ערך ש"י ש"ס לד

ככל או"נ דל"ש בין אפשר א"ל ומשום מתוך שהותרה לצורך או"נ בלא אפשר בפירות שאינן שלו הותר גם שלא לצורך ונ"ל דזה ודאי עכ"פ מדרבנן אסור וכמ"ש הר"ן א"כ אקצנהו מאתמל דלא יתלשם ביו"ט והוי מוקצה ואסור ביו"ט ולעולם הוא שלא לצורך ול"ל מתוך שהתורה לצורך או"נ הותרה ג"כ שלא לצורך כלל לשיטת רש"י לעיל דף י"ב דמלאכת קצירה תו לא משכחת שיהא לצורך או"נ ושוב כל שלא לצורך אסור מה"ת וכמ"ש מהרי"ו הובא ברמ"א סימן תקכ"ז דמתענה ביו"ט אסור לבשל לאחרים ביו"ט דל"ל מתוך שהותרה לצורך ומבואר שם במג"א דמן התורה אסור וכ"כ צל"ח לעיל די"ב ולפ"ז הרוחנו בפרש"י ריש הפרק בטעם איסור צידה משום דאפשר מעיו"ט וכתבתי בסימן תצ"ה דה"ט דלפיכך הוי שלא לצורך ומתוך שהותרה לצורך ל"ל דלצורך היינו בלא אפשר מעיו"ט כשלא היה ברשותו כלל ואזי הוא מוקצה גמור וגרע מנולד ואסור גם לר"ש ורש"י לשיטתו דמוקצה דאורייתא אך למאן דלא ס"ל מוקצה מה"ת כר"ח בפסחים דף מ"ז ב' מ"ט דאיסור צידה ואיך יפרנס ר"ח המשנה ולפמ"ש כאן א"ש דמ"מ מדרבנן אסור מוקצה כשלא היה ברשותו דאזי הוה לצורך ממילא לא הותר לצורך ולא עדיף ממתענה דל"א מתוך וע"כ ס"ל לרש"י צידה אסור מה"ת כמבואר בפרק בכל מערבין וזה עדיף ממ"ש המג"ש לענין אופה מיו"ט לחול אחר שגמר סעודתו דלוקה דתו ל"ל מתוך דהיום לא משכחת אצלו לצורך או"נ וגם צידת צבי שלא היה ברשותו כלל אסור מה"ת אף דל"ה אפשר מעיו"ט דעכ"פ מוקצה הוא והוי שלא לצורך יו"ט ומתוך ל"ל והדר לאיסור תורה וגם לפמ"ש הר"ן לעיל די"ב דלפיכך אופה מיו"ט לחול לוקה ול"א מתוך דאינה מלאכה של היום רק למחר א"כ ה"נ דמוקצה הוא וע"כ הצידה למחר ול"ל מתוך ואסור מדאורייתא. רש"י ד"ה ולערב וכו' מותרין ממ"נ קשה נימא מגו דאתקצאי ביה"ש עד בכדי שיעשו אתקצאי לכל היום ומוקצה משום יום דלהבא ונראה כיון דהאיסור שלא יהנה הוא מדרבנן ורש"י ס"ל לקמן דף ל"א באיסור דרבנן ל"א מגו דאתקצאי ביה"ש עוי"ל דממ"נ מהני גם לטעם מוקצה דאם יום שני חול מותר מוקצה ואם קודש א"כ יום ראשון חול ולא צריך בכדי שיעשו רק מחמת חסרון ידיעה והוי כגרוגרת שיבשו ביה"ש ובעלים לא ידעו דמותרין שו"ר בבל"ע הקשה כן:

דף כ"ה גמרא ארח ארעא קמ"ל ולא משום איסור נטרפה הקשו תוס' הא בסמוך אמר נטיעה מקטע רגליהן דקצביא ופנ"י הקשה לפוסקים דאבדה הריאה בלא בדיקה אסור אף דקי"ל כר"ה משים דשכיח בה טרפות וגם לרש"י עכ"פ לכתחלה חייב לבדוק ועיין פרמ"ג בכללי ס"ס היכא דסגיא בידו לברורי ספק מה"ת אסור ונ"ל דודאי לכתחלה אסור לאכול קידם הפשט כיון דאפשר שיתברר אח"כ דטרפה ודאי וחזקה לא משוי לודאי שכשרה רק כ"ז שלא נודע גזה"כ לאוקים על חזקתה אבל יש לחוש שיתברר דבטעות החזקנוה לכשרה ע"כ צריך לבדוק אך לעולה דלמד מינה רמי ב"א דצריך הפשט ע"כ נמי מה"ט שמא תמצא טרפה קשה נשרפה בלא נתוח ולא יתברר לעולם וע"כ לאפוקי מדר"ה ומשני ארח ארעא קמ"ל ונהגה התורה בעולה בד"א של ב"א:

עוי"ל דבלא"ה קשה דאמר למדה תורה ד"א ומקשה מאי קמ"ל לאפוקי מדר"ה והרי כבר אמר ד"א אך כתבו אחרונים דאף דלמעוטא ל"ח היינו כשנזדמן על צד המקרה אבל לתקן התמידית צריך גם בשביל חשש מיעוט דודאי יזדמן וא"כ אף דרוב בהמות כשרות מ"מ מיעוט טרפות יש ואין להכשיר בלא בדיקה רק דיעבד ומאי קושיא מדר"ה אבל זה א"א להכחיש דארח ארעא לאכול בתר הפשט וניתוח אלא דס"ד דזה אין דרך התנא לאשמיעונין דפוק חזי מה עמא דבר וכל אחד יחוש לעצמו דלא ליהחזי כרעבתן וודאי קמ"ל איסור וה"ק למדה תורה לאיסור מה שהוא בלא"ה ד"א ומנהג ושפיר הקשה כיון דבלא"ה אין דרך עולם לאכול בלא הפשט וניתוח ומזדמן רק ע"צ המקרה שמוכרח לאכול מקודם והרי בזה י"ל רוב כשרות ומשני רק ארח ארעא קמ"ל אך הקצבים אשר רגילים לאכול בלא הפשט וניתוח ודאי אסור והיינו מקטע רגליה"ן דקצביא לשון רגילות וזה שדקדק רש"י מאי קמ"ל ד"א או איסור ומהר"ם הקשה מה בעי בזה הא לס"ד רק איסור קמ"ל ומסקנא ד"א ולפמ"ש א"ש דע"כ ידע דיש ד"א לאכול אחר הפשט וניתוח ע"כ פריך דנסמוך על הרוב וכמ"ש על כן פרש"י מאי קמ"ל ד"א או אסור מה הרבותא אם ד"א לבד או זה אצ"ל דנדע בלא"ה רק איסור קמ"ל:

ע"ב מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזים עיין מפרשים וי"ל דידוע דהאבות ידעו התורה וקיימיה באינו מצווה ומורשה היתה לקהלת יעקב ומפרשים פרשו מ"ש המגיד אלו קרבנו לפני ה"ס ולא נתן לנו את התורה דיינו דאז פסקה זוהמתן והשיגו בעצמם כה"ת וניתן להיות מצווה ועושה ע"ז אמר מפני מה ניתנה מפני שהן עזים והציווי גורם דאגה מפני העונש כמ"ש תוס' פ"ק דקדושין דף ל"א וזה מתיש העזות:

ולבאר כל המימרא י"ל דאחז"ל דאאע"ה בחר בשעבוד מלכיות יותר מגיהנם וידוע דעז פנים לגיהנם כדאיתא בפרקי אבות ולולא התורה שהתיש כחם אין כל אומה ולשון יכולון לעמוד נגדם בדרך הטבע ואברהם מדתו ימין כמ"ש שב לימינו וזש"ה ואתה מרבבות קודש ולא נתן התורה רק לישראל מימינו שהוא א"א ע"ה שבחר בעד אש גיהנם דת למו או משום אש דת למו משפט אש גיהנם כמו שפרש"י אף חובב עמים שעבוד מלכיות כל קדושיו דבלא"ה אין להם גיהנם בידך ולכן פטורים ממסים והם הקדושים תכו לרגלך דרבינו הקדוש נקרא על שנטר בריתו שלא הניח ידיו למטה מטבורו והשומר אבר ואינו פוגמו נעשה מרכבה לשרש אותו אבר עיין ת"ז סוף תיקון תליתאה וז"ש תכו מתמצעים לרגלך ישא מדברותך היינו מלכות דמי זאת עילה מן המדבר דהיינו תורה שבע"פ תורה צוה לנו משה מורשה קה"י דהיינו כנס"י דמאן דנטיר ברית זכו למלכו כמ"ש הת"ז סוף תיקון חמיסר והיינו ויהי בישורון מלך:

וע"ד הפשוט י"ל דמ"ה טענו הנה הודך על השמים והשיב להם שאכלו בשר בחלב אצל אאע"ה והיינו ואתא מרבבות קודש וכא נתן להם התורה מימינו בא זאת מאברהם שהוא ימינו:

ומהרש"א הקש"ה הא חזר על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה ונ"ל ע"ד המבואר בב"מ דף נ"ט לא בשמים היא שכבר נתנה תורה לישראל ובר"ה שלח ר"ג לר"י גוזרנו עליך שתבא במקלך ביוה"כ שחל לפי חשבונך דגזה"כ אתם אפילו