ערך ש"י ש"ס סב

במקום דל"מ רוב כאיסור א"א וממון וע"כ לא אמר אחזיק ול"כ נמי א"ב דבכתובא ל"פ את"ק במצה דאיירי שם רק נ"מ במקום אחר וגם לא אמר רשב"ג כל מצוה שכתיבא או הוחזקו דאין עולין בקנה אחד לדמותן דהחזיקו מהני מצד ודאי בכל מקום משא"כ כתיבא רק מצד רוב וגם מצד שהוחזקו ברוב ונכלל בהוחזקו ומ"מ כתובא ג"כ א"ב באיסור א"א או ממון:

פנ"י הקשה מה פריך הגמרא אפילו שטרות נמי דלמא איירי מתניתין לאחר שעשאן כגוים והיינו לענין איסור דאורייתא ומש"ה פסילי בשאר שטרות והא דמכשיר בגיטין היינו ע"י ע"מ ישראל דתו ל"ה רק פסולא דרבנן אמרינן לענין זה כשרים דל"ח למיעוטא משא"כ בשטרות שמעינן לרשב"ג דל"מ עיי"ש ולפמ"ש בריש פרקין א"ש דכיון דע"כ אתה מצריכו ע"מ אחרים ומשום דכותי לא מהימן בדאורייתא א"א להאמינו גם לענין חתימה דלא ליזלזלו בדרבנן וכ"ש דא"ש יותר להפוסקים דגם למ"ד עמ"כ מ"מ אם יש ע"ח אמרינן מדהגט בידה אנן סהדי דנמסר לה. דף י"ג ע"ב תוס' ד"ה קסבר ר"פ וא"ת ולרב גופא אמאי לא מוקי מתניתין במעמ"ש ואף אין צבורין וכן קשה על הרי"ף שהשמיט אוקימתא דמשנתינו במעמד שלשתן ואין צבורין כמו דמוקי לה בש"ח ואין צבורין ונלע"ד לפמ"ש בטוחו"מ סימן קכ"ו בשם הרמ"ה והרא"ש דא"ל מנה יש לי בידך רק אמר תן מנה לפלוני ל"מ מעמ"ש דהוא הלכתא בל"ט והבו דלא להוסיף עלה די"ל דל"ה כונתו על המנה שי"ל בידו ובבע"ת הובא בשם הרמב"ן שהקשה דא"כ איך מוקי למתניתין במעמ"ש הא לא אמר מנה יש לי בידך ונ"ל דודאי לפי המסקנא, דגם במלוה תקנו מעמ"ש הוי הלכתא בל"ט אבל לר"ז דרק בפקדון תקנו הוא הלכתא בטעמא הוא כדמוכח מלשון הגמרא ורש"י ור"ן דרק במלוה פריך מ"ט קנה ועקצו"ח סימן קכ"ו א"כ מן הסברא אצ"ל מנה שיש לי בידך וע"כ ר"ז שפיר מוקי למתניתין במעמ"ש משא"כ לר"פ ול"ל דגם למסקנא שאני בין מלוה לפקדון דהא תרוייהו בדיבור אחד נאמרו בלשון התקנה מנה לי בידך וכמ"ש הרא"ש דאין נראה לומר שתקנו בשני הענינים דמסתמא באותו ענין שתקנו במלוה תקנו בפקדון. גמרא מסתברא מלתא דרב בפקדון ואלקים אמר רב אף במלוה הקשו מפרשים אם מסתברא רק בפקדון מנא ליה דגם במלוה אמר ואם קבלה בידו הל"ל בשם אומרו ופנ"י תמה על הרא"ש דפסק דהוי הלכתא בל"ט הלא י"ל דנעשה כאומר משתעבדנא ואי דאם הקנה לנולדים הרי קושיא זאת רק לכ"ה כמ"ש בתוס' והרא"ש פסק בפרק מי שמת כר"נ דמזכה לעובר לכשתלד קנה והניח בצ"ע. ולע"ד לק"מ דהא מבואר ברא"ש שם דוקא בשטר או במשיכה והוא ביד הזוכה אבל בק"ס לא דהדרא סודרא למרה ולפ"ז בכסף ונתאכלו המעות תליא בפלוגתת רב ושמואל בבכורת דמ"ט בפודה בנו תוך שלשים דלא מהני לשמואל כיון דאין בידו עכשיו לפדותו וכשבא יום שלשים כבר נתאכלו המעות ולרב מועיל כיון דנותן עתה מעות בעין מידי דהוה אמקדש אשה וא"ל שתתקדש לאחר למ"ד יום ולפ"ז הכא אף אי ה"א דמקנה לדשל"ב מ"מ אינו חל עד שיולד כמ"ש רא"ש שם ושצריך שיהא המעות בעין ומלוה דלהוצאה נתנה אין חל השעבוד כשיולד רק הכא דהקושיא לרב פריך רק למ"ד דלדבר שלב"ל גרע מדשל"ב תדע דלשמואל בלא"ה ע"כ לא קאי הקושיא דהני ס"ל בריש כתובות ד"ז המזכה לעובר קנה דאדם מקנה לדשלב"ל וע"כ ודאי אמר רב אף במלוה כי רבא ס"ל לדשלב"ל עדיף מדשלב"ל כדקי"ל ומסתברו רק בפקדון כי בפודה בנו תוך שלשים ס"ל כשמואל כדאיתא בבכורת שם הלכתא כשמואל ופסקו כן כ"פ ואף דרא"ש פסק שם כרב כבר כתב הלח"מ דבגמרא נשאל לענין ממון והלכתא כשמואל בממון ולענין איסור פסק כרב עיי"ש. ולחדודי י"ל דהר"ן כתב בשם רמב"ן דהקשה דמה מהני דנעשה כאומר משתעבדנא הא קי"ל א"ב והנה י"ל לפמ"ש הרשב"א בתשובה דכ"ד שיכול לחול כשיבורר חל גם למפרע ולא תליא בברירה וה"נ יכול לחול כשיבורר אלא דאזי אין המעות בעין ועכשיו א"א לחול דאינו מבורר אך לרב יכול לחזור כשיבורר אף דנתאכלו המעות כמו בפודה תוך ל"י כדאיתא בבכורת דמ"ט ושפיר י"ל דנעשה כאמר משתעבדנא אבל לשמואל שם הק"ל ואאת"ל דזה חשוב כמקדש אשה לאחר ל"י דמהני גם לשמואל כיון דבידו לקדשה מיד וה"נ בידו להשתעבד מיד לכל מי שירצה וגם להבא מחמתו אח"כ הרי היה בידו להשתעבד לו מיד מ"מ בהקנה לבולדים גם למ"ד אדם מקנה לדשלב"ל היינו לכשיולד ועוד כיון דעכשיו אינו מבורר הוי כפודה בנו תוך ל"י. אלא דצ"ע טובא לפ"ז מה קאמר אמימר לשמואל מ"ט במלוה ולשמואל ל"ל נעשה כי א"ב וצ"ל לפמ"ש תוס' דשמואל ס"ל מתנה בפירש י"ב עתוס' יומא דף נ"ו בד"ה דברי וכן לפמ"ש תוס' בביצה דל"ז ע"ב דשמואל ס"ל בתולה בד"א י"ב וע"כ לדידן דקי"ל בכל ענין א"ב ל"ל דנעשה והוי הלכתא בל"ט ושפיר קאמר רבא מסתברא וא"ש פסק הרא"ש ואח"כ מצאתי בספר טי"ג נתעורר ג"כ בזה ונחסר שם קצת בדפוס:

