ערך ש"י ש"ס ז

שבת דף ק"ד א"ב אלף בינה ג"ד גמול דלים ה"ו שמו של הקב"ה דבלקית פ' פנחס להאריז"ל כל מה שהיה הוה ויהיה הכל הוא בסוד הזמ"ל כי הלא הם שרש הכל וכולם נמצאו מהם וכל יסודי התורה בנוים על הזמ"ל אלו והם זו"נ ב' אותיות ו"ה ובז"מ אלו הוא סוד ירושה עיי"ש והנה הבירור במחשבה ע"י חו"ב דאבא והכל בכונת ציורי אלף יוו"י יווד גימטריא זן ע"ה וגימטריא ח"ן כדאיתא בכונת אכילה ובזהר ויקהל דף רי"ט ע"ב ד' אתחבר בה' ה' אתחבר בואו ופירש המק"מ כשעולים הנצוצות מתוך הקליפה אותם נצוצות נקראות דלת וכן הוא בכונת עוזר דלים וזהו ד' אתחבר בה' ר"ל דהנצוצות נתחברו עם ה' שהוא המלכות עכ"ל וע"י העלאת הנ"ק נעשה מ"נ לאות ה' ומתחברת עם ואו וז"ש אב אלף בינה כי אלף היא חכמה כדכתיב אאלפך חכמה כדאיתא במוא"א וחכמה ובינה דאבא הן אב גם אלף בינה הבן האלף דציורו עושה הבירור ג"ד גמול דלים להעלותן והדלים הן מן ה"ו ז"ח ועי"כ מתחברין ה"ו שמו של הקב"ה תן וחן אותך שהן ציורי האלף ומטיב לך בהעלות הטוב מן הרע ונותן לך ירושה:

עירובין דף נ"ג כיצד מאברין את הערים באלף דנודע כי עיר ה"ג מנצפך לכן בינה ומלכות נקראין עיר ולהיות מנצפך כפול הן ערים ואיתא בע"ח בשער טנת"א פ"ה דכ"ב אותיות א"ב הם רמ"ח אברי הגוף הבא מאבא והתגין בחינת הדם שהיא הנפש הבא מאמא והם אותיות מנצפך הכפולים ובתוך הכ"ב אותיות יש הבל דגרמי ש"ך ניצוצין דנפקין מחכמה כ"ב אותיות וי"ס הם כ"ב נ"ח הובא בשרף פרי בשער ספירת העומר פ"ג בהג"ה ודם האדם הוא האלף שבתוך שם מה בגימטריא אדם הבא מאמא אהיה מרובע עולה דם וזהו כיצד מאברין האברים את הערים עם מנצפך באלף הוא הדם ועוד כי הערים עולה שכ"ה כי מנצפך שהם ערים הם י"ס עם כ"ב אותיות האברים הם ל"ב נתיבות חכמה כל אחד כלול מיוד ספירות הם ש"ך שהם ה"פ דין והמתקתן בה' אלפין להיותם ה"פ אדני עולה שכ"ה והיינו כיצד מאברין את הערים באלף:

ע"ב עלץ בנערה אהורנית אחורנית עירנית והנעירותי אמרי לה אשה דבמ"ח מסכתא חצות פ"ה מיץ עלץ היא עשר מ"ה דזעיר ועשר בן דנוקבא כשהם פב"פ שהם קץ אותיות גימטריא עלץ צלע עכ"ל ובכונת תיקון חצות נער ה"פ דין ונמתקין בחמשה אלפין דאדני עולה נערה ובלק"ת פ' ויקרא אהרן הוא מאחוריים דיסוד אבא דאחור הויה פשוטה ע"ב ואחור מילוי ע"ב קפ"ד עולה אהרן ואהרן שושבינא דמטרנותא כי אבא יסד ברתא ולק"ת פרשת בהעלותך בטעמי המצות כתב דאהרן הגורם בנין מטרנותא והארתם ד' בחכמה יסד ארץ וזהו עלץ בנערה בתיקון חצות אהרנית אחורנית שיסודה מאהרן אחורי ע"ב ומילויו והיא אחורנית אב"א ונסירתתה ע"י תרדמה של זעיר שיוצאין המוחין ממנו וניתנין בה ואז היא עירנית והוא ישן ואח"כ חוזרין המוחין בו וניערתו בחזרת פב"פ:

