ערך ש"י ש"ס לו

מתקן ואם ל"ל מום עובר עד עתה ה"ה ממון גבוה ועושהו עתה ממון בעלים והוה כדן אלא דרש"י כתב בתחלת המשנה בזה"ז איירי ועיין אס"ז דלאו דוקא דה"ה בזמן ביהמ"ק ואולי י"ל דעכצ"ל דנהי לר"י ל"ה מתקן דס"ל גם אחר שחיטה מהני ראיית בכור כדאיתא בבכורת דכ"ח ולקמן אמר רבי וקהלא קדישא דר"ש בשיטת ר"מ אמר למלתיה ואביי דחה דמ"מ ל"ה מתקן אף לר"מ אבל לר"י ודאי ל"ה מתקן אבל עכ"פ י"ל דהוה כדן דיש בו לתא דממון להוציא מרשות לרשות אבל בזה"ז לעולם גם תם ממון בעלים ואינו כדן רק טעמו של ר"ש משום דבר שנאסר במנין בזמן ביהמ"ק ור"י ל"ל הא דמ"מ עכשיו אינו כדן כלל ואינו זו המעשה כלל ודוקא בזה"ז אבל בזמן הבית גם לר"י נכלל באין דנין:

והנה אף דמשנתינו איירי שהיה בו מום עובר מעיו"ט כדאיתא בגמרא מ"מ פרש"י או כדן דלאו כ"ע דיני גמירי איזהו מום פוסל להקרבה או מום קבוע להתיר לזר רק ממ"נ אם הרואה עצמו ידע דכבר אינו ראוי להקרבה ושואלו רק לענין אכילת זר הוה כמתקן גם בזמן ביהמ"ק ואם א"י כלל הוי כדן לעשות ממון הדיוט ומ"מ גם מש"ל א"ש דיש שניהן כאחד כי כיון דלפעמים הוי כדין ל"פ ולעולם אסור מצד אין דנין וכן משום טעם מתקן כיון דלפעמים שייך טעם מתקן וכ"כ הרמב"ם מטעם נולד מום ביו"ט הוי מוקצה ע"כ אין רואין מומין ביו"ט ול"פ ואסרו גם נולד מעיו"ט וכן לדעת הראב"ד משום טלטול שלא לצורך אסרו גם כשנראה המום גלוי וא"צ לטלטל דל"פ:

עוי"ל לתרץ קושית הרשב"א בשבת דף מ"ג בתוס' ד"ה טבל שאם עבר ותקנו מתוקן ולמה בכור אם עבר ובקרו אסור דה"ט דודאי מה שעשה באיסור י"ל דאי עביד ל"מ כאלו לא עשהו אבל בטבל ל"ש זה דאף דלא פירש בפה או ביד רק במחשבה מהני דנותן עיניו בצד זה ואוכל בצד זה כדלעיל ד"ג ע"ב ומחשבה מותר באיסורי שבת ויו"ט רק דיבור אסור וכן לענין בכור מותר לראות לגמור בלבו אם מותר רק להורות בפה אסור ביו"ט ושבת כמ"ש טו"ז סימן תצ"ח סק"ט בשם רש"ל וכ"כ מג"א שם ס"ק י"ז וא"כ בבכור דהאיסור מה שדיבר וכשתסלקו נמצא לא אמר מותר ממילא אסור לשוחטו ביו"ט דאסור להורת לעצמו אף דיודע הדין אבל בטבל סלק דיבורו ומעשהו עכ"פ גמר בלבו שבצד זה יהא תרומה ומעשר ובצד זה חולין וזה היה בהיתר ונשאר בתיקונו ועיין בגיטין דף כ"א בתוס' בד"ה במחשבה ובחולין ד"ז ד"ה ודלמא ומנחות דנ"ה ובכורת נ"ט ד"ה במחשבה ועיין באס"ז לקמן דף ל"ה שכתב בפירש אם רוצה יכול לאכול בטבל בשבת ע"י הפרשה במחשבה דמותר בשבת ויו"ט ותלי"ת כונתו לדעתו ועיין בשעה"מ הלכות תרומות פ"ד הט"ז פלפול ארוך בזה:

ולפמ"ש התוס' דהכא הוי מוקצה משום מי יימר דמזדקק לו חכם דאסור לראות י"ל דשאני טבל דליכא רק חד שבות ומותר ביה"ש לצורך ולא אתקצאי ביה"ש והכא יש שני שבותין מתקן ודן וגם ביה"ש אסור וכמ"ש לעיל בישוב לשון רש"י ולפירש התוס' א"ש בפשיטות ועיין שעה"מ פ"א מעירובין הכ"ב מ"ש ע"ד הרע"ב דפ"ג דעירובין מ"ג ובסמוך יבואר עוד בס"ד:

