ערך ש"י ש"ס עד

פ"ו מה"א הכ"ט דבהגיע גט לידה אחר מיתת בעלה במקום יבם יש לחוש שמא זכות הוא לה ועבז"ל והרא"ש פוסק עבז"ל וברגע הסמוך למיתה זכה לה עיי"ש. ובזה א"ש מ"ש הריטב"א בפרק עשרה יוחסין דף ע"ח אהא דיכיר ל"ל בנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וז"ל איכא מרבנן ס"ל מאן דדייק מהכא דגוסס אין ממכרו ממכר ואין מתנתו מתנה ואין גיטו גט ומסעדו לה נמי מההוא דאמרינן במסכת גיטין המביא גט ממדה"י והניחו זקן או חולה נותנו לה ואמר עלה בגמרא דדוקא הניחו חולה דרוב חולים לחיים אבל גוסס לא שרוב גוססין למיתה אלמא גוסס אין גיטו גט את"ד והוא פליאה כאשר דחה הריטב"א דאף אם גוסס גיטו גט מ"מ כיון דרוב גוססין למיתה שמא מת כבר ואדרבה הכי דייקא דומיא דזקן שהגיע לגבורות דהחשש שמת מכבר ואדרבה הפוסקים מוכיחים אפכא מכאן ונדחקו מאד לדעה זאת דהחשש שמא עתה עדיין גוסס עיין במרדכי בפרק מי שאחזו אבל לפמ"ש י"ל דס"ל כהרא"ש בפ"ק דב"מ דף י"ט דרבא ס"ל ג"כ עבז"ל וגרסו רבא או דק"ל מדלא פליג אביי אגוסס דלא פריך רק אזקן שהגיע לגבורות ש"מ בגוסס מודה ומה חשש דרוב גוססין למיתה הרי אם החשש דמת קודם שנמסר לה הגט יש חזקת חי דבעל וחזקת א"א דלא נשתנה כבר ושקול כרוב כמ"ש הריב"ש ובמקום יבם דיש עוד ספק אם זכות הוא לה הוי ס"ס דמבז"ל וס"ל דלא נתבטל השליחות וע"כ דגוסס אין גיטו גט וא"כ תינח אי זכות לה יש לומר כבר נתגרשה קודם שהיה גוסס וא"צ רק דלימטי לידה אבל אי חוב לה לא נתגרשה עדיין רק בשעת מסירת הגט לידה תתגרש וס"ל כיון דגוסס רובן למיתה כמת הוא ואינו בר גירושין וגם שליח אינו יכול לגרש דלא עדיף ממסר הגט לידה עתה בעצמו וע"כ נהי דאין לחוש דמת כבר משום דיש שתי חזקות אבל שמא עדיין גוסס היא כמו שהניחו ולא נשאר רק ספק אי זכות הוא לה ע"כ לא יתן לה וגם בזקן לפ"ז החשש שמא גוסס עתה כיון שהגיע לגבורות. ובדרך הקרוב יותר י"ל שיטת הראב"ן וגם האי מרבנן דבריב"ש לא מכרעא בשתי חזקות נגד רוב איזה עדיף ונראה דס"ל דשקולין מדנותנין עליו חומר חיים וחומרי מתים אך בגינת וורדים כלל ל"ז ובמחודשים של הפרמ"ג ס"ס ק"י סק"ב נסתפק איזה עדיף דהרי יש סברא לומר דתרי חזקות עדיפי מרוב ולפ"ז תקשי כאן אף דרוב גוססין למיתה מ"מ יש חזקת א"א לומר דלא נתגרשה עד עתה ועד עתה היתה א"א דבעלה חי עדיין דגם אשת גוסס א"א היא ועוד יש חזקת חי דבעל אף דהניחו גוסס דלא מת עדיין וס"ל לראב"ן כדעת הרבה פוסקים דגוסס בר גירושין אלא די"ל דרבה גרסינן כמ"ש לעיל דכן נראה מדפסקו הפוסקים כאביי נגדו וכן הוא בכמה ספרים הנוסחא רבא וא"כ רבה לשיטתו ביבמות דף ל"א דס"ל דא"א שאין לה בנים ממנו ויש לו אח יש לה חז"ה ליבם כשימות וא"כ ה"נ יש חזקה זאת ולא נשאר רק חדא חזקה נגד הרוב אבל אנן דקי"ל כאביי ורבא שם דלא ס"ל כלל הך חזקה כיון דכ"ז דא"א היא אסורה ליבם ולכ"ע מחמת בעלה שפיר יש תרי חזקה עדיפי מרוב ואפילו הניחו גוסס ל"ח דמת אמנם ההוא מרבנן גרס רבא כנוסחא שלפנינו בגמרא