ערך ש"י ש"ס מה

ואח"כ האהל מלמטה למעלה אבל מלמעלה למטה ל"ח אהל וכמבואר בגמרא בסמוך גם לענין קדרה דוקא מלמטה למעלה אסור וא"כ ליכא משום שי"ט דיכול לעשות מלמעלה למטה וכ"ז משום דקעבד אהלא האיסור משא"כ לצדד אבנים לבית הכסא דאסור משום בנין ואין חילוק דלעולם הוי בנין ארעי דאלת"ה למה התירו משום כבודו יצדד מלמעלה למטה וע"כ דליש היתר זה רק באהל דאינו אהל בלא מחיצות לכן מלמעלה למטה כשעושה האהל עושה בהיתר דעדיין ליכא מחיצות ואח"כ עושה רק מחיצות ולא אהל וע"כ תירץ ר"נ הוא ממש תירץ ר"א רק ר"נ הבליעו בצחות לשונו אח"כ עיינתי במג"א סימן שי"ב סק"י וז"ל מותר לצדדן אבל לעשות אהל אסור ביצה ל"ב ע"ב עיין סימן שט"ו ס"ז עכ"ל והבאה"ט שם הביא בשם א"ר דלא מוכח מידי מביצה שם ולפמ"ש הדבר מוכרח וזה כונת המג"א לעיין סימן שט"ו דשם מבואר דאסיר לסדר חביות זה אצל זה וחביות ע"ג רק מלמעלה למטה וה"נ יעשה כן וליכא משום כבודו רק לצדד דאסור משום בנין אבנים ואין חילוק בין מלמטה למעלה או להיפך דגם במה שמקרבן זה אצל זה להיות כמין מושב הוי בנין ואפשר אף אם ליכא אבנים זה על זה כלל רק אבנים גדולות שורה אחת וכן נראה מפרש"י שפירש אבנים גדולות וכן נראה מלשון לצדדן דהיינו ליתן זה בצד זה והדין דין אמת ותלי"ת כיונתי בזה לדעת המג"א:

ומ"מ יל"ע מה זה שאמר ביו"ט דלהטעם משום כבודו ה"ה בשבת וכן נפסק לענין שבת בא"ח סימן שי"ב ובב"י שם כתב דיו"ט ל"ד ובענ"ד י"ל דדוקא יו"ט לפמ"ש תוס' בהמצניע דצ"ה די"ל בנין מותר ביו"ט מתוך שהותר לגבן דבשבת מגבן חייב משום בונה ומדרבנן אסור בונה ביו"ט דנראה כעובדא דחול עיי"ש וא"כ י"ל מש"ה ל"ג על בנין ארעי משום כבודו כיון דגם בנין קבע ביו"ט אין בו איסור תורה רק כשאין צורך כלל ואף דל"פ רבנן בין יו"ט לשבת בזה מ"מ משום כבודו מותר כיון דא"א לבא לאיסור תורה אף בבנין קבע לצורך היום קצת אמנם י"ל להיפך דרבותא קמ"ל יו"ט דר"נ לטעמיה דס"ל רפ"ק לענין מוקצה ביו"ט גזרינן טפי משבת דלא יזלזלו ביו"ט דקיל וה"נ קמ"ל משום כבודו הקילו אף ביו"ט דקיל דהותר בו או"נ ויש לחוש לזלזולי ולעשות בנין קבוע שלא לצורך יו"ט כלל מחמת דהותר בו מגבן דהוה בונה:

ל"ד ע"ב ואומר מכאן מרש"י וסגי בהכי די"ב ק"ל א"כ למה צריך הזמנה דהוא לגלות דעתי שהוא מאנשי דאכלי כמבואר לעיל כ"ו ב' הרי כשרוצה לאכול בשבת ומגלה דעתו עכשיו דחזי לו נימא הוברר למפרע דהוא מאותם דאכלי כי האי וגם לענין מוקצה מצינו האי סברא בפ"ק דחולין דף י"ד לקחה סתם ושחטה הוברר למפרע דקנאה לאכילה ואולי לענין גרוגרת וצמוקין דחזי ולא חזי ל"ל כן כיון דעומדין להתייבש ובכל שעה מתייבש יותר די"ל השתא חזי לו ולא אתמול שהיו לחים יותר משא"כ לענין מכאן אני נוטל למחר י"ב לברר איזה הזמין דכולם שוין עוי"ל גם כשלא נתייבשו יותר הגם דמיקל ר"א משום בדרבנן י"ב הספק לקולא אבל כשלא הזמין דצ"ל תרתי הוברר דחזי לו מאתמול והוברר דאלו הן כולא האי לא דכל ענין ברירה הוה ספק מציאות וי"ל חדא הוברר למפרע ואידך לא הוברר והוי ס"ס בדרבנן לאיסור אמנם לרבנן דצריך שירשום ולא ס"ל בדרבנן י"ב ע"כ משום דישל"מ וכ"כ הבל"ע ולפמ"ש המרדכי והוא ביו"ד סימן ק"ב דאם חוזר לאיסור לא חשוב ישל"מ א"כ ה"ה מוקצה אלא דדוקא במוקצה לסחורה אבל זה דמחוסר יבוש אחר שיתייבש לא יחסר וע"כ לעיל במוקצה דבע"ח שעומדים לגדל מסיק הגמרא דלב"ה מכאן אני נוטל סגי די"ב לולא דשמא מטלטל ושביק ומתורץ קושית התוס' דלא מחלפי חכמים שיטתייהו ולפ"ז הוכרח רש"י לפרש דאיירי בגרוגרת ואחזי ולא אחזי ולא פירש במוקצה מחמת חסרון כיס או הכניסן לאוצר לסחורה דמהני הזמנה כמו שהקשה באס"ז ול"ה צ"ל בשביעית רק בעושר כיון דנגמרה מלאכתו עיין שם ולפ"ז א"ש דכל טעמייהו דרבנן דאין ברירה משום דשיל"מ דלא יחזור לאיסור דלמחר יתייבשו:

גמרא קמ"ל דטבל מוכן רש"י ותוס' נדחקו מאד איך משמע זה ומה עניינו לדין מכאן אוכל והנלע"ד דהא דטבל מוכן מחמת דלא הוקצה רק משום איסור דרבנן כפרש"י וה"ט כמ"ש לעיל דשבות מותר ביה"ש והוי רק מוקצה לחצי שבת והיינו אי ביה"ש לילה ומ"מ היה מותר ולא נאסר עד שנודע לנו שהוא לילה אבל אם ביה"ש יום נעשה מוקצה בתחלת לילה אלא דק"ל ביה"ש ספק יום ספק לילה וכל מוקצה מדרבנן וספקו לקולא ע"כ מותר מוקצה מחמת שבות אמנם ס"ס בדרבנן לאיסור פסקינן לחומרא והנה מכאן אני נוטל דמהני משום די"ב בדרבנן דברירה הוי ספק ובדרבנן לקולא אך כשאתרחי בטבל ועבר ותקנו דיש שני ספקות להחמיר אי מכאן אני אוכל הוברר למפרע ואת"ל הוברר שמא ביה"ש יום ואף דיכול להפריש ביה"ש אתקצאי תחלת לילה לכל השבת וא"כ הוכרח לינקט הדין גבי שביעית דבשאר שני שבוע מודה ר"א דבטבל ל"מ מכאן אני אוכל אלא דהמ"ל הדין במעושר אלא דקמ"ל באינו מעושר בשאר שני שבוע אם עבר יתקנו מתוקן רק כשצ"ל מכאן אני אוכל ל"מ בטבל בשאר שני שבוע והיינו משום דצ"ל מכאן אני אוכל הוכרח לומר בשביעית אבל לולא זה גם בשאר שני שבוע ולא עישר מערב שבת מ"מ מוכן וא"ש ולא תקשי א"כ איך אמרינן לקמן לרבנן הא קמ"ל טבל מוכן ולדדהו הא צריך שירשום דלא ק"מ כיון דלר"א ע"כ תני שביעית ובאינו מעושר דקמ"ל טבל מוכן דלשבת קובע ל"ב דנדע מפ"ש דתרומה כדאיתא בגמרא א"כ נקט משום ר"א וחכמים לפלגי עליו ול"ל א"כ הא ר"א מוכרח לומר בשביעית דס"ל שבת קובע דז"א דליתני במעושר ושבת קובע ידעינין מכ"ש מתרומה:

הרז"ה כאן סתר ראיית הריף דמוקצה אסור מדפריך רפ"ק דף ד' אמאי דאר"א ביצה תאכל היא ואמה אי בעומדת לגדל בצים היא ואמה אסורים אלמא פשיטא לש"ס דמוקצה אסור והשיגו הרז"ה דקושית הש"ס לר"א דאמר כאן עומד אדם על המוקצה אלמא ס"ל מוקצה אסור וכן פרש"י להדיא שם אבל ק"ל לפרש"י רפ"ק דמוקצה דאורייתא דיליף מוהכינו דצריך הזמנה בפה מבע"י דאחשבה רחמנא לסעודת יו"ט ושבת ולפ"ז לר"א דסעודת יו"ט רשות ושל שבת חיבה מנ"ל ללמוד מוהכינו הנאמר בשבת ליו"ט דלמא לא אחשבה רק סעודת שבת דחובה א"י מש"ה פריך בפשיטות היא ואמה אסורים משום דקיי"ל הכי ואע"ג דר"א מתלמידי דב"ש דלא ס"ל הכנה דרבה היינו הכנה ביד"ש דממילא אבל הכנה בידי אדם מודו כמ"ש באס"ז רפ"ק ופירש