ערך ש"י ש"ס מז

את"ל דכמאן דליתא אצלו דמי מ"מ חסריה כילא אבל מחטין בחטין פריך שפיר אף דישלם דמים משום דכילא חסריה מ"מ אדם רוצה בקב שלו ולולא הביטול צריך ליתן לו מגוף החטים ולדעתם דבטל וכמאן דליתא דמי יאכל מגוף החטין וחדי וכתלוהו וזבין דמי וא"ש דברי ר' אבא ולפ"ז גם ר"א ור"ס ס"ל גם ביש לו תובעים שייך ביטול רק היינו לענין אכילה אבל לא לענין משא דבזה איתיה למיעוט וה"ה להחזיר לחברו מגוף התערובות אין במינו כמאן דאיתא דמי ואביי דפריך ול"ש בין י"ל תובעין וס"ל ביש לו תובעין אינו בטל ע"כ פריך לו שפיר מדר"ח דשפיר בטל רק מ"מ כמאן דאיתא דמיא:

והנה מהרש"א הקשה דגם ר"ס למה פריך דוקא מדר"ח ולא מגוף פלוגתא דרבנן ור"י בשאר איסור וי"ל דגם לר"ס ס"ל בחטין ושעורין ס"ל דהמיעוט כמאן דליתא ואף די"ל תובעין כיון דבין כך ובין כך רק דמי בעי לשלומי ע"כ אזלינן בתר צד איסור שבו ובטל אף די"ל תובעין משא"כ לענין חטין בחטין דע"י הביטול לא יתן לו חלק בגופן וזה א"א לומר להפסיד חברו שלא כדין וע"כ מיעוטא כמאן דאיתא א"כ א"א לומר לענין האיסור דבטל וכמאן דליתא דהוי תרתי דסתרו וכעין מ"ש הש"ך ביו"ד סימן צ"ט בתרומה שנפלה לחולין דחוזר וניעור משום דצריך להרים ע"כ כמאן דאיתא דמי א"כ ה"נ ר"ס מדמי מים ומלח בעיסה כחטין בחטין וכן מדמהו ר' אבא וכמ"ש המפרשים וכ"כ תוס' לקמן בד"ה ר"א משום דמתקן העיסה הוה כגוף העיסה דא"א בלעדם ור' אבא ור"ס אזלי בתר ביה"ש דה"ל בעלים וכדפרש"י וכדאסיק ר"ס דבתחומין גם הפקר כיש לו בעלים דמי א"כ אביי דפריך ול"ש למר בין י"ל תובעין היינו גם באינו מינו בי"ל תובעין א"א לומר כמאן דליתא ועדיין ה"ל לר' אבא למפרך מחטין בשעורין ואי דמ"מ ס"ל דבטל א"כ גם בחטין בחטין כן וס"ל בין במינו בין בא"מ בי"ל תובעין לא בטל שיהא כמאן דליתא דבעלים מעכבין א"ל ר"ס ולטעמך נבלה בשחוטה האיך בטל דמבואר בבכורת שם דמאן דמתני בדר"ח ולא בדר' חייא ס"ל מדסתם רב חסדא דבטל בין לענין משא בין לענין מגע כדאיתא שם דא"ל ר"ד לאביי אתון בדרב חסדא אתניתי לה וס"ל דגם לענין משא אתאמרא דבטל אנן בדר' חייא מתנינין לה ואתמר עלה אר"י בר"ח דלא בטל לענין משא עייש"ה נמצא אביי גופא ג"כ ס"ל דרב חסדא אמרה לענין משא דכמאן דליתא דמי וה"נ לשיטתו הולך דליבטל המים ומלח רק לענין יש לו תובעין ס"ל דאף באינו מינו ע"כ כמאן דאיתא דבעלים מעכבין וע"כ פריך לו ר"ס מהא דנבלה בטלה בשחוטה לענין משא אף די"ל בעלים ועכצ"ל אף די"ל תובעין באינו מינו כמאן דליתא ע"כ לא פריך ר' אבא מאינו מינו רק במב"מ דיש לו חלק בגופן ל"ל כמאן דליתא וכ"ת דל"ב די"ל בעלים מ"מ בתחומין אין לו בעלים כי"ל בעלים ע"כ ודאי קשה קושית ר' אבא דאיך יובטל מים ומלח לגבי עיסה כללא דמלתא דלר"ס לא תליא כלל בבעלים וכפרש"י ממש רק ס"ל דלעולם בביטול איסור י"ל כמאן דליתא ובטל גם לענין משא רק היינו היכא דתו ליכא לבעלים חלק בגוף התערובת כגון חטין בשעורין דמינו א"א שיתן לו דקמח בקמח מתערב וכמ"ש אס"ז רק דמי בעי לשלומי ואף את"ל מיעוטא כמאן דליתא מ"מ צריך לשלם לו דכילא חסריה א"כ ל"ה תרתי דסתרו ממון עם האיסור והדר דינא כשאר איסור דבטל וכמאן דליתא ואינו חוזר וניעור אבל אם נתערב מב"מ כקמח חטין בקמח חטין ל"ש לומר כמאן דליתא דבעלים יש לו חלק בגוף הקמח כיון דלענין דינא צריך לסלוקיה מגוף התערובות וה"נ ס"ל במתניתין דאזלינן בתר ביה"ש וכאלו לא השאילה והוי כמין במינו כיון דא"א לעיסה זולת מים ומלח ע"כ יש לשניה חלק בגוף העיסה ול"ל כמאן דליתא דמי ואביי ס"ל דלא תליא בזה רק אם י"ל תובעין א"א לומר כמאן דליתא ובבעלים תליא מלתא ע"כ פריך לו מנבלה בשחוטה דבטלה אף די"ל בעלים והתם לענין טומאת משא עכצ"ל כמאן דליתא ומ"מ יש לסתור זה דמנ"ל לר"ס כן דלמא אביי פריך לו רק דיש לחלק בין י"ל תובעין או לא לענין מב"מ עוד יל"ד אבל מ"ש בישוב הארבע קושית הנ"ל לע"ד נכון ולא כתבתי זה רק להעיר:

ובגוף קושית המהרש"א י"ל באו"א דלאביי לא אפשר למפרך מפלוגתת ר"י ורבנן בשאר איסור דאביי ס"ל בפרק א"ע דף מ"ה כזית בכא"פ עי"ת ל"ד והיתר לא מצטרף לאיסור ברוב היתר א"כ אאת"ל דיש לו תובעין אינו בטל כמאן דליתא מ"מ כיון דנפיש התירא הוי תערובת וכזית בכא"פ ל"ד הוי רק ח"ש וכתבתי שם דגם חזי לאצטרופי ל"ש לאביי דצריך כזית באכילת פרס בעין וגם אחשביה ל"ל עי"ת וממילא מותר ולר"י דמב"מ ל"ב דמינו מחזקו כאלו הוא בעין ע"כ פריך לו מטומאת מגע דעכצ"ל מטעם ביטול להפך האיסור להיתר ולענין יבש ביבש א"ל ניכר האיסור י"ל גם לאביי אף די"ל תובעין מיתר לאוכלם זה אח"ז די"ל איסורא ברובא איתא משא"כ לח בלח ס"ל כיון דנבלל ליכא לבטלו א"ל כמאן דליתא דמי ובי"ל תובעין ל"ל כן ע"כ פריך לו ר"ס מטומאת מגע דבטל אף בי"ל תובעין וע"כ מטעם ביטול אף כמאן דאיתא:

ובאמת בדברי התוס' בבכורת שם יש להבין דכתבו דאף דכאיתא דמי מ"מ מותר באכילה דכל משהו דנחות לביתה בליעה י"ל דהתירא נחית דאיך י"ל כן בלח בלח דנבלל ובית הבליעה מחזיק עד כביצה ועיין מל"מ פ"א מאבות הטומאה דרצה לחלק בין לח ליבש ודחהו ובבכורת שם איתא גם לענין אפר מקלה שנתערב עם אפר פרה דלענין מגע אמרינן ברובא נגע אף דאפר נבלל וי"ל דהיינו כשאינו בטל אזי כזית בא"פ דאורייתא אבל כשבטל ל"ד וא"כ אף דהחמירו חכמים לענין משא דנושא בב"א מ"מ הכא א"א לאכול כזית איסור בפ"א דרוב היתר ויש עודף מביצה בין תרוייהו ואיכא למימר על כל משהו דבטל כיון דלית בו כזית איסור וח"ש אינו אסור דלא חזי לאצטרופי וכמ"ש ולא החמירו חכמים שיצטרף הכזית בא"פ עי"ת רוב משא"כ במשא נושא הכל בב"א וכן משמע לשונם דכתבו דכל קמא משהו דנחית בטל ברוב והמל"מ שינה לשונם וכתב כל משהו קמא דנחית דהתירא נחית ודברי המל"מ י"ל ביבש ביבש:

ועדיין י"ל דשאני הכא מטומאת משא דחכמים לא עקרו לגמרי ד"ת המפורש אחרי רבים להטות רק לענין טומאה עכ"פ לענין מגע בטל בזה אח"ז ממילא הה"ד לענין ב"א דחשוב כזה אח"ז משא"כ הכא דלא נ"מ רק לענין משא ואם לא יבטל נמצא עקרו לגמרי ד"ת אחרי רבים וכן בבגד שאבד בו כלאים או לח בלח הנבלל ומתורץ קושית המל"מ מבגד שאבד בו כלאים: