ערך ש"י ש"ס עו

אמנם לפמ"ש הרשב"א דר"א לא אמר רק בא"י דאצ"ל בפ"נ ולא משוי שליח בב"ד אבל בח"ל דמשוי ב"ד שליח מודה ריא דלאו מכח ראשון אתי שני לכן י"ל דמה"ט גופא אמר בשלהי פ"ב ואב"א דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם אימר קמי ב"ד בפ"נ ומשוי ב"ד שליח לתרץ גם לר"א משכחת ומתורץ קו' תוספות התם דמה כרי הוא מה לי ב"ד ואמאי קאמר ואב"א והנה תוס' תרצו התם דלל"ק עדיף לומר בפ"נ בשעה שתקבלנו והקשה מהרש"א דאם לל"ב לא עדיף לומר בפ"ל בשעה שתקבלו הק"ל למה נקט ב"ד בל"ב ומהר"ם שיף תירץ דלל"ק דעדיף לומר בשעת קבלתה א"צ ב"ד כשמוסרת לשליח ולל"ב דב"ד עושין עכצ"ל בפ"נ מיד דהב"ד אינם עושים שליח זולת בפ"נ עיי"ש ולא רצה המהר"ם שיף לומר דל"ב ס"ל דעדיף לומר בפ"נ כשיוצא הגט מידה וע"כ צריך ב"ד מיד דאינו סברא שיפלוג ל"ב אל"ק מהיפך להיפך לכן כתב דס"ל לל"ב דהב"ד משוי שליח ומש"ה צ"ל אז בפ"נ ועדיין צריך תבלין למה בב"ד צ"ל מיד בפ"נ והתו"ג מסברי לה משום דאין מגו לשליח להחזיר הגט לאשה ועכ"פ לכולם קשה מאי הכריחו לש"ס לומר ואב"א דב"ד משוי שליח דמה ענינו לתרץ המשנה וכבר די בתירוץ קמא וגם אינו מדוקדק דב"ד משוי שליח הלא גם אם האשה משוי שליח לפני ב"ד כן הדין דצ"ל מיד בפ"נ ובאמת המהרש"א דקדק בקושייתו למה בל"ק נקט שהאשה עושה שליח ובל"ב אומר דב"ד משוי שליח ולזה לא הועילו תו"ג והמהר"ם שיף דעדיין הל"ל לומר בל"ב דהאשה תעשה שליח לפני ב"ד ואף די"ל דמהר"ם שי"ף חידש דדוקא משום דהב"ד משוי שליח צ"ל מיד בפ"נ אבל אין טעם זולת סברת התו"ג וא"כ לא שנא אבל לפמ"ש הכל נכון דל"ק אזיל לומר בר"א דכולהו רק מכח בעל קאתו אף כשעושה שליח שני שלא בב"ד להכי צ"ל ואב"א לתרץ גם לר"א ע"כ דקדק דב"ד משוי שליח דזה עיקר מגמתו לומר דלאו מכחה בא וחזרה שליחות אצל בעלה וע"כ ודאי הסברא דעדיף לומר בפ"נ מיד שנסתלקה משליחותה והב"ד משוי שליח אחר אבל לל"ק דא"צ ב"ד מוטב לומר בפ"נ בשעת קבלתה. ובחידושי לא"ע סימן קכ"א כתבתי דרב אשי לא קאמר רק בשליח אחר דלאו כל כמיניה לעשות שליח לחוב להאשה לכן לא חל השליחות עד שבא הגט מיד שליח ליד האשה וע"כ ס"ל לר"א דאם מת ראשון קודם בטלו כולם ובאשה עצמה שעושה שליח שני חל שליחות שני מיד ונפסק שליחותה. ולעיל סע"ב תרצתי מה דהוצרך לומר ואב"א דב"ד משוי שליח דאם האשה תעשה שליח יכולה לבטלו כדס"ל למהרמ"פ ואינו יכול לגרשה בע"כ והוי מילי אבל כשב"ד משוי שליח א"י לבטלו ואח"כ מצאתי כן בהגהות יד אפרים על א"ע סימן קמ"ב ולפ"ז מיושב מה דנקטו הפוסקים ב"ד פלוני ולמה לא איזה ב"ד שתרצה דאם לא ייחד לה איזה ב"ד גם הב"ד מכחה באו והן שליח דידה ועדיין תוכל לבטל שליחותם או שליח דדהו וא"כ הוי מילי להכי נקט ב"ד פלוני דאין האשה משוי אותם שליחים רק הבעל ומעשה קוף בעלמא עושה האשה ואינה יכולה לבטל שליחותם עיין ב"ש וב"מ סימן קמ"ב סי"ג ומה"ט נקט בואב"א דתאמר בפ"נ משום דאז נפסק שליחותה וצ"ל בפ"נ מיד דלא מהני אח"כ ולפ"ז א"צ לסברת מהר"ם שיף ותו"ג. עוי"ל בקושית התוס' דשם מה דאמר ואב"א דמ"ל ב"ד או היא וגם לתרץ למה בל"ק אינו מזכיר שתאמר בפ"נ די"ל תרוייהו לישני ר"א דסתם הגמרא אמרן ובל"ק ס"ל אף דשליח שני מכחה בא מ"מ לא אכפת לן מה דלא חזרה שליחות אצל בעלה רק כשהאשה עצמה נעשית שליח קבלה ומקבלת מעצמה לא משלוחה וע"כ ל"צ דב"ד יעשו שליח ומ"מ כיון דלא ניתק לגמרי שליחותה דשליח שני מכחה בא ואלו בטלה אותו מבוטל ע"כ אצ"ל בפ"נ מיד ויכולה לומר כשמקבלת מן השליח דמכחה בא והאב"א ס"ל אם מכחה בא ולא ניתקה עדיין משליחותה לא חזר שליחות אצל בעלה דאיך היו שתי הפכים בנושא אחד יד שלוחה כידה וכאלו היא עצמה שליח הולכה וידה כיד בעלה ואיך תקבל הגט וכמו שביארתי לעיל ותירץ קמא ס"ל כסברת רש"י ותוס' בטעם דלא חזרה שליחות דצריך שתוכל לחזור למשלח לומר עשיתי שליחותך טרם תהיה בעל המעשה או קודם שתעשה שליח אחר וה"נ כיון דמסרה לשליח אחר תוכל לחזור אבל לל"ב ס"ל כמו שביארתי סברת הה"מ וא"א רק שתנתק משליחותה לגמרי וזה א"א רק כשב"ד משוי שליח שבי כמ"ש לעיל מהרשב"א דבזה גם ר"מ מודה וגם את"ל דלא כרשב"א היינו היכא דשליח עושה שליח שני בפני ב"ד אבל לא כשהב"ד עצמם עושים שליח שני וכיון דנפסק שליחותה עכצ"ל מיד בפ"נ דאח"כ אינה שליח וחשובה כאחר דלא מועיל אמירתו בפ"נ ממלא לדידן דקי"ל כמר בר"א דלעולם נפסק שליחות ראשון דאפילו מת לא בטלה שליחות שני א"כ צ"ל בפ"נ מיד וצריך ב"ד. עוי"ל דהתרי לישנא אזלי אליבא דר"א ומר בר"א ול"ק ס"ל כר"א דאם מת שליח ראשון בטל שליח שני דמכח ראשון הוא ע"כ מועיל בפ"נ שלה בשעת קבלתה מיד שלוחה דלא נפסק שליחותה עדיין לגמרי לכן עדיף שתאמר אז בפ"נ כמ"ש תוס' וממלא א"צ ב"ד כשמוסרת לשליח הולכה כיון דאצ"ל בפ"נ עתה ול"ב ס"ל כמר בר"א דלעולם נפסק כח שליח ראשון כשמוסר הגט לשני וא"כ צ"ל מיד בפ"נ וע"כ צריך ב"ד לומר לפניהם. ולפמ"ש תו"ג בא"ע סימן קמ"א סמ"ב ונה"מ סימן רמ"ד דשליח לגירושין שעשה שליח במקומו לא נגמר שליחותיה ויכול לבטל את שליח שני או ליטול הגט מידו לשלחו ביד אחר אבל בשלח לעשות שליח אחר לגרש משמסר הראשון הגט להאחר נגמר שליחות ראשון ותו א"י לבטל וליטול הגט דנסתלק משליחותו עיי"ש יש לתרץ מה שהקשתי לעיל לר"א דעדיין לא חזרה שליחות אצל בעל דהא דס"ל לר"א מת ראשון בטלו כולם דוקא בשליח לגרש ולא בגונא דלעיל דף כ"ד דאמר לה שתעשה ש"ה דכבר נפסק שליחותה אך קצו"ח שם לא מחלק וכן בב"ש בסימן קמ"א סקנ"ח מבואר דלא מחלק בהכי וא"כ י"ל דתירץ א' ס"ל כסברת תו"ג והאב"א בא לתרץ לכשת"ל כסברת הב"ש דגם בזה לא נפסק השליחות וא"כ לא חזרה שליחות לבעל עד דאמר לה דהב"ד יעשו שליח הולכה דאזי ודאי נפסק שליחותה וחזרה שליחות לבעל. והנה לדברי ב"ש שם ס"ק נ"ח ולדברי הטו"ז שם ס"ק כ"ו וכן ס"ל מהר"ם פאדוה דשליח ראשון לא נסתלק ובמקום הבעל קאי נגד שליח שני אף דקי"ל כמר בר"א דמת שליח קמא לא בטלו