עוי"ל בביאור לשון רש"י דלמה הצריך לשני טעמים גם הלשון דה"ל כדן אינו מובן ומהר"ם שלח בו יד להגיה או כדן דין גם בגיורא בסמוך פרש"י ר"ש סבר אין רואין דה"ל כיושב ודן דין ושבק טעם דמתקן והנה במשנה פרש"י בכור שנפל לבור בזה"ז וכתב צל"ח דאלו בזמן הבית אינו מתקן דאדרבה תם עומד להקרבה אבל קשה הא יש עוד טעם דהוה כדן דין א"כ אדרבה בזמן הבית עדיף טעמא דכדן דין כמש"ל ונ"ל דדברי רש"י מזוקקים דהנה בתיו"ט הקשה דהרי דן דין קי"ל מה שעשה עשוי וכן הקשו בתוס' והנה י"ל דס"ל לרש"י כמ"ש מהרי"ט דאי עביד ל"מ לא אמרינן רק אם בזה דל"מ יתבטל האיסור וא"כ איסור דין דגזרו משום שמא יכתוב מה יועיל אל"ת אבל לטעמא דמתקן א"ת דל"מ לא הוה מתקן ויבוטל האיסור ומצאתי שכ"כ ישיע"ק ואף דבטבל אי עבר ותקנו מתוקן כבר חלקו האחרונים בין מתקן דהכא לטבל כמבואר בפנ"י וצל"ח וגם אני חילקתו לעיל דטבל יכול להיות מתוקן במחשבה לבד דזה אינו איסור וא"כ גם אחר הפרשה כל שעה גמר בדעתו ובמחשבתו דזה מעשר וזה תרומה וא"א לומר דלא מהני רק המעשה שעשה באיסור ולו יהא דהפריש רק במחשבה ג"כ מהני והנה בגמרא פרש"י לענין אם היה בו מום מעיו"ט דס"ל לר"ש אם עבר ובקרו מועיל שהרי אינו מתקן כ"כ שקרוב היה ביה"ש להיות מתוקן שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם עכ"ל ואומר אני דלולא גזרו דאין רואין מומין ביו"ט וכל שעה יכול להראות לחכם א"כ ל"ה מתקן כלל דבידו לגמרו בכל שעה ע"י חכם וכדמצינו לקמן לענין מוקצה דבידו לגמרו אינו מוקצה וה"ג אי הוה מותר ודאי יזדקק לו חכם ואף דלענין טבילת כלים לעיל דף ח"י אמר רבא ג"ב משום מתקן אף דלולא הגזרה היה בידו להטבילו בהיתר שא"ה דהוי מעשה חדש וע"י הטבילה משתנה מטומאה לטהרה משא"כ הכא היתר חכם רק גלוי מלתא בעלמא ומן התורה לא צריך היתר מומחה כלל ומיד שנפל בו מום קבוע ובעלים מכירין מותר וגם כלים הטמאין בוה"ט מותר להטבילן ביו"ט דלא חשוב מתקן ואף אם אינו מכיר בו אי הוא מום קבוע מ"מ מן התורה אינו רק כראיית טרפה וגלוי מלתא בעלמא ולקמן דף כ"ז אמר אביי ר"מ קנסא קניס וגם עכשיו אינו רק כראיית טרפה ואין איסורו בגופו של בכור כמו שפרש"י לקמן אבל ה"ט משום דבלא"ה אסור לראות מומו משום דה"ל כדן דין דגם גלוי מלתא הוה דין בכל דיני ממונת ואכתוב בס"ד לקמן מה דפליג אביי על ר"י וממילא אין הבכור ראוי היום דלא יזדקק לו חכם משום איסור דין ומכ"ש לפמ"ש בריש פ"ק דכ"ז שלא נסתלק האיסור גם לר"ש הוא מוקצה וכמ"ש ב"י בא"ח סימן ש"י א"כ תו אינו ראוי היום לכלום ומוקצה הוא וכשנזדמן מומחה אחד שהתירו הוה ממש מתקן וז"ש רש"י לפי שמתירו ביו"ט נראה כמתקנו דה"ל כדן דין דאסור לראות בלאו טעם מתקן ומש"ה נראה כמתקן וגדולה מזו כתב רש"ל לעיל דף ח"י בכונת רש"י דאף דרבה לא ס"ל טעם דמתקן מ"מ אחר שאסרו ט"כ משום שמא יעבירנו ממילא אף היכא דל"ש שמא יעבירנו אסור משום מתקן משום דשאר כלים אינם ראוים היום א"כ כ"ש הכא דבכור זה אסור משום דהוה כדן דון ע"כ הוה כמתקן וממילא דיעבד אסור שלא יהא מתקן וכ"ז בזה"ז אבל בזמן הבית דל"ה מתקן ל"ה פליג ר"ש לאסור דיעבד וכ"ז אחר שאמרו אין רואין וה"ל מוקצה מחמת איסור כ"ז שלא נסתלק האיסור דאין בידו לסלקו וכשבא אחד לסלקו הוה