ערך ש"י ש"ס נא

אף דהגמרא קאמר סתם הכא בממל"ח פליגי דהרי גם לרשב"ם רק הכא ס"ל לר"נ ק"ח ולא בכל מציאה ולראב"ד רק בתחומין משום חומרא או משום דבקל יוצא מרשות בעלים לענין קנין שביתה כשואל מעיו"ט אף שלא משכו עד יו"ט וכמ"ש בהשגותיו לח"ה ובאס"ז לב"מ:

עוי"ל דברי הרז"ה עפ"י מ"ש בהשגות הראב"ד דר"נ מודה בא"ל זכה לי דק"ח רק זה ס"ל לדוחק דמיירי כאן דא"ל זכה לי דוקא ע"כ ס"ל כדעת הרמ"ה שבחו"מ סימן קכ"ה סיד דהולך ותן כזכה לי דמי רק על תנאי אם יבא ליד חברו הוי למפרע מזכה עש"ך שם ס"ק כ"ד וקצו"ח סק"ג שהביא דעת הרשב"א דמסופק בזה וע"כ אם בא ליד חברו שפיר זכה בה למפרע אף דלא אמר רק מלא לי או תנה לי ועל הראב"ד ק"ל הא ר"נ ס"ל תנה כזכה דאל"כ מה פריך בב"מ שם לעולא ממשנה דהיה רוכב הא י"ל דא"ל תנה לי כדמשני ר"י שם דתנה לי ל"ה כזכה וגרע מלא א"ל כלל כדמוכרח שם עיי"ש באס"ז ובש"ך חו"מ סימן רס"ט כתב דבס"ד דהיינו ר"כ ועולא ס"ל תנה כזכה ונראה דגם הראב"ד נחית לסברת הרמ"ה דתנה לי כזכה לי אלא דלהכי אפקיה בלשון תנה משום דע"ת הוא ע"מ שיתן לידו ולפיכך ס"ל לר"נ בתנה לי ל"ק כ"ז שלא נתנה לידו אך ס"ל לדוחק לומר דמיירי כאן דוקא בבא ליד מי שנתמלאו לו וכמ"ש תומים סימן ק"ה דמשמע דמיד שמילא הן כרגלי מי שנתמלאו לו אף אם בא אחר וזכה בהן טרם הגיע ליד חבירו ואף דגמרא אמר מילא ונתן לחברו מ"מ ס"ל דלשון ממל"ח ק"ח משמע דקנה מיד אף א"ל בא ליד חברו כדאיתא לשון זה בב"מ שם וע"כ מיירי הכי לפיכך תירץ דכאן מיירי דא"ל זכה לי וליכא בו תנאי משא"כ בב"מ דא"ל תנה אף דלר"נ הוי כזכה מ"מ תנאי הוה:

עוי"ל לתרץ קושית רש"י ותוס' דר"נ אדר"נ דכבר כתבתי אם קונה בלא כונה ל"ה חב לאחריני בזכייתו לחברו דמנ"מ לאחריני דהא א"ל יזכה חברו יזכה המגביה ולמהרי"ט ידו זוכה בלא כונה ומצאתי לרמב"ן באס"ז לב"מ שם וז"ל ורש"י מחק וכו' ותמיהא לן מלתא היכי סבר ר"ש קנה כיון דלשם חברו מגביה ולא לזכות לעצמו מאן ניהו דקני בע"כ וכו' אבל לדברי רש"י י"ל בהא פליגי ר"ש סבר מתכוין הוא לזכות לעצמו וליתנה לחברו משלו ור"נ סבר דאינו מתכוין כלל לקנות אבל הגמרא מכחישו שאין הגרסא כך עכ"ל אכן י"ל דזה ל"ח בע"כ דגם הוא לולא שיזכה חברו היה רוצה לזכות לעצמו רק לטובת חברו רוצה שיזכה חברו לכן כיון דחברו אינו זוכה ודאי רוצה לקנות בעצמו וקונה בלא כונה והרמב"ן דמחשיבו בע"כ צ"ל דא"כ היה יכול לזכות קודם לעצמו וליתן שלו לחברו כיון דכל כונתו לעשות נייחא לחברו וכשמוותר לו שלו יותר עושה עמו וכיון דמ"מ אינו מיכוין רק לזכות מיד לחברו הרי דאינו רוצה כלל לקנות לעצמו וחשוב בע"כ אך כ"ז בשאר מציאה אבל בתחומין לפיכך זיכה מיד לחברו כדי שיהא כרגלי מי שנתמלאו לו אבל את"ל לא זכה חברו ואם חטפה אחר יזכה האחר נמצא אין לו תועלת בכונתו הרי אינו מקפיד שיזכה בה לעצמו ואף דמ"מ לא נתכוין לזכות לעצמו זוכה שלא בכונה וממלא ל"ה חב לאחריני וזוכה חברו והוי כרגליו וא"ל אדרבה א"כ הוי בע"כ מה"ט גופה דאינו רוצה שיזכה בהן כדי שיהא כרגלי הנתמלא לו ז"א דאם תבא ליד חברו ל"ה חב לאחריני כלל בכונתו לזכות לו מעכשיו דבלא"ה יכול לזכות חברו כשתבא לידו רק כ"ז שלא בא לידו חשוב חב לענין אם יבא אחר וירצה לזכות בה מיד המגביה וגם דוחק לומר כהרז"ה דמיירי דוקא כשכבר בא לידו במש"ל בשם התומים וא"כ ממ"נ אם תבא ליד חברו ל"ה חב לאחריני בזכייתו לחברו מעכשיו ויכול לזכות לו ואם יקדימנו אחר ליטלה מיד זה בע"כ הוי חב ולא יזכה לחברו הרי א"כ תו לא תהא של חברו ולא יועיל כונתו שתהא כרגלי הנתמלא לו וא"כ אדרבה רוצה שיזכה לעצמו ויתן לחברו שלא יוכל אחר לחטוף ממנו ואם דלא לזה נתכוין לא חשוב בע"כ וזוכה לחברו אף שעדיין לא בא לידו בממ"נ משא"כ במציאה ואומר דמגביה לחברו הרי דאינו רוצה כלל לזכות לעצמו דאל"כ יפה שתיקתו ויזכה לעצמו ויתן לחברו ולא יעייל נפשו לחוב לאחריני דכשזוכה קודם לעצמו לכ"ע רשאי לחוב לאחריני גם בזה ימצא חן יותר בעיני חברו דמהנהו משלו אם כל כונתו רק להנהות לחברו ועכ"פ דבורו שלצורך חברו ללא תועלת כלל א"ו אינו רוצה לזכות לעצמו וז"ב בטעם רמב"ן דאחשביה בע"כ ועיין סמ"ע סימן רס"ט דצ"ל בפירש דמגביה לצורך חברו וכתב קצו"ח משום דדברים שבלב ל"ה דברים ועיי"ש בש"ך ומדברי רמב"ן הללו שפירש דברי רש"י יש קצת ראיה להש"ך:

בתוס' ד"ה הכא ועוד אין סברא לר"ש שיקנה בלא כונה לכן נראה לרשב"ם שיש לישב גרסת הספרים וכו' ותמהו המפרשים דגם לרשב"ם קשה כן עיין מהר"מ שיף ונ"ל דרשב"ם לא בא לישב רק קושיא ראשונה דדוחק למחוק גרסת הספרים וזה דדייקו תוס' ונראה לרשב"ם גרסת הספרים דקושיא שניה ל"ק רק לרש"י דידו ל"ק רק בהגבהה ג"ט דידו לאו משום רשותו קונה ולתוס' ידו קונה משום חצרו דקונה שלא בכונה כמש"ל מהקצו"ח ובזה י"ל ג"כ קושית המפרשים דתקשו להתוס' לעיל בתחלת הסוגיא דלר"ש כרגלי הממלא הרי דקונה שלא בכונה והא אין סברא ולפמ"ש א"ש דל"ק להו רק עכשיו דמחק רש"י גרסת הספרים ופירש דר"נ ס"ל דלא קנה הממלא דעכצ"ל דידו לאו משום רשותו וזה ודאי דוחק לומר דבהא פליגי ר"נ ור"ש אי ידו צריך הגבהה ג"ט דבחדא קאמרינן דפליגי לא בתרתי ועוד א"כ לפלגו במילא לעצמו ולא הגביה ג"ט ונתנו לחברו כרגלי מי:

עוי"ל דהרי הכא מילא בכלי אלא דאינו מבואר אם הכלי של רבים עומד אצל הבור או הכלי של הממלא רק עומד בר"ה באמצע הדרך דאין כליו קונין לו או בכלי של הממלא ועומד במקום שיש לו רשות להניח או תלוי בידו דקונה לו כמבואר בב"ב דף פ"ה ובחו"מ סימן רי"ש דכליו ודאי קונין משום חצרו שלא בכונה רק לרש"י ע"כ מיירי באופן דאין כליו קונין לו דאל"כ אטו יחלוק ר"נ על הלכה פסוקה דחצרו קונה של"מ ועוד א"כ למה קי"ל כריב"ח דחצרו קונה של"מ כיון דר"נ פליג כאן והלכה כר"נ בדינא וסתמא דש"ס מייתי דריב"ח ולפ"ז קשה על התוס' דהא ס"ל בכתובות דידו קונה משום רשותו ומזה מוכח כהנתיבות סימן רס"ח דאם נוטלה לגמרי תוך ידו קונה משום רשותו אבל אם אוחז רק מקצת הכלי בידו כה"ג גם רשותו אינו קונה וצריך קנין הגבהה וה"נ סתמא אינו נוטל כל המים בידו רק אוחז מקצת הכלי בידו ולכן דייקו תוס' דאין סברא שיקנה המגביה בלא כונה דהיינו בתורת הגבהה וכ"ז אם כליו עומדים במקום דאין קונין לו: