ערך ש"י ש"ס נ

בכונה ונהי דנאמר לרש"י דבזה גופא פליגי ר"נ ובר פלוגתיה אי ידו מצד רשותו וקונה שלא בכונה או מצד קנין הגבהה מ"מ כיון דפליגי גם לענין דינא קי"ל כר"נ וי"ל דשא"ה דכונתו להיפך שלא לקנות לעצמו רק לחברו וכה"ג כתבו בתר"י פ"ק דברכות די"ב גבי נקט כסא דשכרא ולפ"ש בש"ך חו"מ סימן ער"ה בדעת הרמב"ם דר"נ ס"ל חצרו אינו קונה של"מ ממילא ה"ה ידו ולפ"ז י"ל ר"נ לשיטתו ולא קי"ל כר"נ בזה אלא דנעלם מהש"ך מ"ש תוס' בפחז"ה דף נ"ד ד"ה אדעתא וז"ל ובהפרה אמר דמחזיק בשטרותיו של גר מהו מאן דמחזיק בשטרא אדעתא דארעא מחזיק ובארעא הא לא אחזיק ושטרא נמי ל"ק דלאו דעתיה אשטרא וא"ל דאע"ג דאין דעתו אשטרא אמאי אין ידו קונה לו של"מ כחצרו דחצרו מתורת יד אתרבאי דהא דחצרו קונה של"מ היינו שא"י אם הוא בחצרו ואם היה יודע היה רוצה לקנות אבל אם יודע ואין מתכוין לקנות ל"ק שו"ר במח"א הלכות מכירה ס"ה כדברי לחלק דכליו קונין לו של"מ וידו לא ופירש בזה דברי ירושלמי ולפמ"ש דר"נ ור"י פליגי בסברת מהרי"ט אי ידו קונה שלא בכונה ואנן קי"ל כר"י ולא כר"נ דאם ידו קונה שלא בכונה ממילא ל"ח לאחריני והל"ל הממל"ח ק"ח מיושב הרמב"ם פ"א מהלכות זכיה ה"ט דפסק המחזיק שטר מנכסי הגר כדי לקנות את הקרקע הכתובה בשטר ל"ק רק השטר לצור עפ"י צליחותו ותמה לח"מ דבפרק שור שנגח דף מ"ט ע"ב בעי מר"נ אי קני שטרא דלאו דעתיה אשטרא א"ד דעתיה נמי אשטרא ואמר עני מרי וכי לצור על פי צליחותו צריך דמשמע דכדי לקנות השטר צריך שיהא דעתו אשטר וקרקע אבל אם אין דעתו רק אקרקע ודאי ל"ק שטרא ואיך אמר הרמב"ם דמחזיק בשטר כדי לקנות הקרקע קני השטר לצור דמשמע אפילו אין דעתו אשטרא ועוד דהבעיא לא אפשטא ואיך פסק הרמב"ם בפשיטות דקנה שטר עיי"ש ולפמ"ש א"ש דהבעיא לר"נ לשיטתו דידו אינו קונה של"מ כדס"ל המגביהה ל"ק וע"כ גם חברו ל"ק דחב לאחריני ואנן קי"ל דקנה המגביה בלא כונה וכר"ש לפרש"י כאן וכר"י בב"מ דק"ח משום דל"ח לאחריני דא"ל יקנה חברו יקנה המגביה בלא כונה דידו קונה בלא כונה ממילא גם כשאין דעתו אשטרא קנה לו ידו:

וכד הוינא טליא אמרתי לתרץ בזה עוד מה דמשני שם בב"מ ר"י דא"ל תנה לי ולא א"ל זכה והקשו תוס' הא ר"י ס"ל תן כזכי והאס"ז כתב בשם הרא"ש דלפיכך אמר תנה לי שלא ירגיש השליח שהוא מציאה ויסבור דשל רוכב הוא וע"כ גם בדעת הרוכב לא היה לזכה ועיין קצו"ח סימן ער"ה דהוכיח מזה דאם היה דעת משלח לקנות היה קונה אף דשליח לא נתכוין לזכות בהגבהה זאת עיי"ש ועדיין קשה דנימא דדעת הרוכב לזכות בהגבהת השליח דתן כזכי ומה שהעלים מן השליח ולא אמר זכה כדי שיסבור שהוא של הרוכב אינו מגרע דא"צ כונת השליח אבל מאן לימא לן דהמשלח לא רצה לזכות בהגבהת השליח מיד שלא יוכל אחר לחטוף ואף דלא אמר הגבה רק תן לי מ"מ א"א בלא הגבהה אלא דהאס"ז הקשה בב"מ שם לשיטת רש"י דריש ס"ל המגביה קנה אף דלא נתכוין לזכות לעצמו דמ"ש מהא דאמר רב יוסף בעודר בנכסי הגר וכסבור שלו ל"ק ותירץ דהיכא דמתכוין המגביה עכ"פ לשם זכיה דיודע שהיא הפקר א"ל יקנה חברו קנה לעצמו משא"כ בעודר בנכסי הגר דכסבור שלו הן לא נתכוין לשם זכיה כלל ולפ"ז א"ש דאם אמר זכה לי א"ל יזכה הרוכב יזכה המגביה ממילא לא חב לאחריני וקנה הרוכב אבל כשאמר תנה לי דלא נתכוין השליח לשם זכיה אם לא יזכה הרוכב גם המגביה לא יזכה ממילא חב לאחריני ול"ק הרוכב ולפ"ז מתורץ נמי קושית המפרשים למה לא מתרץ ר"נ לעיל שם בב"מ אהא דפריך לעולא ממשנה דהיה רוכב דאמר תנה לי ולא זכה לי דהא ר"נ לא ס"ל דהמגביה קנה ופליג על ר"ש ואין חילוק בין תנה לזכה כיון דעכ"פ דעת המשלח לזכות בהגבהת השליח ובזה תרצתי עוד קו"ע הובא בשו"ת ב"א חיו"ד סימן ס"ו בשם ר' ענזיל ז"ל אהא דר"פ שליח הקן אינו נוהג במוקדשין דפריך ה"ד אי חזי קן בעלמא ואקדשיה מי קדוש כי יקדיש ביתו א"ר והאי לאו ברשותו ותירץ שם ר"י היכא משכחת והלא לר"י הוומכ"ח ק"ח משכחת באופן שכתב הר"ן בנדרים דף ל"ד ע"ב דהפקר שעומד בד"א ואמר הר"ז להקדש חייל הקדשו דמקדיש לא זכה בה מקודם דגלי דעתיה דלא ניחא לו שיקנה לו ד"א רק להקדש וממל"ח ק"ח ולפמ"ש א"ש דבשלוח הקן א"י לזכות לעצמו דחייב בשילוח וכדאיתא בב"מ דף ק"ב ובשלהי חולין ע"כ הוי חב לאחריני וגם לר"י ל"ק ההקדש:

והנה הרז"ה כתב לתרץ קושית רש"י ותוס' דבב"מ מיירי ר"נ שלא בא ליד חברו משא"כ הכא דבא ליד מי שנתמלא לו ואגלאי מלתא דמעידן הגבהה זכה בה ודבריו צריכין ביאור ונראה כונתו כיון דאגלאי דבא ליד זה ואף שלא יועיל מה דחברו נתכוין לזכות לו מיד מ"מ זכה בה עכשיו א"כ אין נ"מ לאחריני אם יזכה למפרע מעידן הגבהת הראשון ואינו חב לאחריני אלא לפ"ז אם בא אחר קודם שנתנה לחברו יכול לזכות בה וליקחנה מידו ומש"ה אינו חב לאחריני בכונתו לזכות לחברו כיון דטרם שנתנה לחברו יכול אחר ליקחנה מידו רק לענין אם בא ליד חברו דזוכה למפרע ובזה ל"ה חב והוברר הדבר למפרע דל"ה חב דהרי לא בא אחר עד שנתנה ליד חברו ומטעם ברירה אתי עלה ומ"מ בעידן הגבהת הראשון הדבר בספק אם הוי חב לאחריני דאם בין כך ובין כך יבא אחר ויקחנה מידו לא יזכה בה חברו וזה ל"ד לתנאי דל"ש בו ברירה דתנאי מלתא אחריתי כמ"ש רש"י בפרק כל הגט משא"כ הכא בגוף הזכיה ושליחות יש ספק אם חל עכשיו ואין בידו לקיים כשאר תנאי א"כ לכאורה א"א לומר כן לר"נ דמסיק הכא דל"ל ברירה וצ"ל דס"ל לרז"ה דא"צ כאן לברירה דמילא ונתן מיד ליד חברו רק גלוי מלתא בעלמא הוא דלא בא אחר וזכה בה ובידו ודעתו ליתן לזה דאין אחר מעכב ודוחק דא"כ ישתנה הדין במילא ואחר כמה שעות נתן לחברו אבל י"ל דשא"ה כיון דמה שהוא כרגלי הממלא מבור הפקר דל"ק שביתה ביה"ש פרש"י במתניתין דלהחמיר אמרינן הוברר למפרע דעמד וחזי להאי גברא וא"כ אם מילא ונתן לחברו הוי כרגלי מי שנתמלא לו אף אם הממלא עירב לצד אחר בממ"נ אם א"ב א"כ ל"ק שביתה ביה"ש דהוי הפקר ויכול להוליכן לכל מקום דביו"ט א"א שתקנה שביתה ואם י"ב א"כ הוברר ג"כ דזכה בה חברו מעידן הגבהת ראשון וא"כ לעין דין ממון י"ל דלא זכה בה למפרע דא"ב ונ"מ אם מכרו או נתנו קודם:

ודע דאין דוחק לומר דשאני ממל"ח דכאן ממק"א