ערך ש"י ש"ס עה

אך תינח אי החשש דכבר מת אבל יש לחוש דגוסס ונוטה למות עתה ואינו בר גירושין ועדיין א"א הוא וליכא רק חזקה דמעיקרא שאינו גוסס נגד חזקת זקוקה ליבם וצ"ל משום דרוב חולים לחיים אך למה גוסס אינו בר גירושין ע"כ רק משום דרובן למיתה חשוב כמת וכמ"ש לעיל מה"ט צ"ל רוב חולים לחיים אבל אי גוסס הוי מחצה לחיים ל"ה חשוב כמת והוה בר גירושין וליכא רק חשש שמא מת כבר ויש חזקת חי וחזקת א"א נגד חזקת זקוקה ליבם ואצ"ל דרוב חולים לחיים וא"כ ממלא אי הניחו גוסס ג"כ יתן הגט דלמאי ניחוש אי גם עתה גוסס כיון דמחצה לחיים בר גירושין הוא ואי שמא כבר מת הרי יש שתי חזקות חי וא"א דעדיפי מחזקת זקוקה ליבם ויתן הגט ממלא צ"ל טעמא דרוב גוססין למיתה ותרוייהו קושטא דמשום זה צ"ל רוב חולים לחיים וג"כ שפיר מסעדו לה ההוא מרבנן דגוסס אינו בר גירושין דל"ל דחושש דכבר מת משום דרוב גוססין למיתה דהלא מה"ט גם אם מחצה לחיים ניחוש דהא בחולה דוקא משום דרוב לחיים הוא. ולפ"ז א"ש דאמר סתם אבל הניחו גוסס לא משמע אפילו בתוך ג"י והרי מבואר ברא"ש סוף פרק ואלו מגלחין בשם מהר"ם דרוב גוססין אינן חיים שלשה ימים אבל תוך ג"י ליכא רוב א"כ כשבא השליח תוך ג"י למה לא יתן לה הגט אבל לפמ"ש א"ש דאף דודאי לא מת מ"מ אינו בר גירושין ולשיטת הפוסקים דגוסס בר גירושין צ"ל כיון דעכ"פ רובן אינן חיין יותר מג"י אתרע חזקת חיים שלו ויש לחוש לו כל שעה. עוד היה נלע"ד כונת פרש"י במשנה דל"ח שמת ובטל שלוחותיה ולא פירש כמו לעיל דף י"ג בשיחרור דאח"מ אינו עבדו דה"נ אינה אשתו דהכא הנ"מ לענין חליצה ויבום דזיקת בעלה עליה גם אח"מ ועדיין לא יצאה מהאגד שנאגדה אצלו כשנתקדשה משא"כ בהעבד דתו אינו רק של היורשים ומצאתי בספר בית מאיר סימן קכ"א ס"ה כתב ג"כ דל"ל דאין גט לאח"מ משום דכבר אין זיקת בעלה עליה משום דבמקום יבם עדיין זיקת בעלה עליה מכח קידושיו רק צ"ל משום דמת ואין לו כח לגרש נפסק כח השליח וג"כ אין לו כח לגרש וממלא ה"ה נטרף או נעשה גוסס למ"ד דגוסס לאו בר גירושין אף דעשהו שליח כשהיה פיקח ובריא ובהגהות רב"פ זללה"ה שם השיג עליו כיון שמת אין זיקת בעל עליה רק זיקת יבם במצות התורה אך בספר יריעות שלמה על יו"ד סימן נון כתב ג"כ כעין סברת הב"מ לשיטת רש"י ביבמות דף מ"ט ע"ב דלרב דאין קדושין תופסין ביבמה לשוק מכח לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר דלא אתי ללאו רק לומר דאין בה הוי' ואין קדושין תופסין בה ומשום דעדיין לא ניתר האגד שהיה בחיי בעלה לגמרי עיי"ש ועיין בספר ג"פ סימן קכ"ג סקכ"א דמייתי תשובות א"ז הא דפליגי ר"א ות"ק ביבמות ק"ד אם חליצה כתחלת דין או גמ"ד דר"א ס"ל דיבמה לשוק בלאו והשתא מתחיל להתירה ולת"ק הוא כגמר דין מפני שבחיי בעלה היתה באיסור מיתה לשוק מת בעלה פקעה חיוב מיתה ונשאר איסור לאו מורכב עליה חלץ לה פקעה איסור לאו נראה להדיא דלת"ק זיקת בעלה עליה והיודע קצת בסוד יבום וחליצה מדברי זוהר ואריז"ל יראה שזיקת בעלה עליה ומפורש בתורה וידע אונן כי לא לו יהיה הזרע ועיין רמב"ן שם ובפרק