ערך ש"י ש"ס סו

דעפ"י רוב ביום אחד הוא חששו לפירות ולשנה ושבוע לא חששו וכמו שהקשה מהר"ם שיף והרי"ף השמיט זה לגמרי דכתב בו שבוע וכו' ואפשר ג"כ לומר דל"מ רק למ"ד משום שמא יחפה ולפי מה דקי"ל יש לבעל פירות עד נתינה' [ומ"מ נראין הדברים כהב"מ דל"ל דהזמן משום הזמה דא"כ גם שעות ה"ל לכתוב] ועיין רשב"ם בב"ב דף קמ"ו ע"ב ד"ה נפלה עליה דמשנתן עיניו לגרשה או מחתימה לכל מר כדאית ליה דאין לבעל פירות היינו אף דלא גרשה ומתה מתוך קטטה וגם תוס' ל"פ עליו בזה עיי"ש ואף לראש דשם ולרשב"א לקמן דף ח"י ע"ב דס"ל דדוקא כשנתגרשה אח"כ מ"מ י"ל דמעידין על גמר הדבר בחתימה רק כשביטל הגט ולא גרשה עקר זה הרצון ופנים חדשות הוא. ועל תירץ הקצו"ח יש להרהר עוד לפמ"ש לעיל ה' ב' דל"ה כנחקרה בב"ד רק כשבא לפני ב"ד וקראוהו ואזי שוב לא הוי כמעידין היום רק כשנכתב היום דהיינו יומא דנפיק בב"ד. דף ח"י קלא אית ליה פרש"י בין לענין פירות בין לענין זנות בעי לאתויי ראיה אימת מטא גיטא לידה ותמהו תוס' איך נקטלה מספק ולקמן במשליש גט לאשתו פרש"י והלך לדרכו וכתבו תוס' דבחנם פירש כן עוד הקשו תוס' לעיל ד"ה עד ש"נ אהא דפריך כתביה ואותביה בכיסתיה דלישני נמי קלא אית ביה ע"י ע"מ שרואין שלא נמסר בזמנו ולעיל פרש"י ד"ה משום ב"א והיא אשתו ושמא תזנה תחתיו וחס עליה שלא תחנק ולא כתב שלא תמות לכלול גם ארוסה משמע דהחשש רק בנשואה שהיא בחנק ומ"ט לחלק ועוד הרי לקמן דכ"ו מבואר דגם בארוסה פסול מוקדם משום ב"א גם פד"א דל"א ע"ב מבואר דגם בארוסה שייך חשש דב"א לענין זמן דקדושין ואמרתי כד הוינא טליא' דתוס' הקשו איך יחפה דנוקמוה בחזקת א"א ושמעתי בשם ח"א ר' חיים דייט"ש דזנות ל"ש והקשו תוס' אמאי תקנו בתולה נשאת ליום ד' ותירץ אס"ז בשם הרא"ש ריש כתובות דדוקא זנות דנשואה ל"ש דבעלה משמרה וע"כ י"ל דלא נוקמוה אחזקת א"א דל"ש שתזנה כשהיא א"א את"ד וא"כ בארוסה ל"ל כן וה"ד כשאין שום זמן משא"כ במוקדם גם בארוסה שייך החשש וכן בקדושין שייך החשש גם בארוסה וכ"ז כשעומד במדינה אבל כשהוא במדה"י אין משמרה ונאמר לה אייתי ראיה וא"ל נוקמוה אחזקת א"א וע"כ פרש"י במשליש שהלך לדרכו וא"י לשמרה אבל כשכתבו ואותביה בכיסתיה והוא בביאו הדר הדין דזנות ל"ש בנשואה. אלא דעל סברת הרא"ש הקשה ישיע"ק בסי' קכ"ז מלקמן דכ"ו דפריך בשלמא לר"י גם בארוסה י"ל שלא יחפה אבל לר"ל מא"ל ואם בארוסה זנות שכיח לימא דמודה ר"ל בארוסה ואם נאמר כמ"ש לעיל ג"כ קשה דשם במוקדם פסול גם את"ל דס"ל כפירש בה"ע שהובא בפנ"י לקמן דכ"ו דפריך למה צריך זמן בארוסה ובזה י"ל דלא מ"ל משום דזנות שכיח מודה ר"ל דכיון דשכיח גם בלא זמן כשתזנה נקטלה. דאוקמוה אחזקת א"א אבל קשה א"כ מה קאמר דלר"י א"ש דא"כ תקשי גם לר"י ואם נאמר כיון דתקנו זמן בנשואה ל"פ ותקנו גם בארוסה וכמ"ש נו"ב בחא"ע ספ"ח לענין מקום עמידה א"כ מה פריך לר"ל בארוסה ג"כ נימא ל"פ ובאמת גם על הנו"ב קשה מכאן ונ"ל לפמ"ש הרא"ש כאן וז"ל ואף בזה"ז דליכא למיחש לחפוי פסלינן גט בלא