ערך ש"י ש"ס עח

תוס' מאמר ב"פ א"ת דבלא זה י"ל דנזר עד"ר דהכי מוקים לקמן דל"ו משנה דנודר ועובד וק"ו הכא דלא בא רק לומר דמשכחת שילקה על כאו"א ואינו עוסק בענין דין התראה אך למצוה גם עד"ר יש לו היתר וכתב הגמ"ר ס"פ שה"ע דנודר שלא לשחק בקוביא יש להתיר לו דא"י לשלוט ברוחן ובבד"ה לב"י יו"ד סימן רכ"ח בשם א"ח כתב בשם תוס' דאף אם נדר לקיים מצוה ובודאי יעבור מוטב להתיר דהוי כמו לדבר מצוה ולפ"ז י"ל בעבר ושנה דנעשה לו כהיתר והוחזק לעבור גם עד"ר מתירין ועיין יו"ד סימן ב' דעת רמ"א דאם הכשיל במזיד ב"פ הוחזק ונעשה חשוד אבל בפ"א ל"ח שיכשיל עוד וה"ט דרמ"א כמ"ש בברטנורה יומא פ"ח מ"ט שכיון שעבר ושנה שוב אינו פורש ממנה ועיין קדושין פ"ק כף ברש"י ד"ה מ"ש:

נשמט מלעיל ר"פ השולח גמרא ולא אמרינן לצעורי קמכוין פירש"י אין בדעתו לבטלו אלא לצעורי בעלמא חדש או חדשים ותמה בח"ר דמה נפקא כן בין שמתכוין לצער או לבטל בי"כ וב"כ אינו רשאי עד שיאמר לשליח עכשיו אני רוצה ליתנו דאטו מי שלא ביטל שליחות לגמרי אלא שאמר לו איני חפץ ליתנו עדיין מי יכול ליתנו וכו' אנן קי"ל כר"נ דחוזר ומגרש בו גם תוס' בד"ה ולא הקשו פשיטא שהוא בטל דהאיך היה לנו לומר דאינו בטל והוא עומד וצוח דקדקו דעומד וצווח דאם עכשיו חוזר ואומר דכונתו רק לצעורי א"כ עושהו שליח מעתה ומה נ"מ וע"כ דעומד וצווח לפני גירושין ופשיטא ולע"ד נ"מ עפימ"ש הרא"ש בפרק ע"י דע"ט על פירש"י דגוסס לאו בר מתנה ומתוך זה דקדק ר"י ז"ל דגוסס אינו מגרש אף דמיושב בדעתו כיון שא"י ליתן מתנה דונתן בידה כתיב וצריך ראוי לנתינה והא דאמרינן בפרק כל הגט אבל הניחו גוסס מיירי שקיבל השליח הגט קודם שנעשה גוסס עכ"ל מבואר דאם עשה שליח קודם שהיה גוסס יכול ליתן לה הגט אף בשעה שהבעל גוסס דשליח כמותו והוי כמידי דממילא דחשוב חי וכן פירש מהרי"ט בחידושיו שם והק"נ לא ירד להמכוון בזה וכתב עוד שם מהרי"ט דלפיכך גוסס יכול להקדיש כיון דבדיבור סגי הוי כממילא וכן מוכח בתוס' שם וא"כ נ"מ טובא דאם בטל השליח לגמרי רק נשאר אצלו הגט ואח"כ נעשה הבעל גוסס ומיושב בדעתו ואמר לשליח שיתן הגט לא מהני דשליח חדש א"י לעשות כשהוא גוסס אבל אם רק לעכב ולצעורא מיכוין עד איזה זמן לא ביטל השליח ואהני דיבורו דמכבר הוא כמותו ועתה מגלה דעתו דמעתה אינו רוצה לעכב וא"צ שום עשיה שפיר מהני לרש"י ועדיף מהקדש דגוסס דמהני משום דמתקיים בדיבור דעכ"פ דבר חדש הוא אבל הכא רק גילוי דעת דלא רצה לעכב רק עד עתה דברור לרא"ש אליבא דרש"י ור"י אם עשה שליח קודם שנעשה גוסס ואמר לו שלא יתן הגט עד שיאמר לו וכשנעשה גוסס אמר ליתן דמהני ולפ"ז מיושב נמי קושית התוס' דנ"מ דכשהוא גוסס אמר שהשליח יתן הגט דלא היה כונתו רק לצעורה דמ"מ ל"מ דכיון שאמר בטל הוא הרי נתבטל השליח וצריך לעשותו שליח מחדש ועכשיו איי לעשותו ואין לו מגו דבידו לגרשה:

א"נ נ"מ כענין ששנינו לעיל פ"ב דף כ"ג פקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה כל שתחלתו וסופו בכשרות כשר וא"כ ה"נ כשעשאו שליח היה פקח ואח"כ בטלו ונתחרש או נשתטה ועדיין הגט בידו ואח"כ אמר לו הבעל שיתן הגט לה ונתפקח ונתן לה הגט דאם נתבטל לגמרי השליחות א"כ כשאמר לו ליתן עשהו שליח מחדש ותחלתו בפסול אבל אם רק לעכב איזה זמן מיכוין הוא כשליח שאמר לו ליתן לאחר שלשים יום ונשתטה בינתיים ובהגיע הזמן נשתפה דכשר ליתן:

עוד נ"מ לפמ"ש בירושלמי הובא ברשב"א ורא"ש דשליח להולכה צריך לעשותו בפני שנים א"כ כשבטלו וחוזר וא"ל ליתן הגט צריך שנים אבל אם רק כונתו לעכב איזה זמן ולא ידענו עד מתי כשחוזר ואומר ליתן מהני גם שלא בפני עדים אף כשבטלו בפני עדים וכ"ש כשלא היו עדים דהא א"צ מינוי שליח להסיר העיכוב ולגלות דעתו:

עוד נ"מ להפוסקים דאין למנות שליח הולכה ע"י כתיב כמבואר בא"ע סימן קמא עי"ש בפ"ת וכן נ"מ לפמ"ש הרשב"ץ בטעם פוסקים הללו דגם בשליח הולכה פסול טלי גיטך מעג"ק א"כ נ"מ אם צריך ליטלו ממנו ולחזור וליתן לו:

עוי"ל נ"מ לפי המבואר לעיל דף כ"ט ע"ב דשליח יכול לעשות שליח אחר אף קודם זמן שהורשה לגרש כיון דעכ"פ שליח הוא דלאח"ז מצי לגרש שליח שניתן לגירושין הוא ה"נ אם כונתו רק לעכב איזה זמן יכול השליח לעשות שליח אחר וכשהרשו הבעל אח"כ ליתן יכול השליח השני ליתן ומצאתי אח"כ זה הנ"מ וגם הנ"מ אם צריך עדים בתוס' רע"ק על משניות:

תוס' ד"ה מהו אעפ"י שנאמן לומר כך היה בלבי וכו' מ"מ עשאום כדברים שבלב וא"ל דמי איכא מידי וכו' וצ"ע ולע"ד י"ל הא דנאמן לומר כן היה בלבי ואין דבר שבערוה פחות משנים משום דמסייע לו חזקת א"א ואף דכבר יצאה בהיתר מ"מ נולד הספק מקודם כשהיה מהדר עליה לבטוליה וכמו בנולד ספק טרפות מחיים דלא אמרינן נשחטה הותרה כדאיתא ביו"ד סימן נון וע"כ אף די"ל אוקמוה לשליח בחזקת שלא נתבטל מ"מ יש חזקת א"א נגדה ועפ"י וב"מ ס"ס קמ"א אמנם לאחר שעשאום רבנן כדברים שבלב ומדרבנן ודאי מגורשת ויצאה מחזקתה תו ליכא לאוקמוה על החזקה כיון דמדרבנן ודאי נשתנה וכיון דאתרע חזקת א"א נוקמוה לשליח על חזקתו שלא נתבטל ולא הוי עקירת דבר מה"ת:

דף ל"ג תוס' ד"ה רבי סבר בא"ד א"נ אפילו ל"מ בלא שניים מ"מ יכול לבטל בפני שנים זה שלא בפ"ז ואי בטלה כולה וכו' נ"ל דס"ל דאם נחליט דלא בטלה כולה ל"צ שני עדים אם מודה השליח כיון דיודע בעצמו ושליח נאמן במגו כשליש וה"נ יש לו מגו דחוזר בעצמו רק מחמת דהקשו דלימא דס"ל דבטלה כולה ואזי אין לשליח נאמנות נגד שאר השלוחים וצריך עדים כמו במבטל שלא בפני השליח לזה כתבו דמ"מ די בזה שלא בפ"ז דרק משום נאמנות צריך שנים אבל אין סברה כלל דיצטרך שנים מגזה"כ כמו בקידושין ומסולק בזה מה שתמה הפנ"י עיי"ש:

בא"ד וע"כ למ"ד מפני תק"ע ל"ד אהדדי באב"מ סימן קמ"א כתב דלרבי דבטלו מבוטל ל"ש לפרש מפני תק"ע כירושלמי שהביא הרשב"א דכסבורה שביטל קודם שהגיע גט לידה ובאמת לא ביטל רק אח"כ ומיעגנה בחנם דא"כ לא אהני