ערך ש"י ש"ס עב

ולא יזוז ממקומו דשמא הדין דהוברר למפרע ועירובו למזרח ושמא לא הוברר וכמו שהקשו המפרשים אלא צ"ל או דודאי א"ב או דהוא ספק במציאות ואין קנין שביתה חל על דבר שאינו מבורר וכמ"ש הר"ן בנדרים ר"פ השומעין דאין קנין חל על דבר שאין מבורר ע"כ נשאר כאלו לא עירב כלל וא"כ מוכח דלר"י ל"ה ברירה ספ"ד דאל"כ שמא הדין דיש ברירה והוי חמר גמל וממלא אם במוקצה א"ב ולחומרא אף אי הוי רק ספק דספק במציאות אסור בדשיל"מ. דף כ"ז תוס' ד"ה הא אמר תנו נותנין בנ"י הקשה על קושית התוס' אפילו לראיה א"א להחזיר אי ניחוש לשני יוב"ש אפילו לא נמלך וודאי גרשה כבר דשמא בגט אחר הנכתב בתשרי גרשה וניתן ביומו וליכא קלא ולא ידעו לקוחות מנפילה לומר אייתי ראיה ע"ש ולפע"ד י"ל דלא פריך בב"מ שם דניחוש דנכתב בניסן ולא נתן עד תשרי ועושין קנוניא רק מחמת ריעותא דנפל מדלא נזהר לשמרו ש"מ דיש בו ריעותא אבל הכא דע"כ תאמר שבטו שלהם נמסר ביום שנכתב ומ"מ נאבד ממנה א"כ למה ניחוש עתה לקנוניא ודעת כ"פ דל"ח לקנוניא כשליכא ריעותא ואף לפוסקים דחיישו בכ"מ לקנוניא מ"מ מאי רומיא דמשניות אהדדי דבמתניתין חייש לשני יוב"ש בלא שום קנוניא אבל שם ליכא חשש רק אם נחוש לקנוניא במקום דליכא הוכחה מדלא נזהר לשמרו וזה אינו מוכרח ממתניתין ועיין בחו"מ סימן ס"ה ס"ג שתי דיעות דאם נפקד שטר אם יחזירו יורשי נפקד השטר למלוה בשניהם מודים די"א דלא חיישינן לקנוניא כיון דלא אתרע בנפילה ובכנה"ג שם כתב בשם מחברים רבים דגם הי"א חיישי לקנוניא רק משום דס"ל דזה שנמצא ביד אחר וא"י מה טיבו הוא ריעותא והובא בשע"מ שם סק"ג ופנ"י גופא בטור חו"מ סימן מ"א כתב נמי היכא דלא אתרע בנפילה ל"ח לקנוניא והובא בשע"מ סי' מ"א סק"ד ומ"ש הפנ"י דכן מצא בת"י בב"מ נראה כונתו לגליון התוס' והרואה יראה דלא קרב זא"ז. דף כ"ח משנה המביא גט והניחו זקן או חולה נותנו לה בחזקת שהוא קיים פרש"י ול"ח שמא מת ובטל שליחות דברי רש"י הללו צ"ע הא בלא"ה אין גט לאח"מ וכבר אינה אשתו וכמו שפרש"י לעיל דף טית ע"ב ודף י"ג ע"ב ולכאורה כונת רש"י למ"ש תוס' שם ד"ה לא יתנו דקמ"ל דלא יתנו לאח"מ אף דבהדיא תנן אין גט לאח"מ דאע"ג שמינה המגרש בחייו את השליח אינו כמותו לאח"מ כאלו בעצמו קיים וה"נ י"ל דשליחו כמותו וכאלו קיים ע"כ פרש"י דבטל השליחות ותו אינו כמותו אבל ז"א דלהאמת אפ"ת דל"ב השליחות מ"מ לאח"מ פקעה רשותו ומ"מ מוכח מדברי רש"י הללו שפירש דבטל השליחות דלא כקצו"ח סימן קפ"ח סק"ב דהשליחות קיים גם לאח"מ רק דפקעה רשות הבעל וכ"כ בדעת רש"י ובכונת רש"י בכאן דהאריך לומר דבטל השליחות והא ל"ל לזה דבלא"ה א"ג לאח"מ נלע"ד דלקמן בע"ב מצריך לתלתא בבי דמתניתין דאי מרישא ה"א בגט משום דלא אפשר ולכאורה המ"ל בלא"ה לפמ"ש הריב"ש סימן שע"ט על השלשה דברים שבמשנה הסמוך דנותנין עליהן חומרי חיים אף דרובן למיתה ורוב עדיף מחזקה כיון דיש שתי חזקות חזקת א"א וחזקת חי דבעל עיי"ש וא"כ המ"ל שאני גט ותרומה דיש שתי חזקות חזקת א"א דא"ת וכבר מת יצאה מחזקת