זמן כדתנן ג' גיטין פסולין ובימי רבי נשנית משנה זו דאיכא למיחש שמא יחפה על בניה מותרין א"נ שלא תתסר עליו אם זינתה קודם גירושין אבל לאחר גירושין מותרת לחזור לו כדאיתא פ"ב דסוטה דח"י והנהו טעמי לא מחוורין לי דאם היה ראוי לתקן זמן מהנהו טעמי לא היה צריך ר"י לומר משום ב"א ואפשר דהנהו טעמי סעד הם לטעם דחפוי ור"י עיקר טעם נקט והאידנא אף דבטל טעם דב"א פסלינן גט בלא זמן מאינך טעמי עכ"ל ובתוס' הקשו דנוקמוה על חזקת א"א כשזינתה אף שתוציא גט בלא זמן ופנ"י ומי"ג הקשו דנגד ברי ל"מ חזקה ונ"ל גם תוס' מודו רק ס"ל כיון דהתרו בה למיתה והתירה עצמה למיתה דבלא"ה לא מיקטלה כבר הודית שהיא א"א ונהי דטוענת עתה ברי להיפך כיון דסותרת דבריה אשתקול מילולה וכאינה טוענת ברי אך כ"ז בהתרו בה למיתה אבל לאסרה על בעלה לא נוקמוה אחזקת א"א דשניהן טוענין ברי ונ"מ גם בארוסה בזמן רק משום זה לבד לא תקנו רק לר"י דבלא"ה תקנו זמן משום נשואה בזמן שהיו דנין דין מיתה עשו סעד גם טעם שתיאסר על בעלה ממלא גם ארוסה צריך זמן דנכללת בהתקנה מעיקרא מכ"ש בזה"ז דגם בנשואה ל"צ זמן רק משום איסור וחשש זה שייך גם בארוסה ול"פ אבל לר"ל דלא היה התקנה רק משום פרי וזה לא שייך בארוסה ממלא לא ניתקן זמן כלל בארוסה אף דשכיח שתזנה כיון דמשום שלא יחפה ממיתה ליכא בארוסה וחשש פרי דנשואה אינו מאותו ענין כלל ולא היה שום סעד טעם דזנות בנשואה ובשני ענינים לא אמרינן ל"פ כמ"ש ביד מלאכי בכלל ל"פ ה"נ ארוסה ונשואה שני ענינים כיון דלא שייכי בחד טעמא וס"ל דהקושיא לר"ל למה צריך זמן בארוסה כלל כמ"ש בה"ע וגם רש"י דפירש שם ד"ה ל"ש מן האירוסין המגרש לאריסתו צריך זמן כשר ולא מוקדם ולא פירש דאסור להקדים הזמן ר"ל דמוכח מדצריך להניח הזמן דצריך זמן בארוסה גם אסור להקדים וע"כ אף דהיה אפשר לתרץ גם לר"ל מה דאסור להקדים עדיין אין תירץ על מה דצריך זמן כלל והתירץ סובב הולך על שניהם כמ"ש בפנ"י שם וממלא מתורץ קושית התוס' שם ד"ה קעסיק למה לא פריך ממשנה דנכתב ביום. ע"ב חיישינן שמא פייס כתב בח"ר דלא אמרו שאין לבעל פירות כשנתן עיניו לגרשה רק כשלא נתפייס בין כתיבה לנתינה עיי"ש וק"ל מפ"ק דב"מ די"ט דאמר התם מצא גט אשה בזמן שהבעל מודה יחזיר לאשה ופריך ליחוש שמא כתב ליתן בניסן ולא נתן עד תשרי ואזיל בעל חבין פרי מניסן עד תשרי ומפקה לגיטה ואתיא למטרף לקוחות שלא כדין הניחא למ"ד כיון שנתן עיניו לגרשה שוב אין לבעל פירות שפיר ולרשב"א ניחוש דנתפייס בין ניסן לתשרי ולהכי לא זהיר בגט ונפל ממנו והשתא רוצה ליתנו דזה כל החשש בנמצא מדנפל אתרע וכדקתני במשנה שם דף ח"י מצא גט אשה לא יחזיר שא"א כתובין היו ונמלך וכ"מ הלשון כתב ליתן בניסן דתחלה כתבו ע"ד ליתן בניסן רק נמלך אח"כ שו"ר דרשב"א ל"ג שם הניחא דלעיל די"ז ע"ב סתר דברי בה"ע דאין לבעל פירות משעת כתיבה דבירושלמי אמר דר"י הכי ס"ל ודחה הרשב"א משום דלא משמע הכי בבבלי מדלא קאמר אלא איפוך ועוד דסוגיא דעלמא הכי דאי מפכינן קמייתא א"כ אין לבעל