ערך ש"י ש"ס מ

ואין בידו לסלקו דאזי גם גוף הבהמה מוקצה ואסור בטלטול כמו הנולד ממש:

ולפמ"ש לעיל דף ה' ע"ב דהך כללא דאם תחלת ביאתו לעולם מעורב גם דשיל"מ בטל אתמר רק בלח בלח משום דההיתר מעיקרא היה בעין בפ"ע משא"כ האיסור מתחלת ביאתו היתר מעורב בו והוי מין בשא"מ וכעין כתב הר"ן בפג"ה ולפ"ז י"ל לענין קושית מהרש"א דליתנו נולד הוא ומומו עמו לא נפל בו אח"כ אף את"ל דמיירי בנפל לבור דכאן מיירי בפלוגתא דר"י ור"ש ור"י ס"ל מב"מ ל"ב והרי כל הבהמה נתגדלה ומוסיף שמנינות בכל שעה רק דבטל ברוב ואף לר"י דס"ל מין במינו ל"ב משום דתחלת ביאתו מעורב חשוב א"מ דהאיסור כח היתר מעורב בו מתחלת ביאתו משא"כ ההיתר היה מעיקרא בעין בפ"ע וע"כ א"ל היה בו מום מקודם הרי כולו אסור ומוקצה גמור אף דלא אתקצאי ביה"ש מ"מ כ"ז שלא נסתלק האיסור מוקצה מחמת איסור הוא אף לענין טלטול א"כ מה שנתגדלה ל"ה תחלת ביאתו כח היתר מעורב בו דכולו מוקצה ורק כשנפל בו מום נעשה הבהמה היתר והרי גם עכשיו הבהמה כח איסור מעורב בו וה"ל מב"מ ול"ב וזה י"ל בדעת הא"ח אשר הובא ברמ"א סימן שי"ח ס"ב דפרי שנתלש בשבת לחולה אסור לבריא משום שנתגדלה בשבת והקשה המג"א מהבהמה שג"כ גדלה כמ"ש התוס' רק דבטל דאין לו דין דשיל"מ כיון דתחלת ביאתו לעולם מעורב עיי"ש ולפמ"ש א"ש דס"ל הטעם דדשיל"מ ל"ב דכיון דיש לו נמי היתר חשוב מב"מ גמור ולפ"ז כשתחלת ביאת האיסור מעורב בהיתר ה"ל א"מ ובפרי דקודם שנתלש כולו אסיר ולא נתערב כח היתר בהגידול עד עתה שנתלש נסתלק האיסור ועכשיו שוין דהיתר כח איסור מעורב בו והאיסור כח היתר מעורב בו וכשאר תערובות לח בלח מב"מ וע"כ ל"ב ולפ"ז אשכחנא פתרי לדברי רש"י בשבת פר"א דמילה דף קל"ו דכתב האי ושוין מיירי ביתבי דיינו התם וכבר עמדו בזה הצל"ח ופרמ"ג בסימן תצ"ח אבל לפי מה דרש"י פסק בפסחים ובחולין דמב"מ ל"ב ואנן קי"ל אין רואין מומין ביו"ט א"כ א"ל יתבי דייני התם הוי כפרי שנתלשה בשבת דאסורה משום שנתגדלה ואף דהוה מוכן אגב אמו לענין מה דנתגדלה ל"ש מוכן דל"ה בעולם כלל אלא דאף דהכי נקטינן מ"מ אין מההכרח לומר דהאי ושוין מיירי ביתבי דייני דלר"י דס"ל נולד אסור ומב"מ ל"ב הרי ס"ל רואין מומין ביו"ט ולר"ש מב"מ בטל ונולד מותר ואפשר ס"ל הכי גם רשב"מ ע"כ לא הוכרח בגמרא לומר כן רק אי מוקצה לח"ש אבל לפי מה דאמרינן די"ל דמיירי ביתבי דייני התם למה נוקים לרשב"מ שלא כהלכתא וכמ"ש האחרונים דכמו דאמר הרי אמרו וניחוש לחומרא כפרש"י לעיל כן גם לענין ושוין יש לו לתפוס החומרא של שניהם דר"י ור"ש וא"כ אף דרש"י פירש שם דמותר לבקרו לכתחלה ה"ד ביתבי דייני התם דלא אתחזיק איסורא אבל בלא יתבי דאסור לבקרו לכתחלה גם דיעבד אינו מהמוכן משום מה דנתגדל דקי"ל מב"מ ל"ב וע"כ פרש"י כאן ג"כ בתחלה דמיירי ביתבי דייני התם אף דלפי מה דפסקינן אין מוקצה לח"ש אצל"כ ואף דהוכרח לפרש לפום דס"ד דמותר לבקרו לכתחלה דבלא יתבי דייני התם אסור לכתחלה משום דאתחזיק איסורא מ"מ הרי מסקינן דהאי ושוין הייני לענין דמוכן בדיעבד ולפמ"ש א"ש דודאי לפום דס"ד דמיירי בלא יתבי דייני התם עכצ"ל דרשב"מ ס"ל שלא כהלכתא דמב"מ בטל ונולד מותר או הא או הא אבל השתא דאתיא להכי די"ל דמיירי ביתבי דייני התם מוקמונין כהלכתא:

רש"י בכור תם וכו' דל"ל מוקצה להנהו תנאי בבכור דכ"ש דעתיה עליו שמא יפול בו מום וכו' ולר"י נשיאה ליכא למפרך פשיטא וכו' דהשתא הוא דשמעינן דאית לו מוקצה עכ"ל לא ידענא אם נוכל להקשות פשיטא הא כבר תרצינן לעיל ל"צ דנפל בו מום עובר מעיו"ט ה"נ י"ל כן וכבר נאמר בסמוך ונ"ל דבבכורות דל"ג ס"ל לחכמים ור"ש דאם יש בו מום עובר מותר מן התורה ליתן בו מום קבוע ובמקום פסידא אף מדרבנן מותר כדי שלא ימות וא"כ נהי דמאן דס"ל אין רואין מומין מיו"ט דה"ל כמו מתקן אסור לעשות בו מום מק"ו אבל לרבי דק"ל רואין ול"ח מתקן ומשום או"נ וא"א לעשותה מעיו"ט כל מתקן מותר וא"כ ה"נ אמאי א"ל היה בו מום לא ישחוט וימות שם בבור יעשה לו עתה מום קבוע כיון דיש לו מכבר מום עובר ומאתמול ל"ה אפשר דלא נפל לבור ואסור מדרבנן רק עכשיו דנפל ויש בו חשש מיתה והוי כאחזו דם ונהי דר"י דמתניתין לשיטתו דס"ל בבכורות שם דמה"ת אסור לעשות מום קבוע בבע"מ עובר אבל לרבי קשה א"ל שנאמר דס"ל כר"י שם ולא כר"ש וחכמים אמנם שם מבואר דמאן דמתיר דריש כל של כל מום לא יהיה בו לאסור גרמא כדלקמן דכ"ז ע"ב ומאן דאוסר דריש כל להכי א"כ י"ל גרמא מותר ולפ"ז שתי לשונת רש"י בהכי תליא דמה שפירש בל"ר דל"ל מוקצה בבכור לכאורה מבואר להיפך בפרק כירה דגם ר"ש דמיקל במוקצה מודה בבכור תם דהוי מוקצה דמי יימר דנפל בו מום ומי יימר דמזדקק לו חכם אבל י"ל דוקא לר"ש דע"כ ס"ל גרמא אסור מדדריש כל ע"כ ל"ה דעתו עליו אבל למאן דס"ל גרמא מותר ודריש כל שלא ליתן מום קבוע בבע"מ עובר יכול הוא לגרום לו כ"פ עד שיפול בו מום מעצמו ושתי לשונת רש"י אי ס"ל מוקצה בבכור תם תליא בזה אי גרמא מותר דאי אסור עכצ"ל דלכ"ע הוי מוקצה כמבואר בכירה שם אמנם לפ"ז לל"ב דס"ל מוקצה עכצ"ל דגרמא אסור ודריש כל לגרמא א"כ מותר ליתן מום קבוע בבע"מ עובר וא"כ ל"ל דהיה בו מום עובר מעיו"ט דא"כ ירד ויעשה בו מום קבוע כדי שלא ימות כאחזו דם ועכצ"ל כן דל"ל דעכ"פ הוי מוקצה כיון דלולא דנפל לבור אסור לעשות בו מום קבוע דלפירש שני דא"נ דלעיל משום דעבר ואסקיה קנסינן לו א"כ גם לר"י ל"ה מוקצה אם היה לו כבר מום עובר מכ"ש לרבי וגם לפירש ראשון דלר"י הוה מוקצה ה"ט דמן התורה אסור לעשות בו מום קבוע אבל השתא דקיימינן לרבי דס"ל גרמא אסור אבל לבע"מ עובר מותר לעשות מום קבוע מה"ת רק מדרבנן אסור א"כ ע"י איסור רבנן ל"ה מוקצה כשנסתלק כמו שפרש"י לקמן דף ל"א עכצ"ל רש"י דלא מיירי ביש לו מום עובר מעיו"ט וקשה פשיטא ועפנ"י ולפ"ז י"ל מה שפרש"י לעיל ד"ה קמ"ל דמוקצה מחמת איסור הוא א"נ משום דעבר ואסקיה דלמה צריך שני טעמים וגם למה לא יהא מוקצה אף דיש בו מום עובר הא עדיין אין בו מום קבוע וכמו שתמה צל"ח אבל יתכן לפמ"ש בריט"א על בכורות דבת"כ פ' אמר פליג על ברייתא שהובא בבכורות שם דר"י ור"מ ס"ל אסור להטיל מום בבע"מ ות"כ ס"ל דכ"ע מודו דמותר רק מביא המשנה