ערך ש"י ש"ס נד

אין ראיה דרק במקוים כתבו התוס' בב"ב דאינו עשוי להודת שלא להשביע וזה דלא כקצו"ח בסימן ס"ט דגם בכת"י שאינו מקוים והודה בחליו לא אמרינן שלא להשביע הודה והשיג על הש"ך מכח התוס' הנ"ל בג"פ דכתבו כשיש לזה שטר אינו עשוי להודת עי"ש והרי מדברי תוס' כאן מוכח דבאינו מקוים לא נאמר אפילו בשטר בעדים כ"ש כת"י שו"ר בקצו"ח סימן רנ"ה הרגיש בדברי תוס' הללו דמוכח דלא כותיה ועכ"פ מדבריו נמי נראה להדיא דרק לשמואל כיון דנאמן לומר פרוע במגו דמזויף אין עליו דין שטר כלל ואינו חושש לו ומודה שלא להשביע אבל לרב דמודה בשטר שכתבו אצ"ל אינו מודה שלא להשביע אפילו באינו מקוים:

ע"ב ורבנן הוא דאצרוך פרש"י משום דאיכא דאשכח כתוב ועומד ותוס' כתבו כדי שלא יערער הבעל ועיין פנ"י דלרש"י לאו משום חשש ערעור הבעל אצרכו בין לרבה בין לרבא רק חששא גמורה וע"כ נסתר לרש"י סברת הר"ן דשליח קבלה אצ"ל בפנ"כ ובפנ"ח משום דמיד נגמר הגירושין ולא יערער עוד וא"כ הק"ל למה פרש"י במשנה דמיירי רק בשליח הולכה ונ"ל לפמ"ש בש"ש בטעם הא דאין הולכין בממון אחר הרוב משא"כ באיסור משום דהא דרובא עדיף מחזקה דהחזקה אינה עתה לפנינו רק היתה מעיקרא ועכשיו ספק אם נשתנה אבל הרוב גם עכשיו לפנינו ע"כ מהני באיסור הרוב להוציא מחזקה דמעיקרא אבל בממון הרי מוחזק עכשיו ולפ"ז י"ל הא דאצרכו לומר בפנ"כ ובפנ"ח וחששו למיעוט דאשכח וכתוב או למיעוט דמזויף משום דחזקת א"א עדיין לפנינו רק אנו רוצין לגרשה בגט זה מעכשיו ואחמירו רבנן לחושבו למיעוט גמור ול"מ הרוב נגד החזקה שהוא לפנינו ובפרט כמו דאין הולכין בממון אחר הרוב משום דצריך דבר ברור והרוב אינו בירור גמור כן בערוה צריך דבר ברור דילפינין דבר דבר מממון ולא מהני ג"כ רוב וה"ד אם עדיין החזקה לפנינו כמו בממון רק מעתה אנו רוצין להוציאה מחזקת א"א כמו שאנו רוצין להוציא ממון מחזקתו דל"מ רוב ואח"כ מצאתי בחו"ד בכללי ס"ס סוף ס"ק כ"ז שכתב כיון דדבר שבערוה דבר דבר מממון ילפינין כמו דל"מ ס"ס להוציא ממון כן ל"מ ס"ס להתיר דבר שבערוה עיי"ש אך לע"ד דוקא כשדמי להוצאות ממון דעדיין מוחזק לפנינו וע"כ בשלמא השליח הולכה דעדיין א"א לפנינו חששו למיעוטא משא"כ בש"ק וע"כ לא צ"ל בפנ"כ ובפנ"ח בכל גיטין הנעשים במדה"י ובאתה האשה להנשא בא"י ועמ"ש בחידושי לקמן ר"פ מי שאחזו דף עין ע"ב בתוס' ד"ה התם:

ובזה י"ל קושית הפנ"י על מה דפריך הש"ס דליבעי תרי משום דהוה דבר שבערוה מהא דאיתא בספרי פ' שופטים לא יקום ע"א באיש אבל קם לעדות אשה להשיאה ודעת רמב"ם דמה"ת נאמן ע"א לומר מת בעלה ולפמ"ש לק"מ דשאני עד מיתה דלפ"ד כבר ליתא להחזקה ל"ד לממון והוה כמו איסור דנאמן ע"א משום דחזקה א"א חוטא ולא לו או מאיזה טעם:

עוד י"ל טעם הספרי נהי דילפינין דבר שבערוה מממון היינו כשיש ודאי בעלים לממון אין מוציאין מרשותו רק בשני עדים וכן אשה מבעלה דהיא קנינו משא"כ במעיד דמת בעלה דלפי דעדותו אינו מוציאה מרשות אחר דליכא בעל כלל משא"כ ולהעיד על גט או גירושין דאיכא בעל הממון ומעיד להוציא אשתו ממנו וכן עד המעיד שנתקדשה הרי מוציאה מרשות עצמה וכן לעד שזינתה אוסרה על בעלה ומוציאה מרשותו ועתוס' יבמות דפ"ח בד"ה מידי כתבו דס"ד דש"ס דהא דאין דבר שבערוה פחות משנים דוקא לאוסרה על בעלה דבזה כתיב כי ימצא בה ע"ד וילפינין דבר דבר מממון אבל להתרה נאמן ע"א וכה"ג כתבו כאן ולכאורה אפכא מסתברא דיותר יש להחמיר ולפמ"ש א"ש ולפ"ז יתישב השינוי שיש מגמרא דכאן ליבמות דהתם פריך אמאי נאמן ע"א לומר מת בעלה דאינו דומה לספק חלב דכאן אתחזיק איסור דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים ואח"כ רוצה למילף מטבל ודחי התם בידו וכתבו תוס' שם הא דס"ד למילף דבר שבערוה מטבל די"ל רק לאוסרה אין דבר שבערוה פחות משנים ע"כ ס"ד גם באתחזיק למילף מטבל והכא אומר הש"ס דאתחזיק איסור דא"א הוי דבר שבערוה וכתבו תוס' הא דנקט דבר שבערוה אור"י משום דביבמות מספ"ל בשאר איסור אי מהימן ע"א באתחזיק איסורא ולאו בידו והנה התם אחר שאמר דהוה דבר שבערוה מספ"ל אי דמי לטבל דנאמן ע"א אף דאתחזיק איסור דא"א משום די"ל רק לאוסרה צריך שנים וא"כ ולמה מחליט כאן דאין דבר שבערוה פחות משנים גם להתיר וכמו שתמה כאן הפנ"י בד"ה הוי ועוד יל"ד דהתם אמר דאתחזיק איסור דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים וכאן אמר דאתחזיק איסור דא"א הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים מוסיף כאן הוי וכו' ובאמת פרשו תוס' הכא דתרתי קאמר חדא דאתחזיק ועוד דהוי דבר שבערוה וכמ"ש רש"ל ומשום דקושיא דאתחזיק לא ברירא דתליא בשני סברות דיבמות שם כמ"ש תוס' ורשב"א ושם עכצ"ל דחדא קאמר דאתחזיק איסור דא"א ואין דבר שבערוה פחות משנים אם באתחזיק צריך שנים ולפמ"ש א"ש הכל דהתם מעיד שמת הבעל ואין כאן בעל דבר ע"כ לא ברירא ליה דילפינן בזה דבר דבר מממון דאפשר רק כשבא להוציאה מרשות בעל העומד חי כמו בממון רק לס"ד דבאתחזיק לא מהימן אף להתיר משום דס"ו הא דאין דבר שבערוה פחות משנים משום דמעיר נגד חזקה ה"נ בשאר איסור כשמעיד נגד חזקה ודחי דלמא גם באתחזיק מהימן להתיר ולא הוי דבר שבערוה ע"כ לא אמר הוי דבר שבערוה דלא ברירא ליה לעשות מזה קושיא אחרת רק אולי מחמת דאתחזיק דומה לדבר שבערוה דעלמא דצריך שנים ודחי די"ל רק לאסור ילפינין דבר דבר מממון וכמ"ש אבל ודאי הרגיש דאין זה הדבר שבערוה הנאמר כי ימצא בה ע"ד דהתם בא להוציאה מבעלה חי משא"כ במעיד שמת אבל כאן בגט ודאי ל"ש להתיר מלאסור לכן פשיטא לו דהוי דבר שבערוה הנאמר בסוטה אף א"ת דבשאר אתחזיק איסור נאמן ע"א להתיר לכן החליט קושיא אחרת דהוה דבר שבערוה:

אך צ"ע דבכתובות דף קיז וחו"מ סימן רע"ד מבואר דאין מורידין יורש לנכסי מוריש ע"י ע"א שמעיד שמת ובשלמא אם גם בשאר איסור אין ע"א נאמן נגד חזקה דמעיקרא א"ש אבל הא מספ"ל ביבמות שם בזה וא"כ הא לפ"ד העד כבר ליתיה לבעל הממון ואין החזקה לפנינו ואפשר אינו רק מתק"ח דחיישינין לקנוניא כמו בפ"ק דב"מ דף י"ג ובפרק שה"ד דף מ"ב ע"ב ולשון הספרי לא יקום ע"א באיש אין לי אלא לד"נ לדינו ממנות מנין ת"ל לכל עון מה ת"ל איש לעון אינו קם אבל קם הוא באשה להשיאה והיינו אם מחייב את בעל דבר