ערך ש"י ש"ס ס

טרחא ע"כ לא הקשו תוס' מחולין דמיירי במסוכן וע"י ישראל דיש סקילה ורק מחמת פ"נ דחויה אבל לדבריהם דגם ע"י נכרי אסור להרבות וגם ס"ל דחכז"ל לא אסרו כלל אמירה לנכרי במקום חולי ול"ל בזה דחויה מכח פ"נ ואיסור עביד רק נדחה דהא גם באינו מסוכן מותר ע"י נכרי שפיר הקשו ממה דמותר להרבות ביו"ט. גמרא משום ישוב א"י ל"ג רבנן במג"א סימן ש"ו סק"כ הקשה על הרמב"ם כיון דפסק בפ"א מתרומות דסוריא אינה כא"י רק מד"ס למה נדחה דרבנן מפני דרבנן וביותר קשה דהא מסקינן ביו"ד סימן קנ"א דאף לכתחלה מוכרין בתים לגוי בסוריא וק"ו שלא לקנות מהם בשבת עכ"ל ולע"ד י"ל קו' ראשונה כמ"ש הרמב"ן בפר"א דמילה דמצוה דישוב א"י הוי מצוה ותקנת כל ישראל שלא החרב ארץ הקדושה א"כ הוי מצוה דרבים דעדיף ודוחה מצוה דיחיד וקושיא שניה י"ל לפמ"ש המרדכי בפחז"ה בשם רבינו מאיר דרבנן חשו טובא לפסידא דמוכר דמחמת דחקו מוכר וכן משמע בשעתא דמצרנות דאמוכר לא תקנו רבנן תקנתא דועשית הישר והטוב וכלל אין לנו לעשות תקנתא שיבא בה מוכר לפסידא בעולם עכ"ל וא"כ י"ל דמצוה רבה איכא לקנות מגוי בסוריא דהוי כא"י מדרבנן ולמכור לא אסרו דחשו לדחקו דמוכר דיבא לפסידא לזלזל כשלא ימכור רק לישראל. דף טית גמרא משום דלאו כרית גיטא בפיאה פ"ג מ"ה פירש הברטנורה טעמא דת"ק משום דל"פ דיבורא ובתוס' רע"ק שם תמה הא בפ"ק דגיטין מסקינן דלכ"ע פ"ד וטעמא דת"ק משום דלאו כרות גיטא הוא ונ"ל עפימ"ש הטו"ז ביו"ד סי' רס"ז סקח"י דר"מ דס"ל בפ"ק דקדושין דכ"ג דעבד אינו משחררו ע"י אחרים בשטר ולא יליף לה לה מאשה ה"נ לא יליף למחובר ושאר דברים עיי"ש ולפ"ז ה"נ דמסקינן משום דלאו כרות גיטא דיליף לה לה מגט אשה כפרש"י עכצ"ל דהיינו מה"ט פסקינן הלכה כר"מ בזה אבל ר"מ גופא ע"כ משום דלית לו פ"ד וכיון דת"ק זה ר"מ הוא לכן פירש הברטנורה טעמו משום דל"פ דבורא ולפ"ז מתורץ כמי מה שהקשה בתוס' רע"ק שם על הרי"ף דפירש דל"ה כרות גיטא משום שנשאר לרבו זכות בגט דהא לקמן דף מ"ם גבי כתב לה שטר אירוסין דס"ל לר"מ מקודשת וחכ"א א"מ מוקי לה באמר לה צאי בו והתקדשו בו ר"מ סבר יש בלשון זה לשון שחרור ורבנן ס"ל אין בלשון זה לשון שחרור ות"ל דלא הוי כרות גיטא ולפ"ז א"ש דר"מ לא יליף לה וא"צ כרות גיטא בשחרור והא דלא אמר טעמא דרבנן משום דבעי כרות גיטא משום דקאי התם אליבא דרבי ס"ל עבד שנשא ב"ח בפני רבו יצא לחירות וטרח לומר דרבנן הללו ל"פ ארבי ואת"ל משום דל"ה כרות גיטא עדיין לא אתיא כרבי דס"ל שם דף מ"א ע"ב המשחרר חצי עבדו בשטר קנה ולא יליף לה לה מאשה וע"כ דל"צ בשחרור כרות גיטא דלכל הפירושים זה ודאי אינו כרות גיטא וגרע מדהא דכאן דהתם נשאר לרבו זכות בשטר שחרור על החצי וזכות בגוף העבד ועדיין אגיד גביה ועוד בשטר אירוסין גופא ל"ה כרות גיטה דאדרבה נשארת אגידא גביה ואיך נילף בזה לה לה מגט אשה דנכרתת ממנו וע"כ דר"מ דסבר מקודשת ונשתחררה לא ס"ל דבריך כרות גיטא וס"ל כרבי בזה דמשחרר חצי עבדו משוחרר