ערך ש"י ש"ס נה

היינו לעון אבל כשמעיד דבעלה מת לפי עדותו אינו מחייב לשום אדם וא"כ בגט הרי לולא עדותו היא אשתו וקנין בעלה ומחייבו להוציא אשתו ממנו ובנו"ב חא"ע סימן ל"ג כתב דלהספרי יורדן לנחלה עפ"י ע"א והוכיח כן גם מהרמב"ם פ"ז מהלכות נחלה וצ"ע דבספרי בפ' שופטים איתא דר' יהושע דרש כן דע"א קם לאשה להשיאה ובשילהי יבמות במשנה איתא דר' אליעזר ור' יהושע ס"ל דאין משיאין אשה עפ"י ע"א ואפשר ביבמות מדרבנן לבד החמירו ובנו"ב שם הביא מהספרי דר' יהודא דרש זה דע"א קם לאשה להשיאה אבל לגרסא דר' יהושע דרש כן עכצ"ל דבמשנה דיבמות רק מדרבנן ומשום דאחסור דרא חיישי ולפ"ז מוכח דדרשא דספרי אינו אסמכתא בעלמא וגם תשב"ץ ח"א ענין פ"ב פ"ג כתב לרמב"ם יורדין לנחלה ג"כ עפ"י ע"א ומהימן מה"ת להשיאה:

רש"י רוב ישראל בקיאין הן ואין לחושדן נראה כונתו עפימ"ש כו"פ סימן א' סק"ז דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין אינו רוב התלוי במעשה ללמוד דהכונה רוב אשר מזדקקין לשחוט אין שוחטין רק כשהם מומחים דרוב ב"א כשרים עיי"ש ולזה העירני תלמיד אחד:

תוס' ד"ה לפי פירש א"ח לדרשה דלשמה וכו' והא דפירש הקונטרס דממילא שיילינין לו אי היה לשמה אין נראה ועוד דא"כ לימא א"ב אי צריך לשאול לקשר דברי התוס' י"ל לפמ"ש הפנ"י לתרץ דגם לרבא כיון דבלא"ה צ"ל בפנ"ח משום קיום ממילא צ"ל נמי לשמה כיון דאיכא לברורי אין סומכין על הרוב מומחין אך לפמ"ש האחרונים דהיכא דא"א לברר לגמרי וסוף סוף נסמך על הרוב א"צ לברר כלל וע"כ לא בדקינן כל חי טרפות וסמכינן על הרוב משום דע"כ סמכינן על הרוב דאימר במקום נקב בושט שחט וא"כ ה"נ אף לאחר שאמר בפ"נ אין ע"א נאמן רק משום דרוב בקיאין אמנם לפמ"ש הפנ"י ונה"מ בחו"מ סימן נ"ו דהא דאין עד אחד נאמן היכא דאתחזיק איסורא ולא מהימן משום חזקה דא"א חוטא ולא לו דיש לחוש שיאמר בדדמי וא"כ לפי המסקנא דשליח מידק דייק י"ל מדינא מהימן בלא טעם דרוב בקיאין אך למאי דאסיקו תוס' דפירש אין בקיאין אין חוששין לדרשה דלה לשמה ע"כ חשודין על כך דאינו נחשב לחטא בעיניהם עכצ"ל דמהימן משום רוב בקיאין וחוששין דהמיעוט ישקרו גם במזיד א"כ נסתר תירץ הפנ"י א"כ לימא א"ב כיון דלרבא אצ"ל לשמה וע"כ דלא כרש"י:

דף ג' ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה מאן האי תנא דבעי כו"ח לשמה בהקדמה לפנ"י דקדק למה האריך כ"כ דידוע דרבה אמר משום לשמה ולעיל אמר ולרבה ליבעי תרי ולא אמר דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ונ"ל דתוס' לעיל הקשו למה ל"ח גם לנכתב ביום ונחתם בלילה ולכאורה י"ל דבדרבנן ל"ח למיעוטא אמנם לפי מה דצריך לשמה וצ"ל בפנ"ח אף דהחתימה רק מדרבנן הק"ל לימא ר"א היא ובפנ"כ משום לשמה ובפנ"ח דלא נכתב ביום ונחתם בלילה אך י"ל בשלמא אם החשש משום לשמה אף דא"צ רק מדרבנן כיון דבא בב"א עד דאורייתא חיישינין שלא יזלזלו בדרבנן כמ"ש במג"א סימן קפ"ד סק"ד סק"ז אך ז"ד בענין אחד וכגון אם צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח משום חשש לשמה אבל אם אחד משום לשמה ושני משום נחתם בלילה ליכא חשש זלזול די"ל כיון דאין הענינים שוים חששו לאחד יותר ולא משום דזה דאורייתא וזה דרבנן אך מנ"ל להקשות מכח זה על רבה נימא דרבה לא מחלק כן רק דכן מוכח דאל"כ רבה מ"ט לא אמר כרבא דמשום קיום צ"ל בפנ"ח ומשום דלא לזלזל בדרבנן צ"ל ג"כ בפנ"כ מחשש דנכתב ביום ונחתם בלילה ועכ"צ דס"ל לרבה דבשני עניינים ל"ש חשש זלזול וע"כ שניהם משום לשמה וז"ש ולרבה דאמר לפי שאין בקיאין לשמה ולא אמר כרבא עכצ"ל דצריך כו"ח לשמה מאן האי תנא:

תוס' ד"ה דתנן ותימא לר"י דהכא משמע דלא מתוקמא מתניתין כר"מ משום דר"מ לא בעי כתיבה לשמה ולקמן תניא בהדיא המביא גט ממדה"י נתנו לה ולא אמר בפנ"כ ובפנ"ח יוציא והולד ממזר דר"מ ולרבא ניחא ופנ"י תירץ דלר"מ צריך בפנ"כ משום נכתב ביום ונחתם בלילה אף דגיטין הבאין ממדה"י קלא אית להו ואין טעם לפסלן מ"מ לר"מ פסול משום דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בגיטין עיי"ש וק"ל אם ליכא טעם וחשש למה יטבעו חכז"ל ועוד תקשי עדיין להפוסקים דבנכתב ביום ונחתם בלילה אין תקנה לשלחו ע"י שליח כדאיתא בא"ע סימן קכ"ז אף דלא קי"ל כר"מ וע"כ יש טעם וחשש וכמבואר שם משום דאפשר ליתן בלא השליח ואז הוא פסול משא"כ גיטין הבאין ממדה"י דמה שנעשה מקודם משום דנשלח ממק"א ואז קלא י"ל וא"א לבא לתקלה ע"כ נ"ל לתרץ קושית התוס' דודאי י"ל כיון דרוב בקיאין ל"ח למיעוטא דנכתב ביום ונחתם בלילה דרק פסול מדרבנן ומה דאמר הגמרא לעולם ר"א וצריך חתימה לשמה מדרבנן או כר"מ וצריך כתיבה לשמה מדרבנן משום דלא לזלזלו בדרבנן כיון דחששו לדאורייתא ודוקא בענין אחד וכמ"ש לעיל אמנם הירושלמי דמצריך לומר דנכתב ונחתם ביום נ"ל משום דפוסק כר"מ דכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים הולד ממזר ועכצ"ל משום דאדעתא דרבנן מגרש ואם משנה מדבריהם אינו גט כלל דאל"כ. איך יתכן משום פסול דרבנן יהא הולד ממזר וכן מצאתי בפנ"י פרק המגרש וא"כ לר"מ כל פסול דרבנן בגט פסול מן התורה עכצ"ל בפנ"כ ונחתם ביום וכן ר"מ גופא אזיל לטעמו אך רבה דל"ח רק לחשש לשמה ע"כ ל"ל דר"מ דכל המשנה וע"כ לא אמר כרבא ג"כ ובפנ"כ משום דנכתב ביום ע"כ פריך שפיר ולפמ"ש יש הוכחה מהירושלמי לפוסקים דנכתב ביום ונחתם בלילה אין לו תקנה לשלחו ע"י שליח ואין ראיה להיפך מהבבלי מדלא חששו לכך דל"ח לדרבנן רק בלשמה דיש בזה גם חשש דאורייתא:

ד' ע"א תוס' ד"ה מודה ר"א במזויף מתוכו תימה לר"י מה ענין שלא לשמה למזויף מתוכו ולע"ד אם חתמו להתלמד או לשם אחר או אחרת הוי מפ"כ לפ"ד הפוסקים דכל עדות שבשטר דמהני ולא הוי מפ"כ משום דנעשה מדעת המתחייב והוי מפי כתבו דהן שלוחיו של המתחייב וא"כ דוקא כשחתמו בשליחותו לגרש אשתו זאת אבל אם חתמו להתלמד או לשם אחר ואח"כ מצאו זה אינם שלוחיו וכן אם י"ל שתי נשים דשמותן שוות וצוה להם לחתום לגרש הקטנה ונמלך לגרש הגדולה גם כן לא נעשו שלוחים לחתום לגרש הגדולה ותו לא מהני והרי גם בשט"ח אם נתחייב הלוה ליוב"ש זה ואח"כ מסר המלוה השט"ח ליוב"ש אחר צריך כומ"ס כיון דלא לו נשתעבד הלוה תחלה וכמ"ש במלחמות בשילהי ג"פ וה"נ אף אם לא מסרו הלוה לשט"ח