ערך ש"י ש"ס מא

דבכורות דמיירי בבכור שאחזו דם ויכול לרפאותו בלא מום ול"ק בע"מ ע"כ אוסר ר"י להקת בו דם שמא יעשה בו מום קבוע ותירץ בזה קושית תוס' במנחות דנ"ו ד"ה ר"ש שהקשו שם על הת"כ למה לא הביא הברייתא הנ"ל עיי"ש וע"כ פרש"י הכא שני טעמים דלש"ס שלנו דר"י ס"ל אסור לעשות מום קבוע בבע"מ עובר הוי מוקצה ולת"כ דמותר מה"ת אף את"ל מדרבנן אסור כמ"ש בבכורות שם תוס' ורא"ש מ"מ מוקצה מחמת איסור דרבנן ל"ה מוקצה ועכצ"ל דטעמו דר"י במשנה משום דעבר ואסקיה וליכא למפרך לרש"י עדיין נימא דס"ל לרבי גרמא מותר ומ"מ הוי מוקצה כמו לר"י דא"כ נפשיט מהכא דרבי ס"ל מוקצה כר"י דגמרא לא נסתפק איך הגרסא ומדלא גרסינן תם ודאי ס"ל מוקצה בבכור וכמ"ש הפנ"י וא"כ מה מספ"ל עכצ"ל גרמא אסור ולא הוי דעתו עליה והוי כגרוגרת וצמוקין וכמ"ש מהרש"א ועיין מהר"ם שיף ומה דפשיטא לגמרא דבכור הוי מוקצה לר"י אף דגרמא מותר ה"ט דלא מהני לרבי יהודא דעתיה עניה כמסוככת כדלקמן כ"ז ע"ב דאין מחתכין את הנבלה לפני הכלבים אף דמע"ש היתה מסוכנת:

אמנם נתתי אל לבי דיש להוכיח דס"ל לר"י גרמא אסור דבת"כ פ' אמר דרש תמים יהיה מ"ע ל"ת מניין ת"ל כל מום לא יהיה בו יכול אפילו נפל מן הגג ונשבר יהא עובר ת"ל מום לא יהיה כן הובא בילקוט וכן בתוס' מנחות דנ"ו וא"כ נהי לענין הל"ת קרינן לא יהיה אבל העשה ל"ש יהיה ממילא משמע שלא יגרם לו מום לבטל העשה וגם מסתברא כיון דיש מ"ע אסור לגרם ביטולה וא"ש תמים תמים יהיה לרצון כפשוטו שיניחנו תמים ולא יגרום לו מום דת"כ הוא ספרא דסתמו ר"י ועוד מסיים שם מכאן אמרו בכור שאחזו דם לא יקיז לו דברי ר"י ומשמע דהכל דברי ר"י אמנם בבכורת ומנחות שם משמע דתמים יהיה אתי לר"מ לפסולי המוקדשין ולר"ש וחכמים לבע"מ שמותר להטיל בו מום מדכתיב תמים יהיה לרצון ול"ד לעשה ועיין בריט"א על בכורת ומשמע דפליג ג"כ על הת"כ דדרש לא יהיה בו מום ללאו שלא יתן בו מום מיותור לשון או מפי השמועה למדו דקרינן לא יהיה כמ"ש הרמב"ם פ"א מאיסורי מזבח וגרמא הל"ל דמותר לולא כתוב כל ובת"כ משמע דאדרבה דה"א אפילו נפל מאליו עובר לולא דכתיב כל מום לא יהיה ומשום דיהיה אפילו מאליו משמע א"כ עכ"פ העשה ל"ש רק לקרות יהיה כפשוטו דל"ש יהיה וא"כ עכ"פ גרמא אסור דמבטל מ"ע ועוד כיון דכתיב יהיה דמשמע ממילא וקרינן לא יהיה דמשמע בידים הוי כמו כי יותן דומיא דיתן דניחא לו ונהי דליכא לעונשו אם נפל ממילא על ניחותא דאנוס הוא ואין סברא עכ"פ בגרמא עובר וא"ש הקרי והכתוב דגורם שיפול ממילא והוי יהיה ויהיה ובגמרא דילן משמע דלולא הקרי לא ידענו לאו כלל למטיל מום בקדשים רק שלא להקריב והקרי לבד מגלה על הלאו מחמת יתורא קרינן כן או מפי השמועה א"כ ל"ש לומר לקיים גם הכתוב דלולא הקרי ליכא לאו בלל וכן מוכח דאל"כ תקשי דמ"ש מיותן דומיא דיתן ול"ל לת"כ גם בנפל מאליו וניחא לו יעבור כמו יתן ויותן וה"נ לולא הקרי ה"א נפל מאליו עובר דז"א דלולא הקרי ה"א דצריך לשמרו שלא יפול בו מום וא"ל שמרו פושע הוא ועובר וכיון דכבר מגלה הקרי דא"צ לשומרו ממילא אינו עובר על הניחותא דאנוס הוא רק לענין גרמא שפיר יש לקיים הכתוב והקרי:

עוד נלע"ד די"ל דברי הת"כ דלכאורה תמוה דאמר ל"ת מניין ת"ל כל מום לא יהיה יכול נפל מן הגג ונשבר יהא עובר ת"ל כל מום לא יהיה ומה הוסיף תת כח בת"ל וכבר נאמר ואי דקרינן לא יהיה ל"ש בזה ת"ל רק קרינן ואי מרוביא עכ"צ דקרינן הכי הא אינו מיותר דרבותא גדולה דעובר אפילו נפל מן הגג ונ"ל די"ל על תרי אנפי יכול אפילו נפל מן הגג עובר מדכתיב תמים יהיה משמע מאליו ת"ל כל מום לא יהיה ולמה לי ואי ללאו כבר יש לאו הבא מכלל עשה ואי למלקות הא לאו שאין בו מעשה אין לוקין עליו אפילו עביד מעשה כיון דעיקר הלאו משכחת בלא מעשה כמ"ש החינוך פ' תשא הובא במל"מ פ"ו מיסודי התורה אע"כ נפל מאליו אינו בלאו רק ע"י מעשה עובר ואיצטרך הלאו למלקות א"צ י"ל כל מום יכל למה עכצ"ל לאסור גרמא כדדריש בגמרא ואת"ל נפל מאליו עובר א"צ לגרמא עכצ"ל דא"ע רק ע"י מעשה והקרי לא יהיה ועכ"פ מוכח דהת"כ ס"ל גרמא אסור וסתמיה ר"י וע"כ א"ש מה דפשיטא לרש"י במשנה דבכור תם ונפל בו מום ביו"ט הוא מוקצה לר"י וכן בגמרא דפריך פשיטא דלר"י גם גרמא אסור ולאו דעתיה עליו:

ולפ"ז מוכח מהת"כ, דלא ס"ל דרשא שלא ליתן ממום קבוע בבע"מ עובר לר"י וקשה במתניתן אמאי לא ישחוט יעשה בו עכשיו מום קבוע קודם שמעלהו ומשום פסידא שלא ימות גם איסור דרבנן ליכא ואפשר דהת"כ לא ס"ל דיש איסור דרבנן ליתן מום בבע"מ עובר וא"כ ה"ל מכשירין שאפשר לעשותן מעיו"ט ואינו דוחה יו"ט כיון דהוה קודם שחיטה רק הכשר מאכל כמו צידה וכדומה שאסור מן התורה כמ"ש מלחמות בריש פרקין ומ"מ מ"ש לעיל בדברי רש"י א"ש לפי הגמרא דר"י ס"ל כל לרבות שלא ליתן מום קבוע בבע"מ עובר וגרמא לא ידענו לולא כל ומ"מ הוא מוקצה לר"י אף דדעתיה עליו דלא עדיף ממסוכנת ביה"ש ומתה בשבת דהוי מוקצה לר"י:

ע"ב ארנב"י מתניתין נמי דיקא הקשה מהרש"א נימא ר"ש מיירי אין מומו ניכר קבוע רק עובר דלר"י לולא דעבר ואסקיא מותר לא"נ שפרש"י לעיל ולר"ש ג"ז אינו מהמוכן אבל אם ה"ל מום קבוע מעיו"ט גם ר"ש מתיר בדיעבד וצל"ח הקשה עוד לישני דלא סתרו הברייתות זה את זה וברייתא דר"מ דלא ה"ל מעיו"ט רק מום עובר וברייתא דרשב"א בה"ל מום קבוע ונ"ל דניזול בתר טעמא דאסור גם במום קבוע מעיו"ט משום מתקן או מוקצה ומאן דמתיר דקרוב לתיקון דהא דאין רואין ביו"ט רק מדרבנן וה"נ אם ה"ל מום עובר לר"ש בבכורת דל"ג מותר מה"ת ליתן מום קבוע רק איסורא דדבריהם מונעו ואי בזה גם דיעבד אינו מוכן ה"ה במום קבוע מעיו"ט אלא די"ל שבות דאין רואין מותר ביה"ש אבל לעשות מום קבוע גם בחול אסור ולפמ"ש לעיל דגם לעין אין רואין יש שני שבותין ואסור בין השמשות א"ש:

דף כ"ז גמרא ר"א כי חזי מאתמול הוי חזי למחר שיולי משייל להבין למה מותר כה"ג כיון שעדיין לא שאלו איך נפל בו המום אם גרם לו או בידים דאסור א"כ עיקר ההיתר ביו"ט ונראה לפמ"ש רש"י דמשום חזקת איסור הוי מתקן ודן א"כ הכא דראה בו מום קבוע מעיו"ט ומן התורה מותר כבר גם