ערך ש"י ש"ס נח

עיינתי במרדכי עצמו לקמן בפ"ב דמוכח להדיא כמו שכתבתי וכ"נ מהירושלמי שהובא כאן במרדכי ועיין בתוס' לעיל ב' ע"א בד"ה ואם יש. וראיתי בשער משפט סימן מ"ו סק"ג שכתב הא דפריך הש"ס לעיל ד"ג ע"ב לרבא דאמר משום שאין עדים מצויין לקיימו ליבעי תרי מידי דהוה אקיום שטרות דעלמא ולא משני משום חזקה דאשה דייקה ומנסבא דחזקה זאת רק בשעה שניסת וא"י הע"מ בשעת נתינת הגט אם אינו מזויף עיי"ש ותמוה דא"כ ה"ל לגמרא להקשות לס"ד אמאי בא"י אצ"ל בפ"נ וניסת אם אין מערער ועכצ"ל דכל הקושיא איך יאמן ע"א אף לכשיערער הבעל וכמ"ש הפ"י ועוד דה"ל להקשות יותר למה אמר רבא משום שאין עדים מ"ל הרי אף שיהיו מצויין מ"מ בשעת מסירה צריך שידעו הע"מ שאינו מזויף ועכצ"ל דידע הגמרא כ"ז דליכא מערער אין לחוש רק פריך ליבעי תרי דליהמני גם כשמערער אח"כ. ואפשר לתרץ קושית הפנ"י דלפיכך לא פריך גם בא"י ליבעי תרי דבשלמא בא"י דמצויין לקיימו עבידא לגלויי אם מזויף כשיערער ולא תוכל לקיימו. ואדרבה אפשר שיתברר דודאי אינו חתימת העדים ע"כ לא חששו למזויף והאמינו לשליח דשלחו הבעל ולא זייפו בעצמו גם האשה דייקה יותר כיון דעל"ג וע"כ משום עגונה הקילו כמו בעד מיתה משא"כ בח"ל דלא על"ג כ"כ כיון דאין עדים מצויין לקיימו וא"ל תוכל לקיימו עדיין לא נדע שהוא מזויף גם לא מצוי להתברר שאינו חתימת העדים ע"כ לא האמינו לשליח ע"כ לא פריך רק בח"ל ליבעי תרי וזה אפשר נכלל גם בדברי רבא לפי שאין עדים מ"ל לא על"ג כ"כ וחששו יותר להצריך בפ"נ ובפנ"ח שידייק יותר ולפ"ז יש מקום גם לדברי שע"מ בפשט גמרא זאת ובישוב הר"א כהן. דף וא"ו ע"ב שתוק בני שתוק הואיל ויצא הדבר בהיתר יצא' לשון זה אינו מובן דאטו ר' אילעאי הקשה לו שלא עשה בהיתר אדרבה הקשה דאצ"ל בפ"נ ואם לומר דאי עביד אהני נגד הבעל כשיערער מה הלשון אומרת הואיל ויצא בהיתר מה זה תליא בזה והעיקר חסר ונלע"ד ראיה מכאן לדברי הר"ר אביגדור כהן דס"ל כשטוען מזויף צריך קיום מה"ת והקשו עליו מדאמר כאן אי עבדת אהנית דאי אתי בעל ומערער לא משגיחינן בו ותירץ הב"ש בסימן קמ"ב דכיון דאמר השליח בפ"נ כשלא היה מערער והיה נאמן בשנים תו לא יוכל לערער כיון שלא ערער מיד והב"מ שם כתב דהיינו כ"ז שעסוקים באותו ענין נקרא מיד. ובתר הכי אח"ז דדבר שבערוה צריך שנים רק באתחזיק איסורא וכיון שהותרה מקודם עפ"י העד שוב אין האשה בחזקת איסור וקרוב יותר בחז"ה ואם אח"כ מערער אף דמד"ת צריך קיום מ"מ בחזקת היתר עומדת ולכל הפחות לא מקרי שוב בחזקת איסור ונאמן השליח בתורת ע"א עכ"ל ועיין בפ"ב דכתובות דכ"ב ב' בתוס' ד"ה א"ה דכתבו ג"כ דאם נאמנות העד מדרבנן לא אמרינן דהוה כשנים רק כשהותרה על פיו ואח"כ בא אחר להכחישו עיי"ש והנה ר"י הרגיש דלא ס"ד דר' אילעאי דהצריך לומר בפ"נ כדי שלא נשגיח בבעל אם יערער אח"כ משום דס"ל דאם יבא אח"כ לערער צריך קיום מה"ת ואין ע"א נאמן. וע"כ ס"ד דגם בלא ערעור עכצ"ל בפ"נ לדעת ר' ישמעאל וע"כ הקשה לו והשיבו דרק דכדי שלא נשגיח בבעל כשיערער אח"כ הצריכו בפ"נ ואי דאיך ליהמן ע"א בדבר שבערוה דצריך קיום מה"ת ע"כ אמר הואיל ויצ"א בהית"ר יצא דשוב ליכא חזקת איסור ונאמן ע"א מה"ת כיון דיצא בהיתר ואין עסוקין באותו ענין ועתוס' כתובות כ"ו ב' ד"ה אנן דכתב ריב"ב דהיכי דהיתרוה תו ליכא חזקת א"א. או י"ל עד"ז דר' אילעאי ס"ל דל"ל כל מקום שהאמינו ע"א הוי כשנים רק אם נתנו לו חכז"ל נאמנות כמו ע"א מעיד מת בעלה דבלאו עדותו לא היו מתירין אותה ועשו כעין תורה דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הוא כשנים וכן בח"ל דבלא בפ"נ אסורה ונתנו נאמנות לשליח לומר בפ"נ ע"כ הוי כשנים ול"מ ערעור דבעל אח"כ דהוי כמערער נגד שנים אך בא"י דאצ"ל בפ"נ ובלא"ה מתירין אותה להנשא א"כ אף דאמר בפ"נ ל"ל דהאמינוהו כשנים ואי יערער הבעל אח"כ הוי כמכחיש ע"א דהכחשה לאו כלום ואין דבר שבערוה פחות משנים וזה שהקשה דהא אצ"ל בפ"נ ותירץ לו דבלאו טעמא דהוי כשנים מהני הואיל ויצא בהיתר יצא דתו ליכא חזקת איסור. ונאמן ע"א גם בדבר שבערוה ופריך והא איהו נמי שלא תזקק לעדים קאמר הרי בפירש גילה דעתו דאינו כח"ל דצ"ל בפ"נ משום שאין עדים מצויין לקיימו דשם החשש אף שתזקק לא תמצא וגם מי הכריחו לומר הטעם לשליח וע"כ אמר לו אם תרצה שלא תזקק לעדים צריכת לומר בפ"נ ואם אינה חוששת לכך אצ"ל בפ"נ וא"כ מה הוצרך ר' אילעאי להביא עצות מרחוק דכפר סיסאי הוא כא"י וכבר מוכח מדברי ר' ישמעאל עצמו וה"ל למפרך מניה וביה ומשני לא סיימוה קמיה וע"כ הוה ס"ד דרי ע"כ ס"ל דהוי כח"ל ועכצ"ל בפ"נ דל"ל דהוי כא"י ורק לטובתה שלא יוכל הבעל לערער הצריכו לומר בפ"נ דכיון דאצ"ל אף שאמר אינו כשנים וכשיערער אח"כ הבעל לא יועיל ע"א בדבר שבערוה וכשיטעון הבעל מזויף צריך קיום מה"ת, וחידש לו ר' ישמעאל כיון שיצא בהיתר תו ליכא חזקה ונאמן ע"א וע"כ כפל שתוק בני דגילה לו בצחות לשונו שהבין כונתו מחמת דהוקשה לו דבא"י מה יועיל בפ"נ אם יערער הבעל ואם ס"ל דכפר סיסאי כח"ל הוקשה לו הלא מובלעת בתחום א"י ע"כ א"ל שתוק בני מקושיא דלא הוי כח"ל ושתוק מקושיא דאם הוא כא"י איך ע"א נאמן כשיערער הואיל ויצא הדבר בהיתר ולפ"ז א"ש ג"כ מה דיל"ד מאחר דר"י הצריכו לומר בפ"נ אף דכפר סיסאי כא"י א"כ למנ"מ שאלו מהיכן אתה דמשמע דמחמת שהשיבו שהוא מכפר סיסאי הצריכו לומר בפ"נ ולפמ"ש א"ש דאם היה אומר לו שהוא מח"ל ממש היה אומר דצ"ל בפ"נ בלי שום טעם ועכצ"ל אף א"ת האשה שאינה חוששת שמא לא תמצא עדים אבל כשא"ל מכפר סיסאי אני א"ל דמשום שלא תזקק לעדים אם רוצה בטובתה יאמר בפ"נ אבל ר' אילעאי דלא סיימוה קמיה ס"ד מחמת דס"ל לר"י דכפר סיסאי מח"ל הצריכו לומר בפ"נ וע"כ שאלו ושמא יאמר שהוא מא"י לא יצריכו לבפ"נ ומדוקדק מאד ומוכח כסברת הרר"א כהן וכהבנת הב"ש והב"מ בדבריו. בתוס' ד"ה אמר בא"ד מיהא בירושלמי ע"ב דמגלה משמע קצת דאסור דקאמר סתם מהו לכתוב תרתי תלת מילין מן פסוקא ומייתי ר' מונא שלח כתבא לר"א בר"ש ראשיתך מצער היה מאד ישגא אחריתך משמע שלא היה כותב אלא לשם אגרת שלומים ולא לדרשה ומ"מ הקפיד שלא לכתוב כסדר ומיהא הרבה מביא שם שנראה שהיו כותבין