ערך ש"י ש"ס עט

בתקנת ר"ג כיון דבדיעבד מבוטל אכתי מעגנה ומתוך זה תירץ קושית המל"מ על דברי תוס' אלו ואין הבנה לדבריו דא"כ גם לטעם תקנת ממזרות מאי אהני בתקנה וכן לטעם דתק"ע לרש"י ותוס' דאצרכוהו לטרוח לילך אחר השליח הא יבטל בביתו ולא יטרח דאהני בדיעבד אבל כל התקנה דאסור לבטל שלא בפני השליח ומנגדינן ליה ולא יעשה כן:

ובעיקר קושית התוס' דלמ"ד מפני תק"ע לי"ד אהדדי משום דתקנת ר"ג היה שיטרח לבטל בפני שליח וה"נ מבטל בפני שליח אחד י"ל דעיקר התקנה להטריחו היינו כיון דשולח שליח למקום אחר צריך להטריח לילך אחריו וע"כ צריך לילך אחר שליח זה שמוסר לה הגט דזה מתרחק ממנו וא"כ כשעושה עשרה שלוחום דאין צריכין כולם לילך דאחד נותן ע"י כולם וכונתו על האחד שילך וימסור הגט יהא השליח וא"כ כשמבטל בפני אחד ואחר הולך ומוסר הגט לאשה הר"ז לא נתבטל בפניו והשאר הא א"צ לילך ולהתרחק וא"כ בקל יוכל לבטל הנשארים ותקנת ר"ג שיטרח לבטל השליח המהרחק למסור הגט וא"כ תקנה חדא הוא רק לילך ולבטל השליח שעושה שליחותו אבל כשמבנול תשעה והעשירי מוסר הגט הרי לא סרח לבטל שליח זה שעושה השליתות בפניו:

ע"ב הבמ"ע בעדי הולכה הרמב"ם בפ"ו מה"ג פסק דבעדי הולכה שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכתב הר"ן דהרמב"ם מחלק בין שליחות לעדות ופוסק בזה דלא כרבי וצריך טעם לחלק ועוד גם בכתבו הוי שליחות לכתוב וכבר הכריח בג"פ סימן ק"כ דרמב"ם ס"ל דכתיבה צריך שליחות ודוחק לומר דלא ביטל רק שלא יחתום לעד כמ"ש הלח"ם שם ונ"ל דס"ל לרמב"ם דבשלמא בכתבו דע"כ א"א שיהיו כל העשרה שלוחום לכתוב דרק אחד כותב ושנים חותמין א"כ לא עשה שליח רק למי שיכתוב ול"ל כיון דאחד כותב ע"י כולם כדלקמן פרק התקבל הוי כשליח מכל העשרה וכאלו כולם עושים השליחות דהא מילי לא ממסרי לשליח כדלעיל דכ"ט ולקמן דף ס"ו וכיון דע"כ אין כולם שלוחים לא חשיבי כגוף אחד להיות כולם במקום הבעל לומר בהם עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכן בעדות רק החותמים הם עדים וכיון דלא אמר כולכם לא הצריך שיחתמו כולם משא"כ באמר תנו גט זה ומסר להם הגו אף דרק אחד מוליך הגט מ"מ חל השליחות על כולם והמוליך במקומם עומד כמו שפרש"י בפרק התקבל דאחד נותן בשביל כולם ואזי הוי כהוליכו בעצמם ע"כ הן כגוף אחד וכשביכול קצתם בטלו כולם משא"כ בע"ח אף כשיחתמו כולם אין להם התקשרות לומר בטלה כולם דהטעם דבטלה כולה משום דחשיבי כגוף אחד כמ"ש הלח"ם שם:

ולפ"ז עדיין דרמב"ם מיירי דביטל רק מכתיבה וחתימה ולא מנתינה ומ"מ עדיף ממה שנדחקו הלח"ם ותו"ג דמיירי דלא ביטל רק עדות החתימה דא"כ ה"ל לרמב"ם למפלג מיניה וביה דאם הביטול שלא יכתוב בטלו כולם ברישא דמיירי דאמר כתבו ותנו ואולי י"ל ברישא דאמר להם כתבו ותנו אף אם ביטל מקצת גם מהנתינה לא בטלו כולם דכיון דכתיבה וחתימה אינם כגוף אחד ולא חל השליחות רק על מקיימי הדבר שיכתבו ויחתמו ה"נ בתנו כונתו רק על מקיימי הדבר והלח"ם שם כתב וז"ל א"נ דכיון דעשאום שלוחים לכתיבה ולהולכה אע"ג דביטול השליחות כיון דהם שלוחים לכתיבה ג"כ ולכתיבה אינם בטלים הרי עשאם עיקר לכל אחד מהם ואינם מבוטלים אפילו להולכה עכ"ל ודבריו אין להם הבנה כלל דכיון דעשאם שלוחים לכתוב נאמר גם בכתיבה בטלה כולה כמו בהולכה וגם מה ענין עשאם עיקר לכל אחד מהם:

והנה לפי מה דנסתפק הג"פ סימן ק"כ באמר כתבו ותנו כמו דעל הכתיבה א"א שיעשו שליח אחר ה"כ גם על הנתינה מאחר דלא מסר לשליח ראשון כלום הוה מילי וכן נראה לכאורה דעת המרדכי הובא בהגהות רמ"א בא"ע סימן ל"ה ס"ו י"א דא"ל מסר לשליח הכסף רק צוה לקדשה בכל כסף שירצה אינו עושה שליח ואינו רשאי ליקח כסף וליתן ליד אחר מאחר שלא מסר לידו הכסף דדוקא קבלת הגט או קדושין מיד הבעל מיקרי מעשה עיי"ש בחמ"ח וב"ש וא"כ ה"נ אם אמר כתבו והנו וא"כ אין כולם כגוף אחד גם בנתינה אך הג"פ שם העלה ודקדק מהרמב"ם דבזה יכול למנות שליח אחר על הנתינה וגם מהא דסימן ל"ה אין ראיה דיש לחלק כמ"ש תיג סימן ק"כ:

והנה יש להסביר עוד החילוק בין שליחו כתיבה לשלוחי הולכה ע"ד שכתבתי לפמ"ש בנו"ב חא"ע סימן צ"א דבאמר לעשרה כתבו ותנו דאחד כותב ושנים חותמין ואחד נותן די"ל א"ב רק מחמת דדי שיחול השליחות בשעה שמתברר דזה כותב וזה חותם וזה נותן ע"כ לא אכפת לן בברירה עיי"ש וא"כ י"ל מה"ט לא בטלה כולה בשליחו כתיבה דכ"ז דלא נתברר הכותב לא חל השליחות וכשמתברר אח"כ דכותב זה שלא נתבטל זה לבדו נעשה שליח משא"כ בממנה שליחים ליתן דנעשו כולם שליחים במקום הבעל והנותן יתן במקום כולם וכאלו נותנים כולם וזה עדיף ממ"ש הר"ן בפ"ק דגיטין במשתעבדנא לך ולכל מאן דאתי מחמתך דלא תליא בברירה אלא אי דהאי לאו דהאי אבל הכא אפשר שישתעבד לכולם זה אח"ז וה"נ לענין נתינת הגט יכול אחד למנות חברו ויכולים כולם למנות אחד במקומם וחל השליחות על כולם וזה שיבררו ליתן הגט במקומם נותן וכאלו כולם נותנים וכיון דלא תליא בברירה חל השליחות על כולם מיד וכשביטל אחד בטלו כולם וכיון דלענין הכתיבה לא חל השליחות עד שעת הכתיבה י"ל גם לענין הנתינה לא עשאם שליחים מעתה או י"ל מחמת דמחוסר כתיבה לא חל שליחות נתינה עד אחר כתיבה וצ"ע בזה בנזיר דף י"ב ובתוס' שם וכן מצאתי בטי"ג ר"פ מי שאחזו דהיכא דמחוסר כתיבה לא חל שליחות הנתינה עד אחר כתיבה:

אמנם מה דפסק הרמב"ם דלא כרבי בשליחו הולכה אמרתי כד הוינא טליא בטעמו משום דכבר עמדו בזה באמר לעשרה כתבו ותנו דאחד כותב ושנים חותמין ואחד נותן דנימא א"ב למפרע מי נעשה שליח שיעשה באמת ונו"ב הנ"ל כתב דחל כשמתברר וקצו"ח בסימן ס"א דחה דמי איכא מידי דהשתא לא חייל ולבתר הכי חייל כדאמרינן לענין דשלב"ל עיי"ש ולפ"ז עכצ"ל דהוברר למפרע דנעשה שליח מיד ומשום דעומד להתברר או מטעם אחר אך זה דוקא אם לא נעשה שום התחדשות אמרינן הוברר למפרע דזה שעושה השליחות נעשה מעיקרא שליח אבל כשביטל מקצתם תו ל"ל על הנשארים דהוברר למפרע דאפשר אם לא היה מבטל מקצתם היו הם עושים ועל הביטול ל"ל הוברר