א"א ובעל יצא מחזקת חי ואף דעכשיו מתגרשה מ"מ כן כח החזקה לומר השתא נשתנה כמו במקוה שנמדד ונמצא חסר וכן בתרומה אבל בחטאת ליכא רק חזקת חי וכן קשה ממאי דמשני רבה לאביי גיטין אתרומה קרמית תרומה אפשר גט לא אפשר קושית התוס' ולא יודע היה המתרץ משנה דתרומה ואיכא לאקשויי תרומה אתרומה ע"כ ס"ל לרש"י דיש רבותא בגט דל"ח שמא מת בשעת מסירת הגט לאשה דבזה תו ליכא רק חזקת חי ולא חזקת א"א דממ"נ עכשיו יצאה מחזקת א"א והנה א"א לגט שיחול בשעת מיתה ממש דהוי גוסס וכפרש"י ותוס' בקדושין דף ע"ח ע"ב והקשו תוס' שם לרש"י מהא דאמרינן כאן הניחו גוסס חיישינן דימות משמע דגוסס יכול לגרש ותירץ רא"ש שם דשאני הכא דעשה שליח לגרש קודם שנעשה גוסס ומהרי"ט בחידושיו שם דחה זה דמ"מ כיון דהשתא בעצמו לא מצי לגרש גם שליח לא מצי עביד עיי"ש ובאמת תרצו באופן אחר מגמרא דכאן מ"מ חזינן אף דגוסס א"י לגרש דהוה כנשתטה מ"מ יש סברא אם כבר עשה שליח כשלא היה גוסס דיכול לגרש כשהוא גוסס דבאמת חי הוא רק משום דל"מ עביד ל"מ משוי שליח לכן לזה שפיר פרש"י דבטל לשליחות דאלו משום דאין גט לאח"מ ופקעה רשותו ליכא בשעת שגומר מיתתו אלא דמ"מ הל"ל הא כבר עשה שליח והוא עכשיו בר דעת ושלוחו כמותו רק משום דל"מ עביד בעצמו גם שליח ל"מ משוי ובטל השליחות וכדעת הטור בא"ע סי' קכ"א והובא בקצו"ח סימן קפ"ח שם דאם עשה שליח כשהיה פקח ונשתטה הבעל בטלה השליחות כיון דבעצמו אינו בר גירושין והובא בקצו"ח סי' קפ"ח נמצא כונת רש"י ול"ח שמא מת ובטל השליחות היינו בשעת מסירת הגט ג"כ בכלל החשש כלשון שבע"ב פלוני מת דנכלל בו הפירוש דמת עתה ויוצא למות וגם יש לפרשו מת כבר רק כאן עיקר הרבותא דלא ניחוש דמת עתה דליכא רק חזקת חי דבעל לכן אף דבחטאת ליכא רק חזקת חי אצ"ל רק דל"ת גט ותרומה משום דלא אפשר ואף דבתרומה בלא"ה י"ל משום שתי חזקות כיון דבלא"ה צ"ל טעם דלא אפשר משום גט ממלא בהאי טעמא גופא תרומה עדיף מחטאת דזימנין לא אפשר ולפ"ז א"ש מה ששינה רש"י טעמו ממה שפירש לעיל במשנה דלא יתנו לאח"מ דהתם אצ"ל משום ביטול שליחות דבלא"ה פקעה רשותו ואף דהתם נמי גם בשעת מיתה לא יתנו ומשום ביטול שליחות מ"מ כיון דנקט במשנה לאחר מיתה ומשום רבותא דסיפא דבשטר יתנו לאח"מ ע"כ פרש"י כן אבל הכא דקתני נותנו בחזקת שהוא קיים יש רבותא יותר דלא חיישינן דמת בשעת נתינת הגט דאזי ליכא רק חזקה חדא. ולפ"ז ממלא מתורץ מה דאמר רבה גיטין אתרומה קרמית ולא קשיא לו תרומה אתרומה דידע לחלק בין חשש מת לימות דכל חזקה מנגע ילפינן ושם הספק אם כבר נשתנה אבל בלהבא שמא ימות לא מרע החזקה כמו שפרש"י אך בזה לבד לא סגי דעדיין י"ל חזקה בשעה אחת לפני מיתתו דאם תחוש עתה בא השעה א"כ נתגרשה ונשתנה כבר חזקת א"א וזה הוה חזקה דמעיקרא ונהי דליכא חזקת חי מ"מ חזקת א"א איכא וכן לתירץ דר"א ברי"צ דשא"ה דאסרה מחיים וכמ"ש תוס' דליכא משום חזקת חי מ"מ עדיין יש חזקת א"א אלא דמ"מ ל"ק מתרומה אתרומה דמתניתין שאני שיש שתי חזקות חי וא"א דבחדא חזקה אסור בעון מיתה או