ערך ש"י ש"ס נו

עדיין למלוה יוב"ש זה שצוה לחתום בשבילו אם מסרו אח"כ ליוב"ש אחר לא מהני דלא נעשו העדים שלוחים לחייבו לזה רק לאחר וכבר עשו שליחותם וא"כ הוי מפ"כ זולת אם חתמו לשמה מדעת הבעל שעשה אותם שלוחים לחתום לגרש אשתו זאת ולא אשכחנא פתרי לקושית התוס' זולת אם צ"ל בפיו אני חותם לשם פלוני ופלונית דאזי אף א"ל אמרו כן מ"מ נעשה מדעת המתחייב ול"ה מפ"כ אבל את"ל דא"צ לפרש בפיהם דגם בסתם כשצוה להם הבעל לחתום אמרינן דהוי לשמה דע"ד הבעל חותמים וכמ"ש פנ"י אזי כל שלא עשו באופן זה לא נעשה מדעת המתחייב והוי מפ"כ והוי מזויף מתוכו ומודה בה ר"א אמנם גם כשנאמר דצריכים לומר בפירש לשם פו"פ מ"מ הא השליח אינו אומר רק בפנ"כ ובפנ"ח ותו לא דסתמא לשמה קמסהיד וכתב הר"ן דה"ט דחיישינן דלמא אשכח גט ששמו כשמו ושמה כשמה וכיון שמעיד שבפניו נכתב ונחתם תו ל"ח דעמד אצל האחר ואח"כ מצאו זה ועשאו שליח דזה לא שכיח עיי"ש וא"כ אי אתרמי כה"ג הרי חתמו שלא מדעת המתחייב זה שרוצה עתה לגרש בו והוי מפ"כ ומזויף מתוכו ומודה ר"א בשלא לשמה כה"ג ועכצ"ל ג"כ בפנ"ח דהא תוס' גופייהו ס"ל הכא דאי הוי מפ"כ חשוב מזויף מתוכו. ד' ע"ב והוינן בה מאי אי"ל וכו' ובדף ה' ע"א אילימא חרש וכו' א"ה יכול נמי כל הסוגיא תמוה חדא מקשים מה צריך להא דהוינן למה דפריך על רבה שנית הקשו תוס' לוקמוה באלם או לא ראה הכתיבה ג' הקשו תוס' דקושיא יכול נמי תקשי לרבא כמו לרבה דרבה אית ליה דרבא ולחומר הנושא י"ל קצת דהנה קשה לפ"ד הר"ם שבמרדכי בפרק שני דף י"ט ע"ב דא"ל קראו עדי מסירה את הגט אף דנקרא אחר נתינה לא מהני דצריך שידעו ע"מ שגרשה בגט כשר בשעת מסירה לידה וכ"כ הפנ"י בדעת התוס' בד"ה צריכה למקריא וא"כ קשה מה מהני מה שנתקיים אח"כ כיון דבשעת מסירה לא ידעו הע"מ אם הגט כשר וצ"ל דצורך קיום רק מדרבנן וכיון שאינו יכול לחזור וליתן לה דתו אינו בר שליחות לא גזרו רבנן דלא אמרו להחמיר עליה כשא"א וכדבסמוך ולפ"ז דוקא באינו יכול אבל ביכול צריך דוקא או לומר בפ"נ או לקיימו קודם מסירה לידה. אמנם מבואר בתשובת מיימני ריש הלכות אישות בזרק לה קדושין או גט ולא ידעו העדים אם קרוב לה אפילו ספק גט או קדושין אינו כיון דאוקמוה אחזקה ואף דהאשה יודעת דקרוב לה וביארו המפרשים משום דעדים מוקמו לה אחזקה והוי כודאי אצלם דלא נתגרשה או לא נתקדשה וע"כ אף דבאמת הוי קרוב לה הוי כנעשה בלא עדים והנה טעם הר"נ ה"נ עד"ז אך כתב הר"ש במקואות דאם מדאורייתא ודאי יצאה מחזקתה רק הספק בדרבנן תו ליכא לאיקום על החזקה דהא חזינן דנשתנה וה"נ י"ל כיון דמן התורה ל"ח למזויף רק מדרבנן צריך קיום תו ליכא חזקה אצל העדים ומועיל כשנתברר אח"כ שהוא גט כשר אך סברא זאת רק אם מדאורייתא ודאי יצאה מחזקתה אלא דהחשש בגזרה דרבנן אבל אם רבנן חששו לחשש שאם כן היה גם מן התורה פסול ממלא כיון דרבנן עשאוהו לספק הוי כספק תורה וי"ל אוקמוה על החזקה ודומה למ"ש הש"ך יו"ד בכללי ס"ס בשם או"ה גבי גבינות עכו"ם וא"כ ה"נ כיון דאצריך רבנן קיום דחששו למזויף ל"ל דיצאה ודאי מחזקתה מן התורה אמנם אי ע"מ כרתי אף דהע"ח מזויפים ליכא פסול תורה אם באמת שלחו הבעל ואינו רק פסול דרבנן מגזרה שלא יבא לתקלה לסמוך על הע"ח והנה מבואר בת"ד לראב"ד ריש פרקין וברא"ש ומהר"ם שיף ריש הפרק דכל החשש לרבא דהבעל זייף עדים אבל זה נאמן השליח דהבעל שלחו א"כ שפיר י"ל דליכא חזקה אך למ"ד ע"ח כרתי ודאי אם זייף עדים פסול מן התורה ואין כאן גט כלל והנה כתבו תוס' לעיל דף ד' ד"ה דקי"ל לר"ת דגם למ"ד עח"כ צריך ע"מ דאין דבר שבערוה פחות משנים וא"כ אי נוקים בע"ח שפיר י"ל דוקא בא"י אמנם מה דצ"ל לרבה בפנ"כ הוא משום לשמה דלאחלופי ל"ח רק משום דבלא"ה תקנו שיאמר בפנ"כ משום לשמה תקנו נמי משום אחלופי אך היכא דליכא משום לשמה וכמ"ש תוס' כאן ולעיל פריך לרבה מאן ההוא תנא דצריך כו"ח לשמה ומסיק ע"כ כר"א דעדי מסירה כרתי ומודה ר"א במזויף מתוכו ואף למאי דאוקים רב אשי כר"י היינו ג"כ דס"ל כר"א ומשום מזויף מתוכו וכמ"ש פנ"י לעיל וא"כ לרבה עכצ"ל דאתיא למ"ד עדי מסירה כרתי מדצ"ל בפנ"כ א"כ לא אכפת א"ל ידעו העדים בשעת מסירה אם לא זייף הבעל החתימות ופריך א"ה יכול נמי וקאי אדלעיל דפריך לרבה מאן האי תנא והוכרח לומר משום מזויף מתוכו וכר"א דע"מ כרתי אבל לרבא ניחא די"ל כמ"ד עח"כ וע"כ לא בעי למימר באלם או לא ראה הכתיבה לס"ד דלאו משום דל"ש הוא דאם באלם עכ"פ בר שליחות ועכצ"ל בפ"נ שידעו העדים בשעת מסירה שהגט כשר וצ"ל לפני מסירה או אח"כ תכ"ד או לקיים לפני מסירה ואם תאמר דנתקיים בחותמיו היינו בשעת מסירה תקשי יכול נמי ועכצ"ל דנתחרש ואינו בר שליחות וא"א לחזור וליתן לה וע"כ הוצרך לומר והוינן דאל"ה גם לרבא תקשי יכול נמי. ויותר י"ל עד"ז לפמ"ש בקה"י וז"ל דלא תקשי מכל ספק קדושין על התשובות מיימני דמקודש מספק דיש לחלק בין שהספק לעדים על שלא דקדקו והיו יכולין לראות כל הדבר אלא שלא ראו ולכך נסתפקו ובזה בודאי ל"מ עדותן דהוי חצי דבר דלא ראו רק החצי ממה שהיו יכולין לראות משא"כ כשהספק הוא בדבר שאפילו ירצו לראות לא היו יכולין אז שפיר מהני עדותן לענין ספק ועיין בסמ"ע סימן למ"ד סקל"ט וע"כ בספק קרוב לה הוי כמקדש בלא עדים כיון שהיו יכולין לראות כל הדבר ולא ראו וכו' כיון שלא דקדקו לראות כל מה שהיו יכולין לראות משא"כ לענין שאר ספק קדושין כגון שמא ש"פ במדי כיון שלא היו יכולין לראות בעת שהיו בכאן מה הוא שוה במדי עכ"ל והובא בפ"ת לא"ע סימן למ"ד ועיין בשער משפט סימן מ"ו סק"ג ולפ"ז י"ל דוקא אי"ל אבל ביכול רק דעדים לא דקדקו לעשות כתיקון חכז"ל לשאלו אם לפ"נ אף שיתקיים אח"כ למ' דצריך שידעו בשעת מסירה דשליח שעומד במקום הבעל אם נתן גט כשר עוד כתבו אחרונים דוקא אם ספק לעדים בגוף הקדושין או הגט אבל אם הספק מצד אחר אין קפידא ולפ"ז אם ע"מ כרתי ושליח נאמן דשלחו הבעל רק החשש דהחתים עדים בזיוף ופסול מגזרת חכמים מזויף מתוכו מצד אחר מחשש שיבא לידי תקלה אבל גט כשר מצד עצמו משא"כ אם עח"כ אם מזויף ליכא גט