ערך ש"י ש"ס נט

לדרשא דקאמר מר עוקבא שלח כתבא לר"ג דהוה קאי ודמך בזמרא ישראל אל תשמח אל גיל בעמים וכן הרבה מביא שם עכ"ל תוס' הנה הלשון ומיהא אינו מובן ודחקו בו המפרשים ונ"ל דהפנ"י הקשה דמנ"ל דירושלמי איירי לענין שירטוט הא י"ל דמבע"ל משום דאסור לכתוב שום פסוק מן התורה אפילו בשרטוט אלא ספר שלם כדלקמן פרק הנזקין דף סמך דל"נ לכתוב זולת לצורך הוראה ולימוד ולא אגרת שלומים עיי"ש ונראה דתוס' בעצמם הרגישו בזה וע"כ כתבו ומיהא הרבה מביא שם שנראה שהי' כותבין לדרשה וא"כ אא"ל משום דל"נ לכתוב דא"כ מאי מביא שם ממה שכתבו לדרשה דלהוראה ולימוד ודאי שרי וע"כ דמבעיא לענין שירטוט ומביא שם מאגרת שלומים הרי דאסור לכתוב בלא שירטוט. אמנם בעיקר קושיתו של הפנ"י נלע"ד דבלא"ה ל"ק דאף דל"נ לכתוב היינו פסוק שלם אבל שלשה תיבות מותר וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מס"ת וכן משמע ביומא דל"ז בטבלא של הילני דכתבה בסירוגין היינו דכתבה שלשה תיבות אם לא שכב ואח"כ ר"ת ואת כי שטית וכפרש"י שם ועמג"א סי' ל"ב סק"ז וא"כ בירושלמי דמבעיא לענין תרתי תלת מן פסוקא "כ רק לענין שירטוט וכן ר"ת וריב"א י"ל דקאי רק אשלשה תיבות דלית בו איסור דלא ניתן לכתוב רק איסור שירטוט. והנה מדכתב ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך ע"כ משום שירטוט דאם משום דל"נ לכתוב די היה לסרג שלשה תיבות ולכתוב שלשה כסדרן וזה שכתב ישראל אל תשמח אל גיל בעמים אף דלא כתב רק ג' תיבות בסירוג ל"ל משום דל"נ לכתוב כל הפסוק דהא לדרשה ניתן לכתוב וע"כ משום שירטוט סירג ובזה מתורץ קושית מהר"ם שיף דאיך כתב אל גיל בעמים שלשה תיבות כסדר בלא שירטוט ול"ל משום דכתב קודם בסירוג דא"כ לעיל נמי ה"ל לכתוב אחריתך ישגא מאד והוא קו"ע ונראה לפמ"ש בחידושי ליו"ד דהא דשלשה אסור בלא שירטוט משום גזרה שלא יטעו לכתוב גם יותר בלא שירטוט אמנם כאן דכתב ישראל אל תשמח ולא כתב כסדר משום שירטוט תו לא אתי למטעי דיראו דיותר משלשה אסור לכתוב כסדר בלא שירטוט ואין לומר דמש"ה כתב שלא כסדר דל"נ ליכתב יותר משלשה תיבת כסדר אפי' בשירטוט דהא לדרשה מותר אמנם לעיל דכתב אגרת שלומים דגם בשירטט ל"נ לכתוב יותר מג' תיבות כסדר וע"כ כתב שלשה תיבות שלכ"ס א"כ אלמלי יכתוב שלשה השניות בלא שרטוט כסדר עדיין בכלל הגזרה דיטעו דמותר לכתוב גם יותר משלשה בלא שירטוט היכא דניתן לכתוב ואי דיראה שכתב שלכ"ס שלש תיבות הראשונים הא היה מוכרח משום דאגרת שלומים ל"נ לכתוב כל הפסוק כסדר אפילו בשירטוט ומ"מ א"ש במה שיישבתי לשון התוס' שכתבו ומיהו דהיינו לשלול דלא נימא דהירושלמי מיירי מאיסור דל"נ לכתוב ולא מאיסור שירטוט מדמייתי שהי' כותבין לדרשה ושם לא שייך איסור דל"נ לכתוב וע"כ דמיירי מאיסור שירטוט אמנם מה דבאמת לא חש למה דלא ניתן לכתוב משום דפשיטא לירושלמי דשלשה תיבות ניתן לכתוב דמדחזינן דלא חש לאיסור דל"נ לכתוב ע"כ מוכח משום דשלשה תיבות או שתים אין בו איסור דלא ניתן לכתוב וזה פשיטא לו לירושלמי ועיין בחידושי ליו"ד סימן רפ"ד. דף זיין גמרא שלח לו דום לד' והתחולל לו דום לד' והוא יפילם לך חללים חללים השכם והערב עליהם והם כלים מאליהן עיין מהר"ם שיף הקשה למה לא שרטט כאן נמי ולע"ד לק"מ די"ל שלח לו ע"י שליח בע"פ ולעיל אמר שרטט וכתב וכאן לא אמר שכתב ואת"ל דה"נ כתב רק שקיצר ה"נ י"ל דשרטוט וסמך אדלעיל ולעיל בתוס' ד"ה אמר נזכר שלח כתבא וכ"מ מדאמר הדבר יצא מפי ר"א ואם כתב לא היה בפה. והנה יל"ד דלמאי חזר ואמר וגם הל"ל והוא יפילם לפניך או הל"ל רק יפילם גם חללים חללים הוא כפל לשון גם השכם והערב אינו מובן למה דוקא אז ואם דיליף מדום דמדומי חמה כמ"ש תוס' גם בכתוב יל"ד למה תלאו בגלגל חמה ותוס' הקשו דהמוסר דינו לשמים נענש תחלה ונלע"ד דדוקא אם מוסר בשביל כבוד עצמו אבל אם כונתו בשביל העדר כבוד שמים ותורתו שפיר דמי והקב"ה באמת חס על כבוד הצדיק וממהר להנקם יותר ממחמת כבוד עצמו יתב"ש כמ"ש בזהר באדרא וז"ש דום לד' בשביל כבוד ד' והוא יתב"ש יפילם לך בשבילך והנה דחז"ל על פסוק כפלח הרימון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרימון אבל איתא בחה"ל שער הכניעה דהמחרף חברו ומדבר בגנותו אז זכיותיו נותנין להנעלב ע"כ אמר והוא יפילם לך חללים חללים שלא יפלו מלאים מצות ומלאים ילכו לעולמם רק חללים ימותו וע"כ אמר ג"כ יפילם לך כמו זאת הארץ אשר תפול לבם כי הוא ינחל מלות שלהם והם ישארו חללים וכיון דיתמו זכותם יפלו חללים. א"י לפמ"ש בלק"ת בישעי' דע"י עונות יורדת נשמתו תחת מרגלותיו מעט מעט ונכנס בו אור מקיף שהיה על ראשו וכשגם אור מקיף יוצאת ממנו מת וז"ש חללים חללים שנתרוקן מעט מעט תחלה מנשמתו הפנימית ואח"כ מהמקיף. ואמר השכם והערב כי אחז"ל בשבת פרק רע"ק ולקמן פרק השולח דל"ו ב' הנעלבין ואינן עולבין שומעין חרפתן ואינן משיבין עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו ומבואר ברי"ף בשבת שם וכ"כ מהר"ם שיף בפרק השולח שם דה"ט דגם השמש עשתה כן כשקטרגה הלבנה ושתק השמש וע"כ נאמר ללבנה לכי ומעטי א"ע ולית לה מגרמה גם בערב היא באה במה שמקבלת מאור השמש וע"כ הכא שחרפוהו וגדפוהו כמו שפרש"י א"ל שישתוק וישכם ויערב ואז יהא כצאת השמש ובערב שמקבלת הלבנה מן השמש והז"ג שיתקבל תפלת הנעלבים כמ"ש נזכרים ונעשים. דף חית ע"ב בתוס' בד"ה אע"ג בא"ד ונראה דלא יתכן וכ' וכתב מהרש"א ז"ל ולכאורה דלק"מ דהתם שלא לצורך מצוה דהיינו בשביל הבריא גזרינן שמא ירבה בשבילו אבל לצורך מצוה דהיינו לצורך הקטן ל"ג וכו' ובזה יתישב וכו' ולא הבנתי דודאי אם מצד גזרה לבד היה אפשר לומר כן אבל הא אמר נחים לו אגב אמו היינו דהורה בכונה להרבות וזה מדינא אסור וראיות התוס' הוא מדגזרינן שמא ירבה בשבילו מוכח דלהרבות מתחלה בשבילו אסור מדינא וי"ל מדאורייתא דאל"כ הוי גזל"ג. ומה שהקשה על מה דלא הקשו תוס' זולת דבריהם על גוף המתניתין דחולין דאסור לבריא משום שמא ירבה בשבילו ג"כ לק"מ דמבואר בר"ן פ"ב דביצה לתרץ או משום דשבת בסקילה חמיר מיו"ט דאינו רק לאו או משום דשבת רק דחויה אצל פ"נ ויו"ט הותרה בלא הכרח ואונס ע"כ גם רבוין מותר בחד