ערך ש"י ש"ס לג

עולת נדבה קריבה ביו"ט ול"ל דס"ל כהנהו תנאי דרק שלמי נדבה קרבים לדדהו אבל לת"ק אסור גם תודה ולראב"ש רק מבא תודתו דהיינו שלמים:

ור"ה דאמר לקמן דנו"נ מדאורייתא אין קרבין דכן שתי הלחם אין דוחין יו"ט ול"ש שמא ישהה ליכא להקשות בשלמא נו"נ ל"ל מתוך משום המליחה אבל בשתי הלחם נימא מתוך דליכא שום צורך באפייתן ביו"ט דאם יאפו מעיו"ט ישארו ליו"ט וכיון דעיקרן לגבוה ל"ח או"נ אבל בנו"נ יש צורך קצת דלא יהא שולחנך מלא ושלחן רבך ריקם כמ"ש תוס' לעיל די"ב ולרש"י דל"צ צ"ק מ"מ לגבוה כיון דאפשר מעיו"ט גם כהדיו"ט באו"נ אסור כה"ג אם אפשר מעיו"ט רק ההיתר כדי שיאכל פת חמה והוכיח ר"ה כמו בשתי הלחם דעיקרן לגבוה ול"ח לכם ה"נ נו"נ ולפמ"ש השע"מ פ"א מחגיגה י"ל בלא"ה:

דף כ"א גמרא והא חזי לכלבים הקשה מהרש"א ליפרך על המשנה דעיסת הרועים ונ"ל דהמקשן ידע מפסוק לכם וע"כ ממעט כלבים או עכו"ם ולא ס"ד שימעט תרוייהו ע"כ לעיל ל"ק די"ל לכם ממעט כלבים אבל לריב"ב דמהדר לו לכם ולא לנכרים פריך והא חזי לכלבים ולכם רק למעט עכו"ם שאין מזונתן עליך והתרצן אהדר לו תנאי דלריה"ג נתמעט כלבים וכ"ש עכו"ם מדפריך לרע"ק ומה ראית להוציא עכו"ם ולרבות כלבים ש"מ לריה"ג ממעט תרוייהו דאל"כ גם לדידיה קשה ומה ראית למעט כלבים ולרבות עכו"ם ועיין אס"ז:

דף כ"ד משנה מעשה בנכרי אחד וכתב בפיה"מ לרמב"ם וז"ל ר"ג סובר דספק מוכן מותר וכן סובר כי נכרי שהביא ביו"ט דגים או פירות אף שצדן ביו"ט מותרין עכ"ל והוא תמוה מנלן מספק מוכן דר"ג מתיר אף אם צד בודאי ביו"ט ונ"ל דקשה הא חזקה דהיום ניצוד ולא אתמול כמ"ש המרדכי פרק זה דמוקמונין על חזקה אך בירושלמי מבואר דשל גוי א"צ הכן ולפ"ז קשה מאי פריך מעשה לסתור דר"ג בשל גוי מיירי אך כתבתי לעיל דף י"א דאם מוקצה דאורייתא כשיטת רש"י גם של עכו"ם אסור דצריך הכנה וליתא אבל אי מוקצה דרבנן י"ל של עכו"ם מותר והיינו מעשה לסתור כיון דעכצ"ל של גוי א"צ הכנה מותר ספק מוכן דאינו רק דרבנן וע"כ מתרץ חסורי מחסרא ממלא לר"ג אף בודאי ניצוד היום מ"מ של גוי א"צ הכן וגם בספק מוכן של ישראל מתיר עוי"ל דשל גוי א"צ הכנה ומ"מ אסור שלא יהנה ממלאכת יו"ט או גזרה שמא יאמר כדלקמן אר"פ הלכתא עכו"ם שהביא דורן לרש"י ור"ת כל מר כדא"ל אבל מ"מ אף שהביאן לישראל ל"ל הוברר למפרע ואפשר לעצמן צד ותלש ונמלך והביאן לישראל כמ"ש הפוסקים א"כ לר"ג דמתיר ספק מוכן ולא החמיר בדשיל"מ גם הכא מותר אף דודאי צד ביו"ט דעדיין ספק עם בשביל ישראל צד אך יש לדחות דלמא ספק מוכן גם לר"ג אסור רק משום דהוה דאורייתא כרש"י או כעין דאורייתא וכמ"ש הת"י בריש מכלתין ד"ג ע"ב דמוקצה כעין דאורייתא דאסמכהו אקרא והכינו אבל שאר ספק כגון נהנה ממלאכת יו"ט וכיו"ב עיקרו מדרבנן וספקו לקולא וי"ל עד"ז גם נ"מ לענין מוקצה דדוקא אם העכו"ם בעליו ל"ש מוקצה אבל צדן לצורך ישראל ולא נתכוין לזכות בהן רק לישראל ומול"ח ק"ח וגם בעכו"ם יש שליחות לחומרא כמ"ש רמב"ם פ"ה ממלוה דיש שליחות לעכו"ם לחומרא מן התורה וא"כ זכה הישראל מהפקר ועוד מבואר לקמן דל"ט גבי מילא מים לחברו ברש"י ותוס' דהממלא לא קנה דלא כיון לזכות לעצמו וע"כ קנה רק מי שנתמלא בשבילו כשבא המים לרשותו ואז זוכה מהפקר וכ"כ רש"י בפ"ק דב"מ ד"ו ע"ב במשנה דהיה רוכב א"כ יש לו דין מוקצה כניצוד מאיליו רק יש ספק שמא צדן לעצמו ונמלך והביאן לישראל ושפיר אמר מעשה לסתור דל"ל דר"ג מתיר משום דשל גוי א"צ הכן דשמא צד לצורך ישראל ולא נתכוין הגוי לזכות לעצמו ועוד הא כתב המג"א בסימן שכ"ה ותקט"ו כיון שהביאן לישראל ודאי מתחלה צד בשביל ישראל וע"כ כתב הרמב"ם לר"ג אף אם ודאי צד הגוי ביו"ט מותר דשמא נתכוין לזכות קודם לעצמו וליתן מתנה לישראל משלו או לא נתכוין מתחלה בשביל ישראל כלל ואינו מוקצה והכל שם ספק אחד או שמא מתחלה בשביל ישראל צד והוי מוקצה:

ועדיין קשה מאי פריך מעשה לסתור אימר טעמה דר"ג משום דיש ס"ס שמא אתמל ניצוד ואת"ל ביו"ט שמא לא בשביל ישראל צד וי"ל דאינו מתהפך דאחר שתאמר בשביל ישראל צד והוי מוקצה ע"כ דאל"כ מה נ"מ ממלא תו ל"ל שמא מעיו"ט והוי שם ספק חד ועוד לפמ"ש המג"א סימן תקט"ו בעכו"ם שהביא דורן ודאי הביא מהמשובחים ונתכוין לצוד היום:

ע"ב רש"י ד"ה אם יש מאותו המין במחובר אסור משום מוקצה ומלחמות דחה דברי רש"י רק הטעם שמא יעלה ויתלוש אח"כ הקשה דלר"פ א"צ לטעם מוקצה וסגי משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט ואח"כ השיג על רש"י במשנה שחילק באו"נ בין בין אפשר מעיו"ט ואח"כ חזר לענין ראשון דא"צ כאן לטעם מוקצה להבין קשרי מלחמות נ"ל דבתוס' ריש מכלתין הקשו למה צריך טעם מוקצה ודי בטעם דשמא יעלה ויתלוש ולרש"י דבאפשר מעיו"ט גם או"נ אסור ולפי הבנת המלחמות סובר רש"י כן בכל המלאכות והטעם כיון דאפשר מעיו"ט הוי שלא לצורך יו"ט ותינח שלו אבל של גוי ולא רצה לחלוש מאתמול מי יכופו והוי לא אפשר מעיו"ט והל"ל דישראל עצמו יהא מותר לתלשן ביו"ט מה"ת וליכא גזרה דיעלה ויתלוש עכצ"ל משום מוקצה וגם ל"ל משום שלא יהנה ממלאכת יו"ט דאם מותר לתלוש מכ"ש ליהנות מתלישת גוי ע"כ נתחכם רש"י וכתב משום מוקצה ביומו ממלא אינו צורך היום ואסור לתלשו ביו"ט ואסור לערב בכדי שיעשה שלא יהנה ממלאכת יו"ט והכא ל"ש לומר משום דשל נוי ל"ה ברשותו הוא מוקצה דשל גוי א"צ הכן רק ס"ל לרש"י אם במחובר של ישראל הוי מוקצה דאקצנהו לא פלוג וכעין שכתב הראב"ד בהשגות על הת"ה כאן ואף אם מדרבנן אסור לתלוש מטעם הר"ן או שאר טעמי מ"מ אם תלש גוי אף אם צוהו הוא רק שבות דשבות ובצורך ה"ל להתיר גם ביומו לכן לדחות זאת דחה המלחמות טעם רש"י לחלק באו"נ בין אפשר מעיו"ט או לא אפשר ואסור מה"ת בלא"ה לתלוש ע"כ הטעם שלא יהנה ממלאכת יו"ט קמה וגם נצבה ופירות הנושרין של גוי ג"כ אסורין שמא יעלה ויתלוש וא"ש ודברי רש"