ערך ש"י ש"ס עא

מחזקתן גוף הקרקע ומצאתי בפנ"י נתעורר ג"כ כאן קצת בזה דתליא בזה אם ק"פ כקה"ג אלא דכתב דאף אי כקה"ג מ"מ ל"ה רק כשוכר נגד משכיר דקרקע בחזקת משכיר עיי"ש ואינו ראיה דהתם הספק רק על חדש אחד ואח"כ ודאי יחזיר למשכיר ע"כ חשוב המשכיר מוחזק וכעין שאמרו שטר העומד לגבות כגבוי דמי וכן מבואר בתוס' ס"פ השואל דף ק"ג בד"ה פרדיסי דבקרקע ל"ח השואל מוחזק כיון דסופו להחזיר וכ"כ תוס' בפרק המוכר את הבית דף ס"א ע"ב בד"ה ארעתא דלפיכך קרקע בחזקת המשכיר משום דסופה לחזור לו משא"כ כאן אם נוקמוה בחזקת יורש זה אין סופה לצאת מידו וכיון דעד עכשיו ודאי שלו היה וק"פ כקה"ג הוי בחזקתו וה"נ לדידן שאין היובל נוהג שפיר חשוב היורש לאחר חלוקה מוחזק נגד שאר יורשין באיזה ספק אך תוס' הנ"ל נראה דס"ל אף לדידן דק"פ לאו כקה"ג מ"מ א"ל דסופה לחזור לא היה חשוב המשכיר מוחזק ובדברי רמב"ם שפיר כתב הג"פ דאיהו קאי על זמן שהיובל נוהג ופוסק ק"פ לאו כקה"ג וגם אין סתירה לדברי רשד"ם מפרש"י דכאן דאין חוזר ביובל רק לפי שעה והדר שקלי ככמו שחלקו פעם ראשון דכיון דכבר זה כיורש זכה עד היובל בודאי חשוב מוחזק משא"כ בנידון רשד"ם דיורש בא בטענת מוחזק לפני החלוקה ליטול יותר מהמגיע לחלקו לפי ד"ת חשוב מוציא. גמרא כ"ה ע"ב ע"מ שירצה אבא בנתיבות סימן ס"א הקשה לר"י דס"ל ע"מ לאו כאומר מעכשיו הא כשירצה אביו כלתה ביאתו ואיך מקודשת וכן הקשה הוא בתו"ג וכתב משום שמבורר למפרע הוי כרצה בשעת ביאה וצ"ע בזה דהא ע"מ שירצה היינו שיאמר אין ואם שתק ל"מ כ"ש מה דהוברר למפרע דמרוצה עכ"פ לא אמר וכ"ש לפמ"ש הה"מ בפ"ז מהלכות אישות להרמב"ם דפסק ע"מ שירצה היינו שיאמר הן אף דפ"א לא רצה אם יאמר הן אח"כ מהני א"כ איך נאמר דרצה בשעת ביאה משום דהוברר למפרע אדרבה כשפ"א לא רצה י"ל להיפך והרמב"ן לשיטתו דאצ"ל בפירש הן רק שישתוק די וכיון שהוברר למפרע דרצה סגי דהוי כנתרצה ושתק בשעת ביאה כיון דצריך לשתוק כשישמע בפעם ראשון ודוחק לומר דלרב יהודא גם רמב"ם יסבור דע"מ שירצה היינו שישתוק דכיון דלר"י כן הפירש למה נעשה פלוגתא בחנם אך לע"ד עד כאן לא אמרינן א"א עושה בב"ז ובעל שלא ע"ד התנאי אלא בעל על דעת התנאי היינו אם עכ"פ ספק יתקיים התנאי ולא יהא ביאת זנות אבל אם ע"י תנאי יהא ודאי ביאת זנות מודו כ"ע דמחל לתנאו בשעת ביאה וא"כ אף לר"י דס"ל ע"מ לאו כמעכשיו מ"מ את"ל כן הכא הרי עכשיו בועל ב"ז בודאי וא"כ ע"כ או דמתחלה היה דעתו שיחול מעכשיו או כשבעל מחל לתנאו ורצה שיחול מעכשיו אם אח"כ ירצה אביו וכ"ש לתוס' בגיטין דף ע"ד וקדושין דף ס"ג דלר"י נמי מספ"ל אי ע"מ כמעכשיו הרי דסובל שני הפירושים א"כ כאן משום דודאי אינו עושה בב"ז ודאי כונתו מעכשיו ואף למ"ד כשהבעל לא אחליה לתנאו משום דבפירש התנה הרי דלא חשש ונחית לספקא ובלא"ה י"ל לפמ"ש רמ"א בחו"מ סימן קצ"ה ס"ה דכל ק"ס סתמא כמעכשיו דבכדי לא עביד וכיון דאח"כ הדרא סודרא למרה ול"מ רק במעכשיו ודאי כונתו מעכשיו הרי אף דלולא ה"ט לא ה"א כונתו מעכשיו מ"מ כשיש טעם אמרינן כונתו מעכשיו ה"נ בבעל ע"מ שירצה אביו דבלא מעכשיו ל"מ דכלתה ביאתו אך צ"ע בזה בקדושין שם ולקמן דף ע"ד דפריך אדמפלגו במהיום ולאח"מ לפלגו בע"מ והא כיון דאין גט לאח"מ ובכדי לא עביד לכ"ע כונתו מעכשיו ועיין תוס' פ"ק דערוכין דף ה' ע"ב בד"ה אדם יודע ובפרק המדיר דף עין ע"ב בד"ה נעשה. דף כ"ו גמרא והתם כדקתני טעמא א"ל לר"מ אי אתה מודה שמא יבקע הנוד ונמצא זה שותה טבלים למפרע לכאורה קשה הא הוא ספקא דרבנן ואי משום דאתחזיק איסור טבל הא לר"מ גם באתחזיק מותר בעירובין דף ל"ה וכאן בלקוח הוה דרבנן ואפשר מש"ה פליג ר"מ ואמר לכשיקבע אך לשון אי את"ה מודה לא א"ש ואי משום דאפשר יתברר האיסור גם בדרבנן לחומרא הא זה פלוגתא רב ור"א בקדושין דף מ"ה בנתקדשה לדעת אביה וניסת שלא לדעתו רב אמר אוכלת בתרומה פרש"י משום דמה"ת גם ארוסה אוכלת ולא הוה רק ספק דרבנן שמא יבא אביה וימחה ולקולא ור"א פליג ונהי דקי"ל שם כר"א מ"מ תקשי לרב וצ"ל לרב ה"פ דברירה הוי ספק אם הוברר וגם ר"מ מספ"ל בבכורת דף מ"ח עתוס' לעיל ד"ה דברי ופנ"י ועוד ספק יבקע וס"ס גם בדרבנן לחומרא אלא לפ"ז קשה מאי מייתי ראיה רב בעירובין דליתא למשנה דהתם מקמי דאי' דבהלוקח יין ל"ל לר"י ברירה הא שאני בהלוקח יין דיש ס"ס משא"כ באם בא חכם דליכא רק ספק אחד בדרבנן אי יש ברירה וי"ל כיון דבעירוב הוי תרתי דסתרא דאם קנה שביתה למזרח אסור במערב ונעקר מתחום ביתו ובכה"ג גם בדרבנן לחומרא כשתי קדרות ביו"ד סימן קי"א ומדס"ל לר"י בלמקום שארצה אלך ברירה ע"כ י"ב בודאי וליתא מקמי דאיו והלוקח יין דע"כ רק ספק הוי עכ"פ ולפ"ז מתורץ קושית התוס' בערובין דף ל"ז ע"ב דאמר התם ולמאי דס"ד דבעינן ראשית ששירה ניכרין מאי קא"ל שמא יבקע הנוד והקשו תוס' דגם לס"ד דמשום דא"ב תקשי הכי ולפמ"ש לק"מ ורבא דמשני התם כדקתני טעמא שמא יבקע וס"ל י"ב הוא לדידן דקי"ל כר"א דבאפשר יתברר אסור גם סד"ר ול"ל דבטבל אסור משום שמא יבקע דהוי דשיל"מ דממ"נ אם יבקע לא יאכלנו בהיתר וא"ל יבקע אין כאן איסור. ובזה יתורץ קושית תוס' בפ"ק די"ד ע"ב דאמר אליבא דרב התם כדקתני טעמא שמא יבקע הנוד והקשו תוס' דהא רב ל"ל ה"ט מדאמר ליתא למשנה מקמי דאי' והלוקח יין ע"כ ס"ל דהטעם דא"ב ור"ש מקוצי הקשה היכי מייתי דאיו אחר שדוחה ההוא דהלוקח דהא אי לאו הא דהלוקח ליתא לדאיו והן קו"ע ולפמ"ש א"ש דקשה בלא"ה מה ראיה מהלוקח יין די"ל דמספ"ל אי י"ב כמו כמה תנאי בבכורת דף מ"ח ואף דהוי רק חיוב דרבנן כמ"ש פנ"י כאן מ"מ אתחזיק איסור טבל משא"כ במוקצה בחולין י"ל סד"ר לקולא וצ"ל גם מוקצה חמיר משום דשיל"מ אך לפמ"ש השאגות אריה סימן צ"ב דגם דשיל"מ מותר בספקא דדינא הק"ל אלא בספ"ד גם חזקה אינו מעלה ומוריד כמ"ש מל"מ ואחרונים הובאו בשפ"ד סימן ט"ז סקי"ט ובסימן מ"י סקל"ג וע"כ משני שפיר דלעולם ברירה ספ"ד ובמוקצה לקולא ובלוקח יין הטעם שמא יבקע הנוד והוה ספק ספקא לחומרא ומה דמייתי אח"כ הא דאיוי ולא מחלק דבעירוב מחמיר משום דסתרו הספיקות כשתי קדירות היינו משום דמוכח מדאיו דלר"י ברירה לאו ספקא דדינא דאל"כ אם התנ' כן יהא חמר גמל