והוקשה לו הא יש שתי חזקות וגם קשה דאביי לא פריך רק אזקן שהגיע לגבורות ע"כ מוכרח דגוסס אינו בר גירושין ויש חשש שהוא עדיין גוסס כמו שהניחו. גמרא זקן שלא הגיע לגבורות וחולה שרוב חולים לחיים יל"ד הא במשנה קתני טעמא דנותן לה בחזקת שהוא קיים דמשום חזקה אתי עלה ורבה אמר משום הרוב ואם הפירש בחזקת שהוא קיים משום הרוב למה פרש"י משום דהעמד דבר על חזקתו וצ"ל משום דיש חז"ה ליבם וזקוקה ליבם א"כ הוי חזקה נגד חזקה וצ"ל משום הרוב וכ"כ ישיע"ק בסימן קמ"א וזה א"ש אם נאמר דחזקת א"א וחזקת חי דבעל חשוב רק חזקה חדא דלא כריב"ש וכדעת כמה אחרונים ולפ"ז י"ל מה שהשמיטו הרי"ף ורמב"ם ורא"ש דברי רבה בזקן שהגיע לגבורות אף דתיובתא דאביי נתיישבה בגמרא מ"מ ס"ל דלרבה לשיטתו ביבמות דף ל"א דס"ל דהיושבת תחת בעלה ואין לו בנים יש לה חזקה זקוקה ליבם אם ימות אף דכעת היא א"א וע"כ ה"נ לא מהני חזקת חי לבד נגד חזקה זאת רק ביון דהחזקות שקולין מהני רובא לחיים וזולת זאת דחזקת קיים הוה סומכין מיעוט דמתים לחזקת זקוקה ליבם ע"כ בזקן שהגיע לגבורות דליכא רובא לחיים לא מהני חזקת חי נגד החזקה דזקוקה ליבם אבל אביי ורבא דפליגי שם ביבמות על רבה ולפי הפשוט ס"ל דכ"ז שבעלה חי אין שום חזקה מצד היבם לא חזקת היתר ליבם ולא זקוקה ליבם ולא חזקת היתר לשוק היכא דיש לה צרת ערוה כיון דבעלה חי א"א היא ואין אנו דנין מה שיהא כשימות לעשות מזה חזקה וא"כ לפ"ז אצ"ל משום דרובן לחיים רק משום חזקת חי לבד אתי שפיר וזה אפילו בזקן שהגיע לגבורות יש עכ"פ חזקה דכן הניחו חי ועש"ך יו"ד, סי' נון. אמנם אף לריב"ש דס"ל חזקת חי וחזקת א"א הן שתי חזקות וא"כ אף דיש חזקת זקוקה ליבם נגד חזקה אחת נשאר עדיין חזקה אחת ול"צ לרוב חיים מ"מ א"ש לפוסקים דגוסס אינו בר גירושין א"כ נהי דליכא חשש דכבר מת משום החזקה דא"א דלא נשתנה כבר מ"מ אומר עתה גוסס ועדיין א"א היא ומעתה ממ"נ תצא מחזקת א"א וליכא רק חזקת חי כמו שהיה ואינו גוסס ולרבה דנגד זה יש חזקת היתר וזקוקה ליבם צ"ל משום רובא לחיים ולפ"ז טעמא דרבה בזקן שהגיע לגבורות משום דגוסס חשוב כמת לענין זה דאיני בר גירושין ומבואר באשרי קדושין דף ע"ח דטעמא דהנהו פוסקים משום דרוב גוססין למיתה חשוב כמת לענין זה. ולפ"ז יש לתרץ דקדוק בגמרא כאן דפתח וחולה שרוב חולים לחיים משמע דלולא רוב רק שקול לא יתן לה הגט ואח"כ בגוסס קאמר דלא משום דרוב גוססים למיתה והלא אבל שקול סגי אבל לפמ"ש צ"ל דרוב גוססין למיתה דקאי גם על זקן שהגיע לגבורות דלא יתן שמא עתה גוסס ואינו בר גירושין ממלא שפיר מסעדו לה ההיא מרבנן הנ"ל מכאן דגוסס לאו בר גירושין אף דמגוסס גופא אינו מוכח די"ל דהחשש דכבר מת כמ"ש הריטב"א שם בע"י מ"מ הטעם קאי על זקן שהגיע לגבורות וע"כ דשמא עתה גוסס ואינו בר גירושין. ויותר י"ל דל"ק הדיוקים דודאי אם לא דרוב חולים לחיים י"ל נגד חזקת חי יש חזקת זקוקה ליבם אלא הא נגד חזקת זקוקה ליבם יש חזקת א"א לומר עד עתה א"א היתה וכריב"ש דחשבן שתים