דף ס"ה כל המפיק מגן בשעת גאוה סוגרין וחותמין צרות בעדו שנאמר גאוה אפיקי מגינים סוגר חותם צרת רש"י המפיק מגן המעביר תפלת מגן אברהם שאינו אומרו בשעת גאוה בשעת שכרות אינו מתפלל עכ"ל דאיתא בלק"ת פ' לך אנכי מגן לך אותו מקום הנקרא מגן אתן לך כי תרגום מגן על חנם שהוא סוד מתנת חנם שאין מגיע שם פגם התחתונים ובחנם נאחזים שם הקליפות שאין להם שום אחיזה והם סוד ג"ר דז"א עכ"ל ובסידור ק"י כתב כי מגן הן חב"ד דאימא סוד הראש שהוא מגן מן החיצונים עכ"ל ואינו סותר למ"ש הלק"ת דבסידור מדבר במוחין דאימא שתוך ז"א עיי"ש בכונת מגן אברהם שהם ג"פ עליונים דנה"י דאימא שתוך ראש ז"א ואיתא בקה"י ערך עזרת דצרות באים מאחוריים דהויה פשוטה שהוא ע"ב ואחוריים דמלאים ע"ב ס"ג מ"ה בן שהם קפ"ד קס"ו ק"ל קד"ם כמ"ש בונג"ע והמתקתן בפנים שהם ג"פ אל דמגן אברהם עכ"ל ואיתא במ"ח מסכתא תשובה פ"ב ונ"א בעון גאוה שמספרו יה גורם לקליפות שלא היה להם אחיזה אלא בו"ה של שם שיתאחזו אף במילוי י"ה דההין שמספרי גאוה כי גורם לאלקים אחרים שיגבההו אף הם כמוהו ויעלו למעלה עכ"ל לכן בשעת גאוה יש חשש שלא יתאחזו בשם י"ה דהוא ג"ר ע"כ מפיק מגן מעביר תפלת מגן אברהם שלא להמשיך הג"ר לכן מצילין אותו מיד צר סוגרין וחותמין צרות בעדו ע"י המתקת המגן שנזהר לאמרו שלא בגאוה והשמירה ע"י חותם שלשו אהיה מלאים עולה חותם כדאיתא בכונת נעילה והו"ר:

כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל שנאמר בצר אל יורה הקשו תוס' מה ענין יורה לתפלה ונ"ל כי התפלה לזיוג הבא ע"י הדעת ויורה כחץ עיין תקינו זהר סוף תיקון תליסר:

פסחים פרק ראשון דף יוד על ובדק ולא אשכח פלוגתא דר"מ ורבנן דתנן היה רמ"א כ"ד שבחזקת טומאה לעולם בטומאתו עד שיודע לך היכן הוא פרש"י והכא ר"מ מודה בבדיקה דרבנן והקשו תוס' א"כ למה אמרו בגמרא פלוגתא דר"מ ורבנן ונ"ל דצדקו יחדיו ורש"י י"ל הוכחה לפירושו דהא מבואר בעירובין דף ל"ה ע"ב בספק טבל דס"ל לר"מ דבטומאה דאורייתא הוא בחזקת טומאה ובדרבנן ספקו טהור אף דאיתחזיק טמא וא"כ כאן לר"מ רק בטומאה דאורייתא מיירי ומוכרח דבבדיקה דרבנן מודה ר"מ אך ר"י פליג התם וס"ל גם בדרבנן ואיתחזיק איסורא ספקו אסור והכי פסקו הרשב"א וש"ך יו"ד בסימן ק"י בכללי ס"ס א"כ גם בטומאה דרבנן שייך פלוגתא דר"מ ורבנן אליבא דר' יוסי ולא לר"מ גופא והיינו פלוגתא דר"מ ורבנן לדידן דאין חילוק בין דאורייתא לדרבנן תליא בסברתם:

גמרא ומי בזר ר"י הקשה הפנ"י הא תוס' בריש מכלתין לא הוצרכו לחלק בין חמץ לשאר איסורין מטעם דחמץ לא בדיל מיניה אלא משום דקשיא להו משאר איסורי הנאה אבל מאיסורי אכילה ל"ק להו דפשיטא להו דל"ש למגזר בהו לבערם כמו בא"ה וא"כ מה פריך הכא מחדש דלא אסור בהנאה עכ"ל ונ"ל דלענין חשש דלמא אתי למיכל אין לחלק בין איסור אכילה לאיסור הנאה ומ"מ ל"ק להו למה לא גזרו לבער איסורי אכילה משום דיש פסידא והתורה חסה על ממון ישראל כדאיתא בפא"ט דף מ"ט ע"ב איסור דאורייתא ואת אמרת התורה חסה על ממון ישראל וכן הוא בכ"ד הרי דדוקא משום דהוי פלוגתא בדאורייתא לא ניחא לו בטעם דתורה חסה אבל הכא פריך דלגזור בחדש שבא וטחנו וימכרו עד אחר העומר דלית פסידא כליון