ערך ש"י ש"ס עג

כרת כמו שפרש"י בחולין דף קל"ד ע"כ לא הוקשה לרבה רק מגט אתרומה דבגט יש חשש דבשעת מסירת הגט ממש מת דליכא רק חזקת חי כיון דממ"נ יוצאה מחזקת א"א ואף דאיסור יבמה לשוק רק לאו מ"מ חמיר משום דהוא דבר שבערוה כמ"ש תוס' ביומא דנ"ה ע"ב ועתוס' רע"ק כאן על המשנה ותירץ דרב אדא ותירץ דרבא צריכה לדרבה ועיין בערכין דף ח"י במשנה אפילו מת אביו והניח לו רבוא דמפרש בגמ' מת אביו שהיה גוסס דהיינו מת עכשיו ומניח לו רבוא ובזה י"ל המשך לשון רש"י ובטל שליחותו ומדאורייתא נ"ל דהיינו דאם ה"א בגוסס אינו בטל השליחות רק מדרבנן פסול לגרש כדעת הרמב"ם פ"ב מה"ג סגי לומר דבחזקת קיים לא חשו רבנן אבל כיון דבטל השליחות עכצ"ל דמדאורייתא נ"ל חדא חזקה. גמרא א"ר ל"ש וכו' אבל הניחו גוסס לא דרוב גוססין למיתה הראב"ן כתב אפילו הניחו גוסס ותמה בק"נ למה דחה דברי רבא בחנם ולחומר הנושא נ"ל לפמ"ש בקצו"ח סי' קפ"ח דלפוסקים בעשה פקח שליח ונשתטה המשלח לא בטלה השליחות ה"נ אפילו מת המשלח רק לא יכול לגרש ולשחרר משום דפקעה רשותו אבל למ"ד עבז"ל בשחרור ומסר הגט שחרור בחייו לשליח ומת יכול השליח למסור הג"ש לאח"מ כיון דמשעת חתימה זכו לו השליח רק מחוסר דלימטי לידה ע"י השליח והרי מטי לידו עיי"ש ולפ"ז לפי מה דמבעיא ס"פ האשה שלום במזכה גט לאשתו במקום יבם אי זכות הוא לה ופשט שם דספקא ואם נאמר זכות הוא ה"נ דכל הנ"מ לענין יבום א"כ גם בנמסר לה הגט לאח"מ של בעל מהני ולפ"ז קשה אף דרוב גוססין למיתה מ"מ יש נגדו חזקת חי וחזקת א"א דלא יצאה מעיקרא מחזקת א"א והריב"ש כתב דשתי החזקות חשובין כרוב וא"כ הוא ספק שקול ואת"ל מת כבר שמא זכות הוא לה ומפני המסירה גם לאח"מ והוי ס"ס ולסברת הפוסקים דלא בטל השליחות אף את"ל דבשעת מסירת הגט הוא גוסס מהני וכמ"ש הרא"ש פרק ע"י דף ע"ח ע"ב וא"כ ליכא רק חשש דמת קודם המסירה ויש ס"ס אך בין אם הגרסא רבה בין רבא י"ל דאזיל לשיטתם דלא ס"ל עבז"ל בפ"ק דב"מ דף כף ובדף ל"ה עיי"ש ברא"ש דף כף ולפי הנראה גרסינן כאן רבה מדפסקו הרי"ף ורשב"א כאביי דפליג עליו בהגיע לגבורות דאם רבא הוא הא בכ"מ הלכתא כרבא לגבי אביי לכן אנן דק"ל עבז"ל כמ"ש הרא"ש בב"מ שם שפיר כתב הראב"ן לדידן. אך לרדב"ז שבפ"ת א"ע ס"ס קס"ה דל"ח זכות במקום יבם רק כשמגרש ע"ת אם ימות דאל"כ שמא לא ימות וחוב הוא לה א"כ הכא דלא נזכר תנאי ל"ל הכי אמנם כל הפוסקים לא הזכירו זה וי"ל כיון דמגרש לה כדי שלא תפול לפני יבם י"ל ברגע הסמוך למיתה זוכה השליח בשבילה בגט דאז מבורר דתפול לפני יבם כמ"ש אחרונים גבי מעת שאני בעולם לקמן דף ע"ג עיי"ש פנ"י ועוד כיון דמגרש לה כדי שלא תפול לפני יבם ומת אח"כ הוברר למפרע דזכות היה לה ואנן קי"ל באם מתי הר"ז גיטך די"ב ולפ"ז י"ל עוד דברי ראב"ן דהא לעיל דף כ"ה מתיב ר"מ לרבא דלא מחלק בין תולה בד"ע לתולה בד"א דר"י אדר"י דבלוקח יין ל"ל ברירה ובאם מתי י"ל ברירה דבלוקח יין משום שמא יבקע הנוד נמצא אליבא דרב משרשיא ורבא לדידן דקי"ל בשאר מקומות א"ב גם באם מתי א"ב משא"כ אנן דקי"ל באם מתי י"ב או משום דשאני תולה בד"א או משום דעומד להתברר וכבר האריכו בזה הפוסקים בזה דאף דרב משרשיא ורבא ס"ל דלמ"ד א"ב גם באם מתי א"ב אנן לא קי"ל כן מכמה הוכחות כמ"ש בג"ע סימן קכ"ב ממלא במקום יבם כשמת הוברר למפרע דזכות הוא לה והוי ס"ס וכמ"ש לעיל וע"כ אף דנגרוס כאן רבא ונימא כרא"ש בב"מ דף כף דרבא ס"ל עבז"ל מ"מ אזיל לשיטתו דלעיל דף כ"ה. ובזה י"ל ג"כ פרש"י במשנה דל"ח שמא מת ובטל שליחותיה ומדאורייתא נ"ל דלמה לא פירש דפקעה רושותיה ואינה אשתו וגם מה רצה בזה דנ"ל מדאורייתא אבל לחשש דאינה אשתו היה אפשר לומר דאם זכות הוא לה במקום יבם יכול שליח למסור לה הגט גם לאח"מ אף דלא זיכה לשליח רק א"ל הולך ומסר לו בחייו דעבז"ל ולא מחוסר רק דלימטי לידה ע"י שליח הבעל ועתוס' בפ"ק דב"מ דף י"ט ד"ה וליחוש דגם בגט י"ל לאביי עבז"ל לולא דחוב הוא לה וכיון דהמשנה גופה ס"ל דלעולם ספק אי סניא ליבם ואי זכות או חובה כדמוכח ר"נ שם ביבמות ממלא י"ל דלא ניחוש שמא מת דהוה ס"ס כיון דכל הנ"מ רק לענין יבום ואצ"ל משום חזקת קיים ע"כ פרש"י דבטל השליחות דאפילו ת"ל זכות הוא לה ועבז"ל מ"מ דוקא כשמטי לידה ע"י שליחו ועכצ"ל משום חזקת קיים והנה להפוסקים דס"ס במקום חזקה אסור מדרבנן עיין בפרמ"ג יו"ד בכללי ס"ס היה אפשר לומר אף דלא בטל השליחות ויש ס"ס מ"מ כיון דאשה זאת בחזקת היתר ליבם קיימה ובחזקת איסור לשוק מחמת היבם לדעת רבה ביבמות דף ל"א עכצ"ל משום דיש חזקת קיים ולפ"ז אצ"ל דמדאורייתא נ"ל אלא דרש"י לא ס"ל הכי או דס"ל דס"ס במקום חזקה מהני אי דלא קי"ל כרבה ביבמות שם ועכצ"ל דאם מת בטל השליחות ומדאורייתא נ"ל לאוקמה על החזקה. ובזה יובן דברי הרמב"ם פ"ו מה"ג הכ"ט באלו השלשה דמשנה הסמוך דנותנין עליהן חומרי חיים וחומרי מתים דאם היה גט אחד מהם ביד שליח אינו נותנו לאשתו ואם נתן לה הר"ז ספק מגורשת ואם נודע שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט דהקשו האחרונים דמה קמ"ל דפשיטא דהוה ספק ואם נודע ודאי אינו גט וכבר דקדק עליו בזה מהר"א אונסין בתשובה הובא בישיע"ק א"ע סימן קמ"א ומכח זה הוצאו חדשות עי"ש אבל לפמ"ש לק"מ דלדעת הרמב"ם גופא בפ"ב ואם עשה שליח כשהיה פיקח ונשתטה לא בטל השליחות ופסול רק מדרבנן א"כ היה אפשר לומר כמ"ש בקצו"ח אף דנמסר לעבד השטר שחרור אחר מיתת האדון מהני דלא נתבטל השליחות ועבז"ל א"כ ה"ה באשה במקום יבם דהוה ספק אי זכות הוא לה ובספק מת יש ס"ס אלא דמ"מ היה אפשר לומר דלכתחלה לא יתנו לה דאין לעשות בידים לכתחלה ס"ס עיין פרמ"ג שם בכללי ס"ס אך כשנתנו לה מגורשת ובנודע שמת קודם יהא ספק מגורשת וטובא קמ"ל וטעמו או דס"ל כהדב"ז הנ"ל או דס"ל דנתבטל השליחות במיתת המשלח וגרע מנשתטה וכמ"ש בנתיבות סימן פק"ח ועוד דרמב"ם פסק דלא כאביי דס"ל עבז"ל וזהו גופא קמ"ל גם כאן לענין גט. ובזה יש מקום לתרץ תשובת הרא"ש הובא במל"מ