גמרא אלא מעתה הקנה לנולדים דל"ה בשעת מתן מעות ה"נ דלא קנו עיין תוס' דיש שתי גרסות והקשה מהר"ם שיף דאמאי לא מסיק הכא וכ"ת ה"נ כמו בסמוך. ונ"ל לפמ"ש הרמב"ן דזה תליא בברירה שאינו מבורר עתה אך לפמ"ש מהרי"ט דדבר שאינו מבורר עכשיו רק יבורר אח"כ הוי כדשלב"ל וא"כ כשמקנה לדבר שאינו מבורר עתה הוי כמקנה לדבר שאינו בעולם עכשיו והיינו דפריך אלא מעתה דמהני החיוב למי שאינו מבורר עכשיו ויבורר אח"כ א"כ הקנה לנולדים ה"נ דקנו וגרסא זאת מדוקדקת מאד דכאן כ"ע הוי כנולדים לאחר מת"מ וע"כ שינה הלשון מלקמן דפריך ה"נ דלא קנו ועוד קשה מי גילה לו דכאן קני דליפרך ה"נ בעלמאי דקני כמ"ש התוס' והרי עדיין לא אמר א"כ נתת דבריך לשיעורין וא"כ י"ל ה"נ לנולדים בקושטא לא קני וכדפריך לקמן וכ"ת ה"נ ולפי הגרסא ס"כ דלא קנו י"ל דל"צ לאסוקי וכ"ת ה"נ א"כ נתת דבריך לשיעורין דבל"ז ל"ל ה"נ דא"כ כ"ע לא יקנו דעדיין לא נתבררו והוי כנולדים. בתוס' ד"ה גופא בא"ד ליקני באודיתא המפרשים תמהו דא"כ נם אי מעמ"ש מהני בע"כ קשה ליקני באודיתא ונ"ל כי מבואר בחו"מ סימן צ"ט דאם חב לאחריני ל"מ הודאות בע"ד וכשיש לו מגו ליתנם לו דעת רוב פוסקים שם דמהני ועיין קצו"ח שם ובש"ך סימן סמך ס"ק ל"ב והנה