רש"י לזה רק בפשוט דנ"מ לענין היפך דאם תוכל להפך עליו היסת אזי אנן מחייבינן לבעל לישבע או לשלם אם אינו מהפך עליה ההיסת אבל בש"ד אין שומעין לה כלל ותשבע או לא תטול נמצא דברי רש"י בשלשה המקומות עולים בקנה אחד:

ותוס' דלא פרשו דברי רש"י כן י"ל דס"ל כהש"ך סימן פ"ז סי"ב דאם ע"א מעיד שהשטר פרוע אין המלוה י"ל א"א בתק"ח והרינו כתובע בע"פ והשבע את היסת דא"כ יהא ללוה עד מסייע ויפטר ובכתובות שם בהא דאי פקח מיירי בע"א מעיד שהוא פרוע וגם לפ"ז עכ"פ מתורץ דברי רש"י שם על שנותו טעמו ולא פירש דנ"מ דלא מפכינן ומשום דמתובע לנתבע אין מפכינן רק באומר א"א בתק"ח וכיון דע"א מסייע לבעל לא תוכל לומר כן אבל רש"י אינו מוכרח לסבור כהש"ך דהרי מהראיי וד"מ וב"ח לא ס"ל כהש"ך ומ"ש הש"ך עליהם דטעו תירץ התומים:

ואגב אורחא ראיתי בתומים שם ס"ק י"ב תמה על הרא"ש בשבועות הדיינין דכתב דנק"ח ליתא בסד"ר וכן פירש"י בהכותב גבי אי פקח הוא דנ"ע ש"ד בעי נק"ח וכ"כ הגאונים דש"ד בעי נק"ח והיסת ל"צ נק"ח אבל נשבעים ונוטלים בעי נק"ח עכ"ל והרי רש"י ס"ל להיפך מהגאונים דהגאונים ס"ל שבועת המשנה צריך נק"ח כמ"ש הרא"ש ורש"י ס"ל דל"ב נק"ח ועוד למה שבק הרא"ש פירש"י דגיטין דס"ל כהגאונים ובתר בפירש"י דהכותב והנה התומים לפי דרכו פירש דרש"י מיירי לענין דבלא"ה י"ל השבע לי דלא פרעתיך והוא בגדר היסת תהו דוחק דרק הך דר"נ בכופר בכל הוא היסת אמנם לפמ"ש א"ש מאד דבהכותב מיירי רש"י בהיסת דאינו בנק"ח והוא ממש כהגאונים ואח"כ מצאתי בהרא"ה שבאס"ז בכתובות שם והובא בתומים שם סוף סקי"ב פירש הך דאי פקח וז"ל דנ"מ אי אמרה לא בעינא למידן בשטרי וחשוב שטרא כמאן דליתא ותבעה לי מנה בברי דחייב היסת אי קאמר לא בעינא אשתבעי ומהפך עליה נשבעת היסת בלא נק"ח אבל השתא מביאה לידי נק"ח עכ"ל ומעתה לא נפלאת דרש"י נתכוין לזה וכן מוכח מרא"ש הנ"ל:

תוס' ד"ה ונודרת וא"ת בפ"ב דנדרים וכו' ומהרש"א הקשה דאין כאן מקום לקושיא זאת אלא אתלמוד ערוך דאר"י התם שבועה שלא אישן ג"י מכין אותו מה מועיל מה דסרקיה הא עבר מיד ונדחק מאד הוא ומהר"ם שיף אך לפמ"ש הריטב"א