ערך ש"י ש"ס מד

הוקצה למצותו לבד מותר בין השמשות ה"ל להיות מותר גם אח"כ שנפל ונסתלק האיסור דלא אתקצאי ביה"ש:

בפרק כירה שם דף מ"ה ברש"י ד"ה אלא מן הסמוך כתב ומהאי ברייתא ה"מ לאותביה ברישא עיי"ש דדברי רש"י הללו אין שם מקומן דקושיא זאת הל"ל בתחלת הברייתא או בסוף ונ"ל דיל"ד למה הקדים לו ברייתא דסככה דבסוגיא דכאן מבואר דקודם מתרץ סיפא בסוכה דעלמא ופריך וסוכה דמצוה ל"מ בה תנאה והתניא סככה כהלכתה ומתרץ באומר איני בודל ומבואר בתוס' דתירץ דסוכה דעלמא אינה לפי המסקנא דכבר ידענו דמועיל תנאי גם בסוכה דמצוה דודאי בסוכה דעלמא דמוקצה מחמת איסור סתירה ביו"ט לא מהני תנאי אבל אם קאי האי ואם התנה על חוה"מ מהני תנאי עיי"ש במהרש"א ומהר"ם גם דוחק גדול לומר דקאי אסוכה דעלמא וכבר בדברים דמצוה אלא משום דלס"ד דל"מ תנאי במצוה הוכרח מחמת לחץ לנוד ולומר דאתאן לסוכה דעלמא אף דאינו אמת דל"מ תנאי דולטעמך גם בסוכה דמצוה ל"מ תנאי וכן מבואר כאן בריף דלפי האמת ליתא לתירץ דסוכה דעלמא ובהשגות ראב"ד על רז"ה כתב דודאי גם בעצי סוכה גופא ל"מ תנאי רק בנויה ויותר על הכשר סוכה כשאינו מבטלה וגבי סוכה לית בה סתירת אהל וע"ז קאי ואם התנה לפי המסקנה וא"ת והיכן נזכר בברייתא דושוין נוי סוכה ויותר מהכשירה דגרסינן ולא מן הסמוך לה ועל זה קאמר ושוין בסוכת החג דגם מן הסמוך אסור וע"ז קאמר ואם התנה מותר מן הסמוך ולפ"ז מיושב היטב סוגית ש"ס התם דאם היה פריך רק מברייתא ושוין בסוכת החג ה"א התם ה"ט משום דכתיב חג לד' ואף דר"ת כתב לעיל דכ"ב שם וכאן דיותר מהכשר סוכה ונויה לית בו משום חג לד' רק משום דהוקצה למצותו הא י"ל בסוכת החג היינו בסוכה גופה לא מן הסמוך לה והא דמסיים עלה ואם התנה הכל לפי תנאו עכצ"ל דקאי אסוכה דעלמא מה תקשה היכן מצינו במוקצה מחמת איסור יועיל תנאי וכקושית תוס' כאן הלא גם במוקצה מחמת מצוה היכן מצינו דמהני תנאי וכס"ד דש"ס כאן בביצה לפי מה דלא ידע מברייתא דסככה דמהני תנאי במוקצה מחמת מצוה דהוכרח לומר דקאי אסוכה דעלמא ע"כ ראה הנולד והקדים לו ברייתא דסככה כהלכתה דמהני תנאי דהשתא תו לא דחקינן לומר דקאי אסוכה דעלמא דאינו לפי האמת דהיכן מצינו דמהני תנאי במוקצה מחמת איסר משא"כ בהוקצה למצותו מצינו בהך ברייתא וא"כ א"ש ואם התנה על ולא מן הסמוך כפשוטו וא"כ מוכח דבלא תנאי גם מן הסמוך אסור גם לר"ש אף דל"ש חג הסוכות על יותר מהכשר סוכה וכ"ז לפי גרסא ולא מן הסמוך אבל לפי גרסת רש"י אלא מן הסמוך ענצ"ל דגם לפי האמת קאי אסוכה דעלמא וכפרש"י כאן בביצה דנוי סוכה ויותר מהיכשרה לא נזכר כלל ומה דפריך מושוין בסוכת החג ולא משני משום דכתיב חג לד' עכצ"ל כתירץ ר"י כאן דבנפלה לא שייך דרש דחג וא"כ הק"ל ליפרך מהך ברייתא ברישא ע"כ פריך רש"י הכא לפי גרסתו אלא מן הסמוך ותרצו:

עוד שם בתוס' ד"ה ואם התנה כתבו דבביצה מוקמונין לה בנפולה והיתה רעועה ביה"ש ותמה מהרש"א דלא מוקמונין ברעועה רק מה דר"ש מתיר בלא תנאי וי"ל דתוס' הקשו מה מהני תנאי וי"ל דה"ט משום דרעועה היתה יתכן לומר הוברר למפרע דעומדת ליפול היתה וביה"ש משא"כ בבריאה ל"ל עומדת ליפול היתה דע"כ נתחדש בה סבה רק ר"י ל"ל ברירה ע"כ אמר ברעועה אך במתנה בפירש ס"ל י"ב כמו אם מתי מחולי זה וה"נ אם התנה אם תפול מחמת שרעועה היא מהני דלא אתקצאי ביה"ש דהוברר דעומדת לכך נמצא עכצ"ל גם על ואם התנה בנפלה והיתה רעועה ביה"ש וכ"ז בלא דחיה בידים דאל"כ גם נר אף דודאי עתיד לכבות מוקצה לר"י:

דף כ"ב חזי לקבולי ביה פשיטי הקשה מהרש"א ואס"ז א"כ בלא טעם דעושה כלי אסור דטרח ביו"ט שלא לצורך ונ"ל דודאי מיירי לשום בו הנר ממש ואף כ"ז שלא נצרף בכבשן נמחה כמו שפרש"י היינו שמתקלקל ואינו חזק להרבה ימים לקבל דבר לח אבל ודאי לפי שעה מקבל נר וכ"ש לפירש תוס' דכבר היה בתנור פ"א רק לא נצרף כ"צ ולרש"י ג"כ הרי קמ"ל דאסור אף דהוה מכשירי או"נ וכמ"ש מגנ"ש ומיירי אף דהיה טרוד בעיו"ט וא"כ י"ל לפמ"ש הר"ן לעיל דכ"ח גבי אין משחיזין במשחזת של אבן דלפכך ל"פ ר"י ברישא כאן כי בעשות כלי מודה ר"י דמכשירין אסור דנעשה לימים הרבה וכ"ז כשנתחזק ונצרף בכבשן דכן דרכו לעשותו לימים הרבה ע"כ מחזקו בכבשן אבל כשלא נצרף אף דלפי שעה מקבל דבר לח מ"מ אינו לימים הרבה כי הלח מקלקלו וא"כ ה"ל להתיר וע"כ הוה כהשחזת סכין בעץ דאינו רק לפי שעה ומשני דחזי לקבולי פשיטי ואפשר להשתמש בו זמן רב:

אר"נ ב"א א"ר מוחטין את הפתילה ביו"ט מאי מוחטין לעדוי חושכא ואר"נ ב"א א"ר עתירי בבל יורדי גיהנם וכו' הנהו מע"ר יש לקשר המימרות דהורה אף דאסור לספר בגנות ישראל ונקרא לה"ר אף דאמת כמ"ש רמב"ם בהלכות דעות וכבר נענשו ישעי' והושע ומרע"ה על שדברו על ישראל אבל כשאנו רואין שעושין מעשים המוכיחים שאינם מזרע ישראל רק מע"ר אף דהם בתוך ישראל ודבקים בהם מצוה לגנותם לומר שאין חלקם בישראל דבזה מאירין נר ישראל דשארית ישראל לא יעשו עולה וזה ממש כמוחטין שכתב הרא"ש אף דמכבה הפחם הדביק לנר מ"מ בזה מאיר הנר כי זה הוי עדוי חושכא ומותר ביו"ט:

דמר שרקין ליה תנורא ביו"ט פרש"י ותימא לן מלתא דגביל תולדה דלישה והנה תמוה לי על תמיהתו דנהי דמשום מכשירין אינו מותר דאפשר מעיו"ט ולפיכך לא אמר משום ממרח כשטח סביבות התנור דזה א"א מעיו"ט מ"מ יהא מותר משום מתוך דלישה הותרה לצורך יו"ט וכן מצאתי במפרשים שהקשו ונ"ל דמיירי דשרקין התנור לסתמו מיו"ט לשבת וכל התירו משום הואיל כמבואר בפא"ע דמ"ז וידוע דהואיל ומתוך ל"א:

שאני התם דקעביד אהלא והכא משום כבודו ל"ג ולפ"ז אינו מובן תירץ ר"נ משום דקעביד אהלא דהל"ל משום כבודו שאני ואי ר"א משני תירץ אחר הל"ל אלא וגם איך יתרץ ר"נ קושית רבה זוטי אבל י"ל כמו בבהכס"א ל"ג משום כבודו ה"נ גבי שפיתת קדרה הל"ל משום כבוד ושי"ט דהוה צורך או"נ לא ליגזר כעין שמצינו לענין טלטול מוקצה דהתירו אבל לק"מ דגבי שפיתת קדרה האיסור משום דקעבד אהלא וע"כ ה"ד אם עושה מחיצות קודם