דג"כ דאינו כריתות ובזה א"ש מה שהשמיט הריף שם ברייתא דכתב לשפחתו שטר אירוסין וכנה"ג בגליון יו"ד סימן רס"ז נראה שעמד על זה ומ"ש שם הרי"ו נ"ל ט"ס וצ"ל הריף דה"ט דלדידן בלא"ה לא מהני דאינו כרות גיטא וזה כבר כתיב כאן וק"ו התם וא"כ ע"כ כאן דמסיק אנן משום דלאו כרות גיטא. מתנינן היינו לדידן דקי"ל משחרר חצי עבדו בשטר לא מהני אבל ר"מ גופא ע"כ לאו מה"ט. ועוד יהא טעם ר"מ איך שיהיה עכ"פ לרבי גופא דס"ל משחרר חצי עבדו בשטר קנה ע"כ דלא ס"ל דבעי כרות גיטא וא"כ לפמ"ש רש"י בריש ביצה ב' ע"ב דאותו דעה שישר בעיני רבי שנאה לסתם ודעה שניה בשם יחיד א"כ הכא דשנאה לדעת ר"מ בסתם ע"כ דשרה בעיניו ואם הטעם לרבי משום דלאו כרות גיטא האיך ישרה בעיניו והא רבי סתם המשנה וע"כ לרבי טעמו של ר"מ משום דלפ"ד ולדעת זה סתם לה ע"כ פירש הברטנורה ה"ט והכא מסקינן לדידן דקי"ל דצריך כרות גיטא הלכה כר"מ מטעם זה ולדידן י"ל גם ר"מ טעמו משום דל"ה כרות גיטא והך דכתב לשפחתו שטר אירוסין או דנימא דלא שייך בהך דל"ה כרות גיטא או דנימא לדידן דמיירי הפלוגתא לענין אם נימא דודאי כבר שחררה וכרבי יוחנן דס"ל הכי שם. ולפ"ז מתורץ נמי מה שהקשה שם בתוס' רע"ק על פרש"י לקמן דמ"ב דמביא מתניתין זאת דפאה ופירש רש"י טעם דת"ק משום דלפ"ד והרי הכא מסיקינן משום דלאו כרות גיטא ולפמ"ש א"ש אף דפרש"י כאן דר"מ גופא ס"ל משום דל"ה כרות גיטא מ"מ היינו לדידן דקי"ל כחכמים דמשחרר חצי עבדו לא קנה דאינו כריתות ה"נ אמרינן טעמו של ר"מ וכן הלכה אבל רבי גופא דס"ל משחרר חצי עבדו קנה דלא בעי כריתות בשחרור ע"כ לא ס"ל דזה טעמו של ר"מ דא"כ איך סתם דעה זאת משום דישרה בעיניו ועמ"ש לקמן בע"ב. גמרא אם יש עליו עוררין בר"ן כתב דאם אין עליו עוררין מסתמא כשר דהא בקיאין לשמה ועדים מצויין לקיימי וכתבו בתוס' דמהא שמעינן דמי שבא ליפרע מנכסי יתומים או מלקוחות בשטר שבידו גובה וא"צ לקיימו דל"ח למזויף רק כשהלוה טוען ברי שמזויף ולפיכך מניחין האשה לינשא ול"ח שמא מזויף הוא וכו' ואין אלו ראיות דממתניתין ליכא למגמר לפי שאין אשה זאת ממונו של בעל אלא ברשות עצמה הוא להנשא ואנן לא מנעינן לה ועוד שמתוך חומר שהחמרת עליה בסוכה הקלת עליה בתחלתה ונאמנת בענין שהאמינה לומר מת בעלי עכ"ל ותמוה לי טובא דהא בסמוך תנן דשוין ש"ע לג"נ למוליך ומביא בא"י אצ"ל בפ"כ והעבד ודאי ממונו של בעל ול"ש מתוך חומר גביה דמאי יפסיד הרמאי ואפשר לומר לפמ"ש רמב"ן על מה שהקשו בשלמא באשה האמינו משום עגונא אבל בעבד מה עיגון יש ותירץ כיון שהאמינו בג"נ האמינו נמי בשחרור שלא יחמיר בקל יותר ובחמור עיי"ש ה"נ י"ל כן אבל הר"ן בעצמו בסמוך תירץ תירוץ אחר. משנה אחד ג"נ ואחד ש"ע שוו למוליך ולמביא הקשה הפנ"י דלרבנן דלקמן דזכות הוא לעבד שיוצא מתחת יד רבו וכתבו תוס' דמה"ט כיון שהגיע גט שחרור ליד שליח זוכה בו השליח בשביל העבד ונגמר בו השחרור באותה שעה א"כ לע"ז הוא כש"ק דאצ"ל בפ"נ ונ"מ לגט מומר למאן דס"ל