ערך ש"י ש"ס ו

ואעשך לגוי גדול אר"א אמר משה לפני הקב"ה ומה כסא של שלש רגלים א"י לעמוד לפניך בשעת כעסך כסא של רגל אחד עאכו"כ ותמהו הא גם משה מן השלשה אבות ויהא ארבע רגלים ונ"ל דאיתא בזהר דזכות אבות מגין בעוה"ז וזכות בן מגין על אב. שהוא בעוה"ב ונ"ל הטעם דשלשה שותפין בגוף הבן וכיון דיש לאבות חלק בגוף הבן וב"ב מכח גוף הבן לכן מגין זכות אב על בנו וב"ב בעוה"ז אבל בג"ע דכבר נטל הקב"ה חלקו והניח חלק או"א דאין לאו"א חלק בנפש לבד לכן אין זכותם מגין על נפש הבן אבל הבן כשהוא בעוה"ז בגופו מגין על האב כיון דאביו יש לו חלק בגופו ואיתא בת"ז אהא דכתיב של נעליך דאתפשיט מגופא דההוא עלמא ולביש לבושא מג"ע א"כ לא יגין זכות אבות על תולדת שיוליד משה אח"כ וא"ל דיעשה אותו לגוי גדול מבניו שכבר הוליד דא"כ מה נשתנו מכל ישראל ושבואל בן גרשם עע"ז. ע"ב רק חזק ואמץ מאד חזק בתורה ואמץ במע"ט דכל שחכמתו מרובה ממעשיו וכו' לכן חזק בתורה ואמץ מאד לרבות במע"ט. פרק ג"ש דף נ"א אר"ש עד ברכת הארץ חי נ"ל הטעם לפמ"ש בח"ה דאם נתייחד אדם באיזו טובה יותר מזולתו כן צריך להוסיף עבודה והודאה יותר מזולתו והנה במזון כל העולם שוין ואין למדה"ד על ישראל כלום דעכ"פ אנו עובדים את הש"י יותר מאו"ה אבל א"י תורה וברית נתייחדנו לבד ואין ערך אל הטובה זאת וחיו אין אנו יי"ח בהודאה ועבודה לכן צריכין להוסיף מים להמתיק הדין בחסדים:

פרק הרואה דף סמך האי קרא מרישא לסיפא מידרש משמועה רעה לא יירא מ"ט משום דנכון לבו בטוח בד' מסיפא לרישא מידרש נכון לבו בטוח בד' משמועה רעה לא יירא ונדחקו המפרשים בזה ונ"ל דמרישא לסיפא י"ל דקאי על לפניו לזכר עולם יהיה צדיק לזה אמר משמועה רעה לא יירא מ"ט לא משום דצדיק הוא דהא יש צדיקים שמגיע עליהם כמעשה הרשעים וצדיק ורע לו אלא הטעם משום דנכון לבו בטוח בד' ועדיין י"ל תרתי צריך צדיק ובטוח בזכיותיו לזה אמר מסיפא לרישא מידרש דאזי לא קאי על שלפניו יהיה צדיק אלא סגי אם בטוח בד' לשלא יירא משמועה רעה א"נ כי א"ב למפרע מורה על דין לזה אמר נכון לבו בטוח בד' משמועה רעה לא יירא דזוכה לזה גם בדין. דף ס"ג עת לעשות לד' מ"ט משום דהפרו תורתך מסיפא לרישא מידרש הפרו תורתך משום עת לעשות דאם היו מקיימין ואהבת לריעך שהוא יסוד התורה כדאיתא בפרק ב"מ דף ל"א דעלך סני לחברך ל"ת זהו כל התורה ואידך פירושא אזי לא היו צריכין לשאול בשלום בשם דבלא"ה היו בשלום בלבם רק משום דהפרו תורתך וגברה המחלוקת ובלב ולב ידברו הוצרך להגביר מדת השלום ולברך בשם ולא יזכירו ח"ו השם על שקר ויכיר חברו דבכל לבו מברכו ומתגבר השלום והיינו עת לעשות לד' משום דהפרו תורתך להזכיר השם אשר אינו מדינא משום עת לעשות לד' הזמן גרמא וכמ"ש. עוי"ל דאיתא בשבת דף י"א דמי שתורתו אומנתו א"צ לפסיק לתפלה והיינו עת לעשות לד' להפסיק הלימוד משום עבודת התפלה משום דהפרו תורתך ואין תורתן אומנתן ומה"ט הפרו תורתך לבטל מהלימוד משום עת לעשות לד' תפלה. א"נ דאיתא בשבת שם מי שתורתו אומנתו אינו מפסיק לתפלה רק לק"ש ואם אין תורתו אומנתו מפסיק גם לתפלה אבל אם עסוקין לעבר שנים אין מפסיקין גם לק"ש והיינו עת לעשות לד' להתפלל משום דהפרו תורתיך דאין תורתן אומנתן אבל לקריאת שמע שהוא תורה מפסיקין אפילו תורתן אומנתן ומסיפא לרישא מידרש עת לעשות לד' לעבר שנים שהוא עת לעשות לקבוע זמן רגלים אזי הפרו תורתיך ק"ש משום עת לעשות וזהו דסיים הפרו תורתך משום עת לעשות אף לק"ש דאמר בתחלת המסכתא מאימתי קורין שמע מ"מ משום עת לעשות הפרו. א"נ לפימ"ש במקרים מאמר ג' פח"י דהנשמע מפי הגבורה א"א לשנות אפילו נביא גם לפי שעה והנשמע מפי מרע"ה אפשר לנביא לשנות לפי שעה ולא לחלוטין הובא ביש"מ פ' ואתחנן ופירש שם הטיבו כל אשר דברו לשמוע מפי משה משום דמי יתן והיה לבבם וכו' דהבחירה חפשית וע"י קילקול הדור לפעמים יהא מוכרח לשנות עיי"ש וז"ש עת לעשות לד' לפי שעה משום דהפרו תורתך שלא לשמוע מפיך ומסיפא לרישא הפרו תורתך שלא לשמוע מפיך ולא הכריחם הקב"ה לשמוע מפיו דוקא משום עת לעשות שיוכלו לשנות לפי שעה א"י מנה שלא מסרו נפשם לשמוע הכל מפי הגבורה כי חשקו לקיים התורה בעשיה כמ"ש ואת תדבר אלינו ושמענו ועשינו והיינו הפרו תורתך שלא לשמוע מפיך משום עת לעשות לד' שרצו לעשות. א"נ דתורה שבע"פ א"א רשאי לכתבו ורבינו הקדוש בראותו שנתמעטו הלבבות וגברה השכחה חיבר כה"ת בכתב שלא תשכח תורה מישראל כמבואר בהקדמה לרמב"ם והכי איתא בתמורה דף י"ד ובגיטין דף סמך ואחז"ל אלמלי שמעו כה"ת מפי הגבורה לא היה שוכחין והיינו דאזהר קרא זכרו תורת משה עבדי כיון שהיא תורת משה צריך זהירות לזכור והיינו עת לעשות לד' לכתוב תורה שבע"פ משום דהפרו תורתך לא שמעו מפיך דהיה תורתך ולא תורת משה לכן נמי הפרו תורתך לכתוב אף דא"א רשאי לכותבן משום עת לעשות דהזמן שגברה השכחה גרם. בהקדמה לת"ז דף זיין בד"ה דרגא שתיתאה ביראת ד' והיה אמונת עתך וכו' אמונה סדר זרעים עתך סדר מועד חוסן סדר נשים ישועות סדר נזיקין חכמה סדר קדשים ודעת סדר טהרות אי איכא יראת ד' אין ואי לא לא וסימן זמן נקט עכ"ל דזמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד ע"כ מפסיקין לתפלה דעיקר לימוד התורה לא להתקרא חכם לכן כאשר יזדמן עשיית מצוה ואין שם איש לעשותה בלעדו יבטל מלימודו כמ"ש עת לעשות לד' הפרו תורתך וכמו שאמר הכא ר"כ הפרו תורתך משום עת לעשות לד' והיינו סימן אי הלימוד משום יראת ד' זמן נקט זמן תורה וזמן תפלה וכדומה. א"נ כי הזמן בעשיה כו"מ שמש וירח והכל ע"י הנהגתם ברצון הבורא כמ"ש בסידור ק"י בכונת קידוש החודש חוק וזמן עיי"ש וזהו ההנהגה על פי הטבע ויש עולמות למעלה מהעשיה וששה סדרי משנה בשש קצוות דמלכות דעולם היצירה נמצא בלימוד המשניות זמן נקט בידו לשנות הטבע.