הנגרם פ"ג ב' השיב רשבר"א תשובה לדברי ר"א היכן מצינו שזה אוסר וזה מתיר ולא והרי יבמה דבעל אוסר ויבם מתיר התם יבם הוא דקאסר לה דאי מבעל הא שריא וקיימא היינו לולא היבם שריא וקיימא ועוד לדברי ר"א לשיטתו השיב. גמרא רמי לו אביי לרבה משמע דשייך לרבה ולפמ"ש לעיל י"ל דמן המשנה גופא י"ל בגט יש ס"ס שמא היה חי כשנמסר הגט ושמא במקום יבם זכות הוא לה ואביי ס"ל עבז"ל אך רבה לא ס"ל עבז"ל וע"כ מחמיר בגוסס כמ"ש לעיל באופן ראשון שתרצתי דברי הראב"ן. דף כ"ט גמרא מאי בינייהו בעיטור הקשה לשיטת הקדוש מרדו"ש דשליח קדושין א"י לעשות שליח דמילי לא ממסרי לשליח דכיון דאינו יכול לקדשה בע"כ הוי רק מילי דא"כ ה"ל לגמרא לומר דא"ב שליח קדושין וקצו"ח סי' רמ"ד הקשה לפירש"י שליח מתנה לכתוב שטר הלא גם ליתן הוי מילי דליתא בע"כ ונ"ל דה"ט של הקדוש כיון דליתא בע"כ ושמא לא תרצה אין בכחו לעשות שליח שיהא מיד כמשלחו ממש ולא נגמר השליחות עד שנמסר ליד האשה לכן קודם לזה הוא רק מילי ואין השליח יכול לעשות שליח אחר דעדיין אינו כמשלח אך מבואר בפ"ב דב"מ דף כ"ב דתורם שלא ברשות ובא בע"ה ואמר כלך אצל יפות דלרבא דישל"מ הוי יאוש אמרינן כיון דניחא לו עכשיו אהני למפרע כאלו ידענו בשעה שתרם דניחא לו ונעשה שליחו ועיי"ש באס"ז בשם ראב"ד ואף דאח"כ אמר הש"ס דמסתברא דמיירי בשוייה שליח מעיקרא הא נסחי דוקנא ל"ג לה כמבואר בריטב"א שבאס"ז ועיין טו"ז יו"ד וברכ"י סימן של"א דמוכח מקדושין דף נ"ב דלרבא גם בלא שוייה שליח תרומתו תרומה וא"כ כאן לרבא כיון דניחא לה אח"כ הוי כידעה וניחא לה כשנעשה השליח וחל השליחות מיד ואאת"ל כגרסת הש"ס שם דגם לרבא דוקא בשוייה שליח שאני תרומה דגזה"כ לדעתכם אבל הכא הרי הבעל עשאו שליח רק צריך שתתרצה האשה ולרבא מה דניחא לה אח"כ הוי כניחא לה בתחלה וע"כ אא"ל א"ב שלח קדושין ומתנה דלרבא אינו מילי רק אנן קי"ל כאביי בישל"מ דל"ה יאוש לכן הוי מילי. עוי"ל דלאביי דס"ל לקמן תולה בד"א י"ב ה"נ הוברר למפרע דניחא לה וחל השליחות מיד וא"כ אף אי הוה ס"ל לאביי הטעם משום מילי מ"מ שליח קדושין ומתנה משוי שליח א"כ ל"ל דהא א"ב דלאביי דלא אמר משום דמילי לא ממסרי לשליח מצי שליח קדושין לעשות שליח כיון דבלא"ה נמי לאביי מצי משוי שליח ולפ"ז י"ל מה שהקשו אחרונים בזה"ז דאין לגרש בע"כ משום חדר"ג איך שליח עושה שליח די"ל כיון דהוא רק מדרבנן י"ב. ע"ב אר"א אם מת ראשון בטלו כולם פרש"י קסבר מכחו באו וק"ל דלעיל דף כ"ד הא דאשה עצמה מביאה גיטה דרצה לאוקמה דא"ל הוי שליח להולכה עד דמטית התם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה ודחי דלא חזרה שליחות אצל בעל וכתבתי שם משום דשליח הולכה כבעל עצמו ואיך יהא שליח קבלה כאשה עצמה טרם שניתק משליחות בעל וכן מצאתי בתו"ג סימן קמ"א וא"כ קשה גם למאי דמסיק דא"ל כי מטית התם שוי שליח להולכה הא שליח שני כמותה והיא שליח בעלה וכמותו ואיך תתגרש בקבלתה משליח הולכה שעשתה דבא מכחה דל"ל דהאשה נתבטלה משליחות הולכה דא"כ הוי כמת שליח ראשון דנתבטל גם שליח שני לרב אשי.