ערך ש"י ש"ס לה

טועים ואחרי רבים להטות והיינו נתנה במתנה לילך אחר דעת הרוב מפני שהם עזים ולולא זאת כ"א וע"כ אף דבת קול מעיד דהיחיד מכוין האמת אין משגיחין:

א"י דרב שמחל על כבודו כבודו מחול דתורה דיליה דנתנה במתנה התורה ולולא זאת ח"ו אין תקנה מפני שהן עזים לפלפל ולהטריח על הרב כמ"ש איכה אשא לבדי טרחכם וכו':

דף כ"ו ע"א רש"י ד"ה אין זה מן המוכן לאו משום מוקצה אסר לו רק לפי שמתירו ביו"ט נראה כמתקנו דהוה ליה כדן דין גזרו בו משום שבות וה"ק אין התרתו היתר ואינו מוכן להכשר עכ"ל ומרפסן אגרי דעכ"פ דיעבד יהא מותר כטבל דאם עבר ותקנו מתוקן כמבואר בפרק כירה דמ"ג בתוס' שם בשם הרשב"א ותוי"ט כאן תמה דבירושלמי מבואר אם דן או קידש בשבת דינו דין עוד יל"ד על תרי טעמי למה הצריך רש"י ונ"ל לפי ערש"י בגמרא אהא דנולד מום מעיו"ט אם עבר ובקרו מבוקר וז"ל שהרי. אינו מתקן כ"כ דקרוב היה ביה"ש להיות מתוקן שלא היה מחוסר אלא ראיית חכם עכ"ל ונ"ל אף דלר"ש אין רואין מומין ביו"ט קרוב לתיקון דשבות ל"ג עליה ביה"ש א"כ גמרו בידי אדם ביה"ש אך לקמן ע"ב אמר מתניתין דיקא אף נולד מום מעיו"ט אינו מבוקר אף דיעבד ולמה ועכצ"ל משום דיש שני שבותין משום מתקן ומשום דן וכתב הרע"ב פ"ג דעירובין מ"ג דשני שבותין גם ביה"ש אסור וע"כ כתב רש"י דהוה כמתקן ודן וכן גורס הרע"ב כמתקנו וכדן דין וי"ל נמי גרסת דה"ל כדן דין א"כ הוה ביה"ש ב' שבותין ורחוק תיקונו ע"כ הוה כעת מתקן גמור ואינו מוכן להכשר אבל טבל ליכא רק שבות דמתקן וביה"ש מותר לצורך ומדויק לשון ר"ש אין זה מן המוכן לפי פרש"י דהיינו דאינו מן המוכן ביה"ש מחמת ב' שבותים ואינו קרוב לתיקון ממילא עתה ה"ל מתקן גמור ואסור גם דיעבד:

אבל יש להבין כיון דר"ש לא ס"ל מוקצה מאי תליא תיקונו דהשתא במוכן דביה"ש ע"כ נ"ל לפרש"י בריש מכלתין דמאן דס"ל הכנה דרבה ס"ל מוקצה אסור מדאורייתא דצריך מוכן מעיו"ט והכנה דממלא ג"כ אסור משום דחשובא שמתרת איסור מוקצה עיי"ש בר"ן ואס"ז ופנ"י ובתוס' שם דף ד' ד"ה אלא דנולד ביו"ט אסור בשבת שלאחריו משום הכנה אף דלידה ל"ח בעצם הכנה רק דאלמלא נולד אתמול רק היום היה אסור משום נולד ולידת שבת מתירו לכן זה שמתיר האיסור חשוב הכנה וכן מבואר בר"ן שם בביאור לשון רש"י וכתב שם אס"ז מאן דלא ס"ל מוקצה והכנה דממלא מוקי והכינו להכנה בידים דצריך מבע"י ועיי"ש בתוס' דאפיה ובישול ל"ח הכנה דכבר היה בעולם וכתבתי לעיל רפ"ב דה"ט משום דבידו היה ביה"ש לגמרו בהיתר ל"ח הכנה כדלקמן בע"ב גמרו בידי אדם חשוב מוכן מבע"י והנה ר"ש ל"ל מוקצה רק בדחהו בידים ומותר לדידיה הכנה דממלא מ"מ הכנה בידים אסור דבר שלא היה מוכן מבע"י ול"ה גמרו בידי אדם בהיתר ועכשיו מתיר איסור דהוי הכנה בידים ואסור להכין גם ליו"ט עצמו לפרש"י וע"כ כיון דהוי שני שבותין מתקן ודן ואסור ביה"ש ואינו מוכן מבע"י א"כ אם מתיר איסורו עכשיו הוי הכנה בידים ואסור גם לר"ש דל"ל מוקצה כשנסתלק המוקצה מאיליו דהכנה ממלא יעמוד על דעתו ולא ישוב מפני כל כמ"ש בח"א ל"ל וא"ש לשון אין זה מן המוכן מביה"ש א"כ הוה כעת הכנה בידים וכתוב והכינו ביום הששי של חול לענין הכנה בידים ולכן בטבל דליכא רק שבות אחד ומותר ביה"ש לצורך הוי מוכן מבע"י וע"כ כמו למאן דס"ל הכנה דממלא מ"מ די אם היה מוכן ביה"ש ונתקיים והכינו ביום הששי ה"נ לר"ש לענין הכנה בידים ע"כ דיעבד מתוקן וכן ל"ק מדן וקידש דל"ש בהו הכנה:

ולפ"ז י"ל קושית התוס' על רש"י משבת דף מ"ה דשם רמי אביי ול"ל לר"ש מוקצה והתנן רש"א א"ז מן המוכן דסותר דברי הגמרא זאת דטעם ר"ש משום שאין רואין ולחומר הנושא י"ל דבק"נ כתב דהוה כדן ולא כהוראת או"ה דמוציאו מרשות הקדש להדיוט ואני תמה דהא מבואר בתמורה ד"ז דבכור בזה"ז מותר למוכרו דממון בעלים הוא לא ממון גבוה והכהן יש לו זכיה בו א"כ בהתרתו אינו מוציא מרשות לרשות ונ"ל לפי המבואר בב"ק די"ב דגם לריה"ג בזמן ביהמ"ק הוי בכור תם ממון גבוה דעומד להקרבה א"כ אז נאסר ראיית מום ביו"ט ודבר שנאסר במנין אף דבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו כדלעיל דף ה' ול"ד לגילוי דתחלת התקנה ל"ה רק במקום המצויים נחשים כמ"ש תוס' בפרק אין מעמידין אמנם לרבנן דס"ל גם בכור בע"מ בזה"ז הוי ממון גבוה כמ"ש תוס' בב"ק שם ד"ה ואם איתא א"כ אינו מוציא מרשות לרשות ואביי ס"ל שם דף כ"ג ע"ב כרבנן ורוב הפוסקים פסקו כריה"ג והנה הכא איפסקא כר"ש וכשנית בלשון חכמים בברייתא דלקמן דף כ"ז וע"כ אביי ע"כ ס"ל טעם דריש משום מוקצה דל"ל משום מתקן והכנה דמ"ש מטבל ושני שבותין ליכא ול"ל דיוק דמשנתנו מיירו דנולד מום מעיו"ט כרנב"י דס"ל לקמן כותיה דרבה א"כ א"ש משום מי יימר דנפל בו מום אבל לדידן דמסקינן כר"ש מיירי בנולד מום מעיו"ט וליכא תלתא מי יימר ול"ל משום מוקצה וצ"ל משום שני שבותין כמתקן ודן ל"ה מוכן ביה"ש והוי עכשיו מתקן גמור והכנה בידים וגם ר"ש מודה דאסור וכפרש"י ועפנ"י:

וי"ל לפ"ז דבזה פליגי לקמן אביי ור"נ בנולד במומו לענין לכתחלה דמתקן ל"ה דל"ל חזקת איסור והוה כטרפה ומאן דאסר ס"ל מ"מ הוי כדן דמוציא מרשות גבוה ואף דל"ה מעולם ברשות גבוה מ"מ דן באיזו רשות נוקמוה דאטו מותר לדון ביו"ט על ממון שאין שום אחד מבע"ד מוחזק ור"נ לשיטתו בתמורה ד"ז דס"ל כריה"ג אבל אביי דס"ל כרבנן ס"ל כאן דמותר לכתחלה ומכאן ראיה דאביי ס"ל הלכה כר"ש וא"ש מש"ל דעכצ"ל דלר"ש ל"ה הטעם דהוי כדן משום דס"ל כרבנן דבכור לעולם ממון גבוה ולפ"ז גם מה דפליגי אביי ור"נ לענין נולד המום מעיו"ט אם מותר דיעבד כשבקרו כברייתא א"כ ג"כ לשיטתייהו לאביי ליכא רק שבות דמתקן ומוכן ביה"ש ואפשר זה דעת אדא ב"א ור"נ ס"ל דהוה כדן ויש שני שבותין ואסור ביה"ש ול"ה מוכן כלל אף דליכא תלת מי יימר:

ובפשיטות י"ל מה דרש"י צ"ל דנראה כמתקן או כדן כגרסת מהר"ם דבזה"ז ל"ה כדן דגם בכור תם ממון בעלים אבל ה"ט דאינו עומד להקרבה א"כ בהתרת מומו הוי מתקן ובזמן ביהמ"ק אינו מתקן כמ"ש הצל"ח אבל אז הוי כדן וכן בזמן ביהמ"ק אם היה בו מום מכבר דעובר דאינו ראוי להקרבה והוא ממון בעלים א"כ הוה