ערך ש"י ש"ס פ

דזה השתנות ודבר שנתחדש אח"כ ע"י חזרה וראיה זה מתוס' פ"ק דביצה דף יו"ד סד"ה ב"ש שכתבו וי"ל כגון שעשאו פתח חדש והוציאו המת דל"ש ברירה עיי"ש וע"כ בטלו כולם משום דל"ל הוברר למפרע וכשלא הוברר למפרע לא מהני דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל אך לרבי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל יכול לחול לבתר הכי ע"כ לא בטלה כולה ולפ"ז אין לחלק בין שליחו הולכה לכתיבה כמ"ש לעיל וצ"ל דמיירי דלא מבטל רק עדות ולא שליחות כלל ברישא דכתבו ותנו כמ"ש בלח"ם בתירץ א':

וי"ל באו"א מה דלא פסק כרבי די"ל דאומר לעשרה תנו או כתבו ותנו עושה לכולם שליחים במקומו ואם ביטל מקצתם בטלה כולה וי"ל נמי דכונתו רק לאיזה מהם שידבנו לבו לעשות השליחות יהא שליח דלמה לו יותר משליח אחד רק משום דא"י מי ומי ההולכים אומר לעשרה ולפ"ז לא בטלה כולה דמעיקרא לא עשאם כולם שליחים רק זה תליא בהתירוצים שכתבו נו"ב וקצו"ח הנ"ל על קושיא דנימא א"ב דלתירץ נו"ב דחל כשיתברר לא נעשה שליח רק אחד אך לקצו"ח א"צ לברירה ונעשו כולם שליחים מיד וא"כ לרבי דס"ל אדם מקנה דשלב"ל כדאיתא בקידושין דף ס"ג ה"נ יכול לחול כשיבורר ע"כ ס"ל דאינו עושה רק שליח שירצה לעשות השליחות דלמה לו יותר ע"כ כשביטל אחד לא ביטל כולם דמעולם לא נעשו כולם שליחים רק זה שעשה השליחות נעשה שליח אבל לדידן דאין אדם מקנה דשלב"ל עכצ"ל דחל השליחות מיד ואם לא יעשה רק זה שיעשה השליחות אין ברירה וע"כ עושה כולם שליחים מיד ובטלה כולה ובזה יש לחלק בין השליחות לעדות דבשליחות עכצ"ל דחייל עלייהו מיד השליחות מכח הבעל דמשוי אותם שליחים וי"ל מי איכא מידי דהשתא לא חייל ובתר הכי חייל משא"כ בעדות דא"צ לכותבו ומה דצ"ל להו שיחתמו משום דיהא חשוב לשמה וכיון דחותמים עפ"י אמירתו הוי לשמה אף דלא נתברר למפרע דא"צ לשום חלות וקיום ענין מקודם ועוד כיון דע"מ כרתי ואם חתמו ע"ח שלא מדעת הבעל אינו רק פסול דרבנן כמ"ש הב"ש סימן ק"כ ובדרבנן קי"ל י"ב וא"צ לעשות רק שנים לעדים ומ"מ חל מיד ולפ"ז י"ל לאותו דעה שבמרדכי בב"ב דמקנה דשלב"ל עם דבר שב"ל חל במגו וא"כ ה"נ כיון דלענין החתימה חל מיד גם לענין הנתינה ואצ"ל דכולם נעשו שליחים ואף דבחו"מ סימן ר"ט ס"ד בהג"ה לא פסק כאותו דעה מ"מ לענין מקנה מטבע ומטלטלין בק"ס בסימן ר"ג ס"י לא הכריע רמ"א מטעם שכתב הסמ"ע דשאני דשלב"ל דאין בידו להקנות בשום קנין וא"כ כאן יכול לעשות כולם שליחים ויחול מיד ולכן אף דאינו עושה רק אחד חל במגו דחל השליחות אחתימה דבדרבנן י"ב חל נמי אנתינה אף שאינו עושה רק אחד מהם לשליח ולכן כשביטל אחד לא בטלו כולם:

ומ"מ אינו דרך מרווח במה דמחלק הרמב"ם בין שלח הגט ביד עשרה דביטל אחד בטל כולם ובאמר לעשרה כתבו ותנו לא נתבטלו כולם ואי דלא פסק כרבי לענין שליחות כמ"ש הר"ן הרי גם בכתבו ותנו יש שליחות ודאי על נתינה וסתמא משמע דמבטל אחד שלא לכתוב ולא ליתן ועוד כבר העלה הג"פ דלרמב"ם גם בכתיבה צריך שליחות וגם לשאר פוסקים מ"מ באמר כתבו ודאי צריך שליחות כמ"ש הפנ"י והובא גם בתו"ג סימן ק"כ סק"כ וע"כ נלע"ד דהנה כתב בתוס' רע"ק על המשנה דריש הפרק דמאן דס"ל אומר אמרו פסול ס"ל דחד שליחות ג"כ לא נתפס על מילי ואין כח להבעל לעשות שליח ואמירה לסופר לכתוב מיקרי מילי כיון דאינו גמר מעשה אלא שעי"ז יכתוב הסופר משא"כ היכא דנגמר הכל ע"י המילי כגון הקדוש והפקר ולבטל חשוב מעשה והבית מאיר הוכיח דגירועתא דמילי הוא רק שהשליח ראשון אינו יכול למנות תחתיו שליח אחר אבל חד שליח נעשה על מילי דהרי גט ומתנה נמי רק מילי לכתוב והשליח כותב גט ושטר ונותן עכ"ל וכבר כתבנו דזהו למ"ד אומר אמרו כשר אבל מ"ד דפסול ע"כ דגם שליח אחד לא נעשה על מילי דהא במה דהשליח אומר לסופר לכתוב לא משוהו שליח תחתיו רק בציווי הבעל אומר שזהו שליחות ראשון שיעשה שליח להבעל והסופר נעשה רק שליח במקום הבעל לכתוב והא דמייתי הב"מ ראיה מגט ושטר ל"ד דאף שאינו מוסר דבר וסופר מ"מ מצוהו לעשות מעשה לכתוב אבל, אם מצוהו למילי בעלמא י"ל דלא מהני אך יש לעיין להקדוש מרדוש דבקדושין אין שליח עושה שליח כיון דאינו בעל כרחה ואין ביד השליח לגמור המעשה אינו רק מילי דא"כ למ"ד אומר אמרו פסול לא משכחת שליח לקדש את"ד רע"ק זלה"ה ולע"ד לק"מ דבלאה"נ תקשי כיון דבעושה שליח לכתוב ל"ח מילי כיון דמצוהו לעשות מעשה א"כ ה"נ יהא בכח השליח למנות אחר במקומו. לכתוב וגם למ"ד א"א כשר לכאורה זה ודאי חשוב מילי ומוכרח כהב"מ דכל הקפידא במילי דשליח קמא לא יעשה שליח במקומו ועכצ"ל לסברת רע"ק ז"ל דודאי מה דמשוי אותו שליח לכתוב הוי מעשה כשכותב ואז חל השליחות אבל לפני זה הוא רק מילי ואין עומד במקום הבעל לעשות שליח אחר לכתוב וא"כ גם משליח לקדש אשה לק"מ דקודם נתינה לאשה הוי מילי דשמא לא תתרצה ולכן אין השליח עושה שליח אחר אבל בשעה שמקבלת הקדושין הוי מעשה ואז שליח ראשון נעשה שליח ועומד במקום הבעל ויצא לנו מזה דמוסר גנו ליד שליח חל מיד השליחות ובמקום הבעל עומד ע"כ יכול למנות שליח אחר אבל בכתבו ותנו לא חל עד שעת מעשה שכותבין ואחר שנכתב יכולין לעשות שליח ליתן וזה החילוק בין אומר כתבו לבין נתן גט בידם דאם נתן גט בידם דחל השליחות מיד ביטל אחד בטלו כולם אבל באמר להם כתבו ותנו דלפני הכתיבה לא חל השליחות למ"ד א"א פסול וכ"ד הרמב"ם בפ"ד מהלכות זכיה ה"י א"כ ליכא רק עדות ששמעו מפי בעל שצוה וכתוב ולחתום וליתן אבל השליחות לא חל עד הכתיבה זה שכותב נעשה אז של"ח לכן כשביטל אחד קודם הכתיבה לא נתבטלו השאר דאין להם התקשרות בשליחות עדיין ובאמת בזה מיירי כל הסוגיא דביטל קודם שנכתב כמו שאמר ואזלו אינך כתבו ויהבו וכן פירש"י שאמר לשנים אל תכתבו ובאמת זה שמבטל מבטלו שלא לכתוב ולא ליתן מ"מ לא בטל שליחות השאר אף לענין הנתינה אבל לאחר שנכתב הגט וביטל אחד מליתן מזה לא מיירו כלל בגמרא וברמב"ם ובזה באמת צ"ע דאפשר כיון שלא מסר הבעל הגט לידם ולא חל השליחות רק בשעת כתיבה אז ג"כ לא חל השליחות על הנתינה רק לזה שהגט בידו אבל השאר שאין בידם הגט עדיין מילי הוה ורק כשבא לידם הגט נעשו שליחים ולא דמי למסר גט אף דקבלו רק אחד מהם מ"מ כיון דהבעל עשה