ערך ש"י ש"ס סז

פירות משעת כתיבת העדים ואילך אפילו לרבנן אליבא דר"י דק"ל כותיה ואלו בב"מ גבי מצא גט אשה מקשינן שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ומפקה פירות ואם איתא מדינא טרפה ודוחק לומר לפרוקה לר"י בעי' ע"ד הרי דל"ג ועכצ"ל דרשב"א לעיל לא אזיל וסברא זאת שכתב כאן דבנמלך י"ל פירות עד נתינה לכ"ע דאל"כ אין ראייתו משם כלום די"ל כונת הש"ס ניחוש דנמלך והנה עיקר סמיכתו לסתור הירושלמי בהוכחה זאת מב"מ דעל ראיה קמא כתב רק לכאורה ולפ"ז אשכחנא פתרי לדברי הרשב"א שכתב כאן לסברא זאת דהא דר"נ ס"ל בפ' השולח חוזר ומגרש בו דוקא ביומו כלומר כתבו בו ביום ובטלו בו ביום דליכא משום פירות ותמה הפנ"י דמה דוחקיה בדר"נ דהא בלא"ה קי"ל כר"י די"ל פירות עד ש"נ אך לפמ"ש א"ש דלפי הסברא דאזיל בה הרשב"א הכא דבנמלך לכ"ע י"ל פירות עד ש"נ לא מוכח מב"מ דס"ל דלא כירושלמי ממלא אין לסתור דברי הירושלמי דר"י ס"ל דהזמן משום פירות דל"ל משעת כתובה וכס"ע וסייעתיה לכן הוקשה לו מדר"נ כיון דקי"ל כר"י דאין לו פירות מן שעת כתיבה איך פסקינן הלכתא כר"נ וא"ל מהך דר"נ ידחה דברי ירושלמי ז"א כיון דאינו מפורש בדר"נ דאף לאחר יומו חוזר ומגרש ולא מיירי ה"נ רק לענין אם בטל הגט לעולם ליכא למסתר מה דמפורש בירושלמי ועכצ"ל דר"נ איירי רק ביומו. דף כף ע"ב תוס' ע"מ שתחזירי לי את הנייר מגורשת בא"ד ואע"ג דבההיא דאתרוג נמי מעשה קודם לתנאי ל"ד רבא זה דוחק גדול וי"ל כיון דקי"ל תכ"ד כד"ד הוא תק"ח ע"כ בתנאי ב"ג היה תנאי לפני מעשה אך לדידן אף דקדם המעשה יכול לחזור תכ"ד רק בגיטין דגם לדידן לאו כד"ד צריך תנאי קודם. תוס' ד"ה אשה אע"ג דאמרינן לעיל דדמי כתיבת סופר אקני ליה רבנן משלה מ"מ טבלא דידה לא אקני לו וא"ת וכי לא ידע מתניתין דכותבת דפשוט מינה בסמוך דהאשה כותבת את גיטה וי"ל דמ"ל דכותבת על קלף דבעל אלו שנותנת שכר כתיבה ור"א דפשיט מינה משמע לו דמיירי בקלף שלה עכ"ל כל רואה יראה הדוחק דמ"ש דמי כתיבת סופר מקלף דידה וגם תירוצם על קושיא שניה דוחק דאם יש לדחות איך פשיט ר"א ובח"ר הרבה להקשות ומסיק דר"א מהדר אעיקרא דדינא דגט מיהא הוי ולא משום דידעה לאקנויי אלא דרבנן אקנו לו זוזי דספרא דחשו לתקנתה וכיון שכן אף ובלא שלה אפקירו רבנן לגביה בעל עיי"ש וג"ז דוחק דא"כ למה לא פשטוה אביי ורבא מזה ואי דס"ל לחלק בין שכר כתיבה לקלף דידה איך פשיט ר"א וגם משמע דר"א רצה לפשוט על הבעיא כעין דבעי רמב"ח אי ידעה לאקנויי ונ"ל דרשב"א בסמוך כתב ק"ל אשמעתין אף כי מקנה להו זקן ומלוה מה הוי הא הלוה לא ידע כמ"ש רבא דלמא זקן שאני וי"ל דד"א מקנה אותם עכ"ל והנה לחלק בין שכה כתיבה לקלף ודאי משום תקנה אין לחלק רק דקנין דרבנן אינו עושה שלו ממש מד"ת רק הפקר ב"ד ואינו שלה ע"כ לענין וכתב דא"צ רק שלא יהא שלה שכר הכתיבה שלא תהא האשה מכתיבו כמ"ש הנמ"י בפג"פ לזה מועיל הפקר ב"ד אבל הקלף ודיו דצ"ל שלו משום ונתן לדעת רוב הפוסקים ע"כ בעי רמב"ח בטבלא אך נהי דרבנן רק מפקרי ממלא זוכה הבעל במשיכה כזוכה מהפקר וכמ"ש הג"פ סי' ק"כ סק"ה אלא תינח כשיודע דצריך לקנות מיכוין לקנות אבל לס"ד דבעי ולא מחלק בין גברא לאתתא גם איש א"י לקנות וכמ"ש בח"ר לענין הלוה וכאן ליכא דאח"מ דגם האשה לא ידעה ורבנן מפקרי וליכא דעת אחרת מקנה ע"כ א"י לפשוט מהאשה כותבת גיטה ורבא דפשיט מערב היוצא לאחר חיתום שטרות לפי מה דלא משמע לו לחלק בין גברא לאתתא תו ל"ל לפשוט מהאשה כותבת את גיטה אבל בלאו הא דערב ליכא למפשט מהאשה כותבת די"ל רק שכר כתיבה אפקרו ור"א. פריך לו דמערב לבד עדיין לא מוכח די"ל רק גברא ידע לאקנויי אך אחר דמוכח מערב עכ"פ דגברא ידע תו שפיר פשיט ר"א מהאשה כותבת דכמו דשכר כתיבה אפקרו ה"כ הטבלא וגברא ידע לקנות כמו לאקנויי ולפ"ז גם הקלף ודיו בכלל התקנה לפי המסקנא וא"צ להקנות בפירש לבעל כדעת רמב"ן ותוס' ורשב"א ועיין תוס' בפחז"ה דף כ"ה ד"ה אדעתא. דף כ"א תוס' ד"ה אטו וא"ת וכו' תתגרש מכח שליחות לפמ"ש הש"ך בחו"מ סימן ר"ב סק"ג דאין חצרו קונה אלא כשהוא חצרו מכבר לא חצרו ומתנתו בכ"א וכבר תמהו האחרונים עליו מהא דהכא ומפרק הזורק דגיטה וחצרה בכ"א ומב"מ בעובדא דר"ג דמקומו מושכר לו וקצו"ח תירץ הא דגיטה וחצרה משום דחצר דאשה משום יד אבל חצר דגברא משום שליחות צ"ל חצרו מכבר ובח"ס חא"ח סימן קי"ז החזיק בסברא זאת ותירץ מכל המקומות ולפי"ז לק"מ קושית התוס' ואף להקצו"ח דסתר דעת הש"ך מהך דמקומו מושכר דהרי אף בחצר דגברא שהוא משום שליחות בכ"א י"ל עדיין אין הכרח לסתור סברת הש"ך דבחצר דגברא ל"ל חצרו ומתנתו בכ"א משום דהוה משום שליחות אלא דמ"מ כיון דקונה החצר קונה המטלטלין אח"כ כיון שנשארו מונחים בהחצר ואינו מוכרח שיקנה כאחד כיון דאין הנותן חוזר אבל בגט דא"א רק שיבא כאחד דאל"ה הוה טלי גיטך מעג"ק רק אי בכ"א ל"ה כטלי גיטך מעג"ק כיון דבנתינת הגט לחצר או לידה מתגרשת הרי אז נותן לה הגט מידו לידה ומוציא מרשותו לרשותה עיין בא"ע סימן קל"ט ובאחרונים אבל את"ל שתחלה תקנה החצר ואח"כ ממלא תקנה הגט אינה מתגרשת כשנותן לידה ממלא אח"כ הוי טלי גיטך מעג"ק ועכצ"ל שאני גט דחצרה משום ידה ועיין בריטב"א בקדושין ע"א דכ"ו ד"ה אמר חזקי' דא"ק ויתן להם אביהם מתנות רבות עם ערים בצורת ול"ל דהתם משום חצרם זכו בהו שהמה חצר המשתמר דלישנא דעם ערים משמע שזכו בקרקע ומטלטלין כאחת בלא קדימה כלל ולא משכחת כלל אלא באגב ולא בדין חצר עכ"ל ובדיבור הסמוך בד"ה איבעיא להו מי בעינן צבורין וכ"ת ותפשוט לו ממתניתין דלא בעינן צבורין דאי צבורין למה לי מדין אגב ליקני מדין חצר עכ"ל ולכאורה דבריו סותרין זא"ז ותמה עליו בחת"ס שם אמנם פשט דבריו מורין דודאי בב"א אין סברא שיקנה מדין חצר רק מ"מ קונה זא"ז וע"כ הפסוק עם ערים בצורות משמע דלא קדימה כלל וע"כ לאו משום חצר רק מ"מ לא ס"ל לריטב"א כהש"ך דמ"מ ס"ל דיכול לקנות בתורת חצר בזאח"ז בלא קנין חדש ואף דלקצו"ח הביא מדברי המרדכי דבהך דר"ג דמקומו מושכר עכצ"ל דקנה בב"א עיי"ש מ"מ אין סתירה לריטב"א מכח דברי