ערך ש"י ש"ס ח

וכה"ג כתב הש"ך ביו"ד סימן קי"ט ס"ק כ"ז ואח"כ מצאתי שכ"כ תוס' רי"ד בע"ז פרק השוכר מהדורא תליתאה:

דף י"ב ע"ב גמרא אימתי שלא בשעת ביערו פרש"י וא"כ טורח זה למה ימתין עד שבע וישביתנו בכ"ד ותמה צל"ח דגם אם נימא לאח"ז ביעורו בשרפה מ"מ כשלא ילקט עצים בחמשה הרי יש לו כל שעה ששית ללקט עצים וישרפנו בתחלת שבע וכ"ל כיון דרובא דעלמא טועין בשעה אחת וע"כ גם ר"ג מודה דגם תרומה אסור לאכול בששית כדפרש"י במשנה והכי בשבע חמה במערב ומ"מ רובא דעלמא טועין כ"ש בין חמש לשש וא"כ בששית יטעו שעדיין רק חמישית היא ולא יכינו עצים וכשיגיע תחלת שבע באמת לא יהא לו עצים לשרוף אף שיכיר אז חמה במערב לכן אסרו בחמישי כדי שאם יטעו בשעה אחת ויסברו על שעה ששית שהיא חמישית מ"מ ילקטו עצים וישרפו בתחלת שבע ויותר על שעה לא גזרו משום הכנת עצים דלאו רובא דעלמא טועין יותר משעה ולאו כ"ע צריכין שעה ללקט עצים דהרבה יש להם עצים מוכנים:

דף י"ג גמרא לדבריכם תלויות נמי לא ישרפו שמא י"א יל"ד מה דמיון טהורת לתלויות דיש כמה ספקות שמא טמאות ואת"ל טהורות שמא לא י"א ואת"ל דיבא ויטהרם שמא לא ימצא אוכלים משא"כ בטהורות רק חד ספק שמא לא ימצא אוכלים ונ"ל לפימ"ש תוס' לקמן דף ט"ו ד"ה חבית דלא משכחת תלויות רק בשתי חביות ברה"י ונגע שרץ באחת מהן כיון דודאי אחת טהורה הן תלויות אבל בלא"ה לא משכחת ספק דאם בר"ה ספקו טהור ואם ברה"י היי כודאי טמא מה"ת עיי"ש וא"כ ה"נ כה"ג אם יבא אלי' יהא אחד ודאי טהור וליכא רק ספק שמא י"א ואי דשמא לא ימצא אוכלים י"ל דעדיין כשאין לו תרומה טהורה רק חולין ותלויות דאזי אם י"א ע"כ יאכלו הטהורה שיברר אלי' ויניח החולין לאיבוד ולת"ק ודאי גם כשאין לו טהורות ס"ל דישרף התלויות והל"ל לפלוגי גם בתלויות כה"ג וזה דדייק רש"י ויטהרם ויאמר לא נגע בהן טומאה ויאכלם ולא כתב ויאכילום דהא לעצמו שייר טהורות כמו שפירש לעיל על טהורות לא ישרפו דיאכיל לאורחים כהנים אלא היינו כמ"ש דוקא כשאינו משייר לעצמו טהורות שייך הקושיא על תלויות דבעצמו יאכל וליכא רק שמא חד:

גמרא לא בע"ש מפני הטורח הרגיש רש"י שמא יבא למחר בשבת ובעירובין מספ"ל לש"ס אם יש תחומין למעלה מיוד ואפשר שיבא בשבת ורש"י פירש כאן דגם למחר הוי עיו"ט ודחי מהרש"א כיון דאין שבת מיכין ליו"ט ל"ש מפני הטורח גם התוס' בעירובין נדחקו והנה רש"י פירש שמא יבא היום או למחר לכן הוכרח לכך אבל לולא דבריהם נ"ל דאין הקושיא שמא יבא למחר כיון דתלויות הן שמא לא יבא ומה יעשה עמהן דאסור לשורפן בשבת וא"ת יאכיל לכלבו או יבטלו בלבו כפרש"י בטהורות הא פרש"י גופא לקמן דף מ"ו דאין מאכילן קדשים טמאין לכלבים דזהו ביעורן וכן פרש"י בביצה דף כ"ז ע"ב וא"כ תלויות נמי שמא טמאות וכ"ש בשבת וכדאית' בשבת כ"ד ע"ב מה תאמר דיבטל בלבו הא מדרבנן צריך ביעור דוקא ועיין מקו"ח בפתיחה לה"פ ועוד היכא דלא מצי לבערו גם ביטול אינו מועיל דל"ל כל הראוי לבילה א"ב מעכבת אלא די"ל כיון דרק יומא קגרים חשוב ראוי לבילה כמ"ש הב"ח בא"ח סימן ל"ב לענין דיבוק אות לאות שנמצא בשבת וזולת זה מה קושיא אף תלויות לא ישרפו בשלמא טהורת דיכול להאכילם לכלבי כהנים שפיר יניח עד למחר אבל תלויות דא"א רק לבטלם מודו דמוטב יבערם השתא כמצות חכמים ולא יסמוך על הביטול דלמחר וע"כ נ"ל דכל הקושיא רק שמא יבא היום וכפרש"י והיינו כיון דאמר דשורפין הכל לפני השבת על כרחו קודם ביה"ש ובהג"א כתב לשורפה קודם חצות משום גזרה דשנה הבאה לכן פריך תלויות נמי לא ישרפו קודם ביה"ש שמא מיד י"א וימתין עד ביה"ש ואזי יכול ליתן לכלבי כהנים דביה"ש הוי ס"ס ספק חול וספק טהורין וממילא גם ביטול מועיל וביה"ש ודאי לא י"א דעדיין שייך מפני הטורח הכנת שבת דמעשרין את הדמאי ומערבין וטומנין את החמין כדאיתא בס"פ ב"מ ושפיר השיבו דאין אלי' בא בע"ש ואי שמא יבא למחר אזי א"א להמתין דא"א להאכיל לכלבים:

דף י"ד ע"א תוס' ד"ה דאיכא משקין דהשתא לא מסיק אדעתיה שאוכל יטמא אוכל אפילו מדרבנן עכ"ל והקשה מהרש"א תקשי לו נמי למ"ד תרומה כמי אין עושה כיו"ב לפום סברא דהשתא דאפילו מדרבנן אין אוכל מטמא אוכל למה חשו כלל במתניתין מלשרוף תרומה טהורת עם הטמאה וי"ל בפשיטות דהא דלא אסיק אדעתיה דמדרבנן מיהו מטמא הייני משום דלא מצינו בשום מקום דאוכל מטמא אוכל א"כ ליכא למגזר כלל ולא ס"ל דגזרו שאוכל יטמא אוכל אטו משקה ושאר דברים דמטמא אוכל דלא מחלף וכדלעיל שמן בשמן מחלף עניבה בקשירה לא מחלף וכן לחם בלחם מחלף קידור בקרצוף לא מחלף עיין לעיל דף י"א ע"א וע"ב וכיון דבאיסור כן כ"ש בטומאה דיותר יש לגזור באיסור דאפושי טומאה לא מפשינין כדאיתא בפ"ק דביצה דף זיין אבל למ"ד דאוכל מטמא אוכל מדאורייתא בקדשים אף דבתרומה וחולין אין מטמא י"ל רבנן גזרו אטו קדשים ולמסקנא מסיק דלכ"ע גזור ואין לדמות גזרת חכמים זל"ז כמ"ש תוס' בר"פ כל הבשר:

. דף ט"ו תוס' ד"ה באה"ט דאורייתא והא דנקיט דאורייתא לא נ"מ מידי למ"ד אין אוכל מטמא אוכל דמ"מ אין מטמא אלא מדרבנן עכ"ל ולי נראה דצ"ל באה"ט דאורייתא דאל"ה אין ראיה מדר"ח סה"ג כיון דגם אה"ט דרבנן ואין אוכל מטמא אוכל אף בטמא מן התורה רק מדרבנן א"כ נעשה הבשר זה רק תרי דרבנן מצד דמה"ת אין אוכל מטמא אוכל ומצד דגם הבשר שנטמא באה"ט רק דרבנן משא"כ בתרומה טהורה כשנשרף עם הטמאה נעשה טמא חד דרבנן דחשוב תרי דרבנן טהור נגד חד דרבנן כדמצינו לענין מפריש מחיוב על הפטור דחד דרבנן חשוב חיוב על תרי דרבנן דחשוב פטור כמ"ש בב"י יו"ד סימן ש"ל ובלב"ש בהלכות חלה הוכיח בראיות כן מן הש"ס וכן מצינו באה"ע סימן כ"ח סכ"א:

ד"ה חביות וקשה לר"י אי ברה"י ספקו טמא וכתב ענ"י די"ל לעולם ברה"י ואפ"ה סובר ר"א דיניחה במקום המוצנע דשמא י"א ויטהרנה כדמסיק בבכורות דף ל"ד ה"ט גופא והא ודאי בכל ספק טומאה ברה"י אם יבורר ע"י עדים או ע"י אלי' ויהא טהור עכ"ל ונ"ל דלא נעלם מהתוס' דברי הש"ס בבכורות אלא דק"ל למה נחוש שי"א ויטהרנה והאיכא ס"ס שמא לא יבא ולא יתברר כ"ז קיום היין ואת"ל דיבא אימר טמאה היא גם מתהפך והרי טמאה מגזה"כ כודאי אבל לפירש התוס' דנגע באחת משתי