ערך ש"י ש"ס לט

מומין ביו"ט וזה בלא"ה לק"מ דקי"ל בדרבנן לעולם י"ב כדלקמן דל"ח וגם בלא"ה כתבו תוס' שם דר"י מספ"ל אי י"ב היכא דאינו מתנה א"כ י"ל במוקצה דרבנן לקולא ולפ"ז י"ל דה"ט דמוקצה מחמת איסור דרבנן ונסתלק ממילא מותר כמבואר לקמן דף ל"א דבדרבנן י"ל הוברר למפרע אבל במוקצה מחמת איסר דאורייתא לרש"י מוקצה דאורייתא היא וגם לש"פ עכ"פ חמיר כעין דאורייתא ע"כ א"ב ומ"מ י"ל דדוקא ביושב ומצפה:

אפשר לומר דה"ט דלר"ש מי יימר דוחדקק חכם הוי מוקצה ולר"י לא בתרוייהו ס"ל די"ב אם תולה בד"א כדמוכח בר"פ כל הגט רק מ"מ הבעלים לא ידעו רק לר"ש דל"ה מוקצה רק בדחה בידים או במי יימר דלא תליא בדעתו ובודאי הבעלים מקצים מדעתם א"כ לא תליא המוקצה בעצם הדבר אבל לר"י ל"צ שידחה בידים וגם יושב ומצפה ס"ל מוקצה משום דהדבר בעצמו לא היה מוכן ביה"ש א"כ במי יימר י"ל הוברר למפרע ול"ה מוקצה ומה דפריך מנשאלין לחכם צ"ל משום דסתמא מיירי מפירות שלה ואסרתם לכל העולם וכמ"ש תוס' שם:

ומ"מ צ"ע דבפ"ק דחולין די"ב ר"ל לענין בהמה שלקחה סתם דתליא בברירה לענין מוקצה אבל דבר דבודאי אינו ראוי עכשיו כגרוגרת שנסרחו ונתייבשו בשבת ל"ש ברירה דמעשה חדש הוא ואיך נימא הוברר למפרע שהיה מוכן ביה"ש כשהיה סרוח וכן אם נולד לו מום ביו"ט דנולד מעשה חדש וכן נתנבלה בשבת וכל נולד ל"ל י"ב וראה מ"ש תוס' בפ"ק ד"י ד"ה ב"ש וז"ל אבל תימא לב"ה דאית להו ברירה היכא משכחת כשמת בבית ולו פתחים הרבה דכולן טמאים הא איכא למימר לבסוף כשמוציאין בהאי פתח הוברר הדבר מתחלה שסופו לצאת דרך שם וי"ל כגון שעשאו פתח חדש דל"ש ברירה עכ"ל הרי דל"ש ברירה במעשה חדש רק אם נולד מום מעיו"ט ואילו ראהו חכם עכשיו מותר וראייתו מגלה שזה מום קבוע בזה שייך לומר הוברר דיזדקק כיון דרק דבר שחוץ לגופו רביע עליו ועיין מלחמות לקמן דל"א על משנה דבית מלא פירות שנפחת:

והנה לפמ"ש הרמב"ם פ"ב מיו"ט טעמא דאין רואין דאם נולד מום ביו"ט הוה מוקצה ואם נתיר לראות אולי ישחטנו מיד וע"כ גם כשנולד המום מעיו"ט אסור לראות הגמרא דהכא ובשבת עולה בקנה אחד משום דמוקצה הוא בנולד המום ביו"ט ואסור ע"כ אין רואין אף בנולד מעיו"ט אלא דג"כ קשה הרי לר"י חמיר מוקצה ולא גזר ור"ש דמיקל בעלמא במוקצה גזר כאן וי"ל דלר"י אסור מוקצה בשבת וביו"ט אפילו לא דחיה בידים לא יטעו ולהקל אבל לר"ש דכמה מוקצה מותרין אפשר יטעו וגם לדידן עכ"פ בשבת מותר מוקצה ואפשר יטעו גם ביו"ט:

רש"י ד"ה קמ"ל א"נ משום דעבר ואסקיה ובד"ה וא"ל ועבר ואסקיה לא ישחוט ואפילו נפל בו מום לאחר העלאה וקנסא הוא משום דעבר ורש"ל מחק עד א"נ וכן מוכח בתוס' דליתא ברש"י ורש"א תמה א"כ למה כתב רש"י לעיל משום דעבר ואסקיה וכן מהר"ם שיף תמה דלגרסת תוס' ורש"ל ברש"י למה דחק רש"י לא יעלה בהערמת שחיטה ולא אמר משום דעבר ואסקיה ואני אומר אף למהרש"א דגרס לה למה שינה רש"י כאן וקנסא הוא ולעיל לא נזכר ונראה דלקמן מ"ב בנולד הוא ומומו עמו הר"ז מהמוכן תמה מהרש"א ואס"ז אפילו נולד תם והומם אח"כ מותר דיעבד אם בקרו דאינו מוקצה דביה"ש מוכן אגב אמו וקי"ל אין מוקצה לחצי שבת ולתוס' כל האיסור דיעבד רק משום דאתקצאי ביה"ש ונ"ל לפמ"ש לעיל פ"ק ד"ו לענין אפרוח שנולד ביו"ט ואח"כ נתפתחו עיניו דיש לאסור משום מה שגדל והולך בשבת ול"ל דכל משהו בטל ברוב דשיל"מ ול"ל דתחלת ביאתו לעולם מעורב דאז כולו היה אסור וא"א להתבטל ואח"כ כשנתפתחו עיניו כבר מעורב והוי דשיל"מ ולפ"ז כשנולד בלא מום הקדש הוא ולכ"ע מוקצה כ"ז שלא נסתלק איסורא א"כ מה שגדל א"א להתבטל בתחלת ביאתו איסור נולד שבו דכולו מוקצה ואח"כ כשנסתלק איסורו ונפל בו מום כבר נאסר ע"י הגידול שנולד ואינו בטל משום דשיל"מ וא"כ קשה למה בנפל בו מום קבוע ביו"ט והיה בו מום עובר מאתמול יהא מותר אי הוה דעתיה עליו הא מ"מ נתגדל ביו"ט וצ"ל כיון דנפל לבור ופן ימות אינו דשיל"מ כמבואר ביו"ד סימן ק"ב במאכל המתקלקל ע"כ מותר להעלותה ולשוחטה ול"ל אחר שהועלה הוה דשיל"מ דאם תאסור לשוחטה א"א להעלותה ועוד כיין דבבור התרנו לשוחטו כעת דל"ה דשיל"מ כבר נתבטל הגידול ואח"כ כשהועלה מהבור אף דהדר הוי דשיל"מ ל"ל דחוזר וניעור דהרי עכשיו הוי כתחלת ביאת מעורב בהיתר ובטל גם כשיל"מ וכ"ז אם עשה כדין והוריד חכם וראה מום שבה והתירה להעלותה אבל א"ל שאל ועבר ואסקיה בלא היתר חכם בבור ואז היתה עדיין אסור ואחר שהועלה בא לשאול ולהתירה ע"י ראיית חכם ועכשיו תו ה"ל דשיל"מ ולא בטיל מה שגדל ביו"ט וא"כ אין זה קנס רק דינא הכי כשעבר ואסקיה וכ"ז לר"י דס"ל נולד ומוקצה אבל לרבי בלשון ראשון דגרסתם דל"ל מוקצה ונולד ל"ל דאסור כשעבר ואסקיה וקנסא לא ס"ל לרש"י כלל לגרסת תוס' ורש"ל ולגרסת מהרש"א עכצ"ל משום קנס לרבי ואף דרש"י כתב לרבי ל"ל מוקצה בבכור משום דדעתיה עליה א"כ לענין נולד ל"ש זה כבר כתב המהרש"א דה"ט דצ"ל כן דלא ליהוי כגרוגרת וצמוקין או דלא נפשוט דרבי ל"ל מוקצה וכמ"ש מהר"ם שיף והנה בשוין בנולד ומומו עמו ע"כ גם בלא נפל מתירו ר"י כר"ש ועכצ"ל בנולד ומומו עמו ועיין בא"ח סימן שי"ח בהג"ה ס"ב דאסר פרי שנתלש בשבת לחולה לאוכלה בריא משום דגדלה בשבת ובמג"א וישיע"ק שם דכתב ג"כ בדעת הרמ"א וא"ח דהא דקי"ל אם תחלת ביאתו לעולם מעורב בטיל דשיל"מ דוקא אם נתבטל תכף משא"כ פרי דקודם שנתלש כולו אסור ומה שגדל א"א להתבטל וכשנתלשה כבר ישנו בעולם מה שנתגדל ועכשיו הוי דשיל"מ עיי"ש ועכצ"ל ג"כ סברתו דה"ט דאם בא תחלה מעורב גם דשיל"מ בטל דל"ש לומר עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר דמחמת הרוב א"א להאיסור לחול כלל ותלי"ת כיונתי לדעתו ועיין צל"ח לקמן דל"ז ד"ה דקא ינקי דכתב דמש"ה י"ל מה שגדלה הבהמה לא בטיל משום דשיל"מ אף דתחלת ביאתו לעולם מעורב משום דגם ההיתר אינו עד שתבחנה ואזי כבר מעורב בו מה שגדלה משא"כ בגיגית ענבים דהיין שבגיגית מע"ש מותר והאיסור תחלת ביאתו מעורב ומתבטל וכבר שדיתי בו נרגא כיון דיכול לשוחטה חשוב היתר משא"כ איסור נולד שגדל כל שעה בטל ושני מיני איסורין מבטלין זא"ז והבהמה לא הוה מוקצה דבידו לשוחטה ביו"ט משא"כ אם יש עליה איסור אחר