ערך ש"י ש"ס מט

רוח וכתב הטור א"ח סימן שצ"ז אם עירב אחד למזרח א"י להוליכו יותר מאלפים אמה ומשמע דאינו מערב על בני העיר להוליך אלפים אמה למערב והקשה תוי"ט מ"ש מהא דכלים של שותפין מעכבין זע"ז וכתב בשם הר"ן דהכא הוה באר של שותפין וכל אחד יכול להוליכו בתחומו די"ב וכתב התוי"ט דאפשר גם רש"י סובר כן ובכלים מחמת שאינם שוים ל"ל י"ב דהרי אחר שיעשה בכלי מה שרצה מחזירו לשותפו ולכאורה הר"ן ר"פ השותפין כתב להיפך דגם בחצר השותפין י"ב דבשעה שמשתמש שלו הוא ונ"ל דשא"ה בחצר דאצ"ל י"ב רק בשעה שמשתמש וע"ז היה אופן קנייתם בשותפות כמ"ש הר"ן שם אבל כאן צ"ל הוברר למפרע דביה"ש היה של זה וקנה אצלו שביתה ול"ל כן בכלים הוברר דביה"ש שלו לבד היה מחמת שמשתמש בו עכשיו לבדו כיון דהיום יחזור להשני וישתמש בו ג"כ ונאמר ג"כ הוברר דביה"ש שלו לבדו היה וסתרו אהדדי:

ובעיקר הקושיא למה אינו מעכב על בני העיר י"ל דחלקו בטל ברוב של בני העיר אף דישל"מ דלא הוכר חלקו מעולם ואח"כ מצאתי כן בשעה"מ פ"ה מהיו"ט וא"ל דהוי ממון שיש לו תובעין דהא מסיק לעיל דאיסורא בטל אף די"ל תובעין:

אבל קשה למה לא נימא דהוברר דשלו הוא וכמו בחביות לעיל דל"ז ע"ב ולמה להטור א"י הממלא מבני העיר להוליכו כרגליו לצד שעירב ולרש"י י"ל דלמ"ד בדרבנן י"ב דספק דרבנן לקולא אף דהוה דשיל"מ בעירוב הקילו וכמ"ש תוס' בעירובין דף מ"ה אבל כשבא מחמת זה להחמיר י"ל א"ב כדי להקל מספק וא"כ למה אמרה המשנה בור של עולי בבל כרגלי הממלא דפרש"י דסבר האי תנא יש ברירה להחמיר ועכצ"ל דהחמיר בתחומין משום דישל"מ ע"כ אדרבה אמרינן א"ב גם לחומרא אבל על הטור קשה דקי"ל לעיל בחביות י"ב כרב ולולא דמסתפינא ה"א דגם בדרבנן ל"ש לומר י"ב רק בספק השקול אבל כאן י"ל כל דפריש מרובא פריש אף דקבוע בבור כיון דלא ניכרין כל חלק בפ"ע ל"ח קבוע מן התורה לרוב פוסקים ביו"ד סימן ק"י אבל שאר אנשי עיר א"ת מרובא פריש ודאי יש להם ב"א אמה ואת"ל לחומרא חשוב פירש לפנינו מן הקבוע וכמע"מ דמי א"כ י"ל י"ב משא"כ בכלים דמוליך כל הכלי עמו ומעורב בה חלק שותפו ובחביות איתא שנים שחלקו אך לפ"ז ישתנה הדין בשלשה שלקחו חביות ול"נ כן מסתומת הפוסקים גם לכאורה יש להקשות דמבואר בגמרא בסמוך בבור של עולי בבל ר"נ סבר בירא דשותפי והוי כרגלי הנתמלא ונימא כל דפריש מרובא פריש אבל לק"מ דבירא דשותפות כל ישראל ורובם רחוקים מהבאר ואין יכולים לבא לכאן אף ע"י עירוב א"כ ל"ש לומר דחלקם בבור קנה שביתה כרגלם רק לחומרא אמרינן הוברר לזה חלקו והוי כרגליו ואין אחר יכול להוליכו יותר מרגלי מי שנתמלא לו והנה לכאורה יש להקשות על סברא זאת דמבואר בעירובין דף מ"ה ע"ב בגשמים שירדו ביו"ט דהן כרגלי כל אדם ופריך דליקני שביתה בים אוקינס והשתא מה פריך כיון דכל אדם שבכאן לא היה יכול לבא להתם אף ע"י עירוב ליטול מים משם א"א שיקנה שם שביתה אך לק"מ דהתם קאי לפי מה דמוקים הברייתא כר"י דחפצי הפקר קונין שביתה אף דאין להם בעלים אבל למ"ד דצריך בעלים שפיר י"ל דאם החפץ רחוק מן בעליו שאין יכול לבא התם וליטלו אין הכלי קונה שביתה כרגלי בעליו אך קשיא ע"ז ממשנה דלקמן מי שהיו פירותיו בעיר אחרת וערבו בני אותה עיר להביא אצלו מפירותיו לא יביאו אצלו ופרש"י הואיל והוא לא עירב לשם דהכל כרגלי הבעלים שו"ר בצל"ח לקמן כתב סברא זאת והרגיש בסתירה מהמשנה שכתבתי ותרצו ואי"ה נדבר שם בזה ומ"מ י"ל דגבי בור של עולי בבל שאני דרחוקים יותר מתחום א"א שיקנה הבור שביתתם כיון דלא אפשר להתברר כלל בשבת זו חלקם ובפרט דודאי מה דהוי שותפים היינו לכל מי שימלא ממנו יש לו חלק מכבר אבל מי שלא מילא ממנו כלל עד שנתרוקן א"א לומר כלל דה"ל חלק בו דהני כל מי שמילא ממנו אמרנו מדידיה מילא והיינו שותפין כל מי שימלא ממנו הוברר דמשעת שנתנוה לעולי בבל היה לזה חלק בו וא"כ א"א שיתברר כלל בשבת זה אם יש להם חלק כלל בבור זה לכ א"א לקנות שביתה כרגליהם:

ע"ב גמרא אלא דכ"ע ברא דהפקרא הוא והכא במגביה מציאה פליגי מ"ס ק"ח ועיין רש"י ותוס' דר"נ סותר א"ע דס"ל בפ"ק דב"מ ד"י הממל"ח לק"ח ונ"ל דהנה י"ל דר"נ ס"ל דהא דלא קנה חבירו משום דחב לאחריני היינו אם בזכייתו זה לחברו יחוב לאחריני והיינו באופן את"ל דחברו ל"ק וגם הוא לא יקנה דלא נתכוין לקנותו נמצא בזכייתו לחברו חב לאחרים אבל את"ל דמ"מ יקנה המגביה לעצמו בלא כונה ממילא זכייתו לחברו אינו חוב לאחריני וע"כ לפמ"ש מהרי"ט דידו קונה של"מ כחצרו והובא בקצו"ח סימן רס"ח הל"ל הממל"ח ק"ח אלא צ"ל כמ"ש קצו"ח שם דלרש"י בכתובות דף ל"א דידו אינו קונה לו רק ע"י הגבהה ג"ט אין ידו קונה מתורת רשותו רק כקנין אחר וכמ"ש אס"ז שם דמה שהקשו תוס' על רש"י מזרק לקלתה דמגורשת דשאני קלתה דהוי כלי שלה וקנה לה משום רשותה משא"כ ידו קינה רק מחמת קנין הגבהה וע"כ צריך כונה לזכות עיי"ש וא"כ כאן דמילא מים בכלי דקונה משום רשותו קונה שלא מדעתו כחצרו בב"מ דף י"א תו ל"ה חב לאחריני בכונתו לזכות לחברו וע"כ דוקא כאן ס"ל לר"נ ק"ח ור"ש ס"ל דמ"מ לק"ח כיון דעכ"פ בתחלת הגבהה שהגביה לצורך חברו עשה מעשה לחוב לאחריני דהא לא עשה לצורך עצמו אף דעכשיו שכבר הגביה אין חוב לאחריני בכונתו מ"מ בטל שליחותו לצורך חברו ומ"מ לעצמו קנה אף שלא בכונה דעכ"פ כליו קנו לו משום רשותו ומתורץ ג"כ קושית התוס' איך לר"ש יקנה שלא בכונה:

והנה למהרי"ט הנ"ל קשה למה לר"כ הוי חב לאחריני הא מ"מ ישאר של המגביה אף דלא נתכוין לקנות לעצמו דידו קונה לו שלא בכונה אך לפמ"ש בטעמו של ר"ש י"ל למהרי"ט כן כמי לר"נ או י"ל דבאמת לא קי"ל כר"נ רק כר"י דס"ל בב"מ שם דק"ח ויש לומר דזהו טעם ר"י דס"ל ידו קונה לו שלא בכונה ותו אינו חב לאחריני במה שיזכה חברו ומתורץ קושית תוס' שם בב"מ דר"י אדר"י דס"ל בגיטין דתופס לבע"ח במקום שחב לאחריני דל"ק ועש"ך חו"מ סימן ער"ה סק"ג דר"נ ס"ל חצרו אינו קונה לו של"מ:

אמנם לפרש"י כאן דר"נ ס"ל דמגביה ל"ק ולתוס' דכ"ע ס"ל ל"ק בלא כונה קשה על מהרי"ט ונהי דלענין זה שמילא בכליו י"ל כאשר יבואר לפנינו בס"ד מ"מ למהרי"ט למה לא יקנה לו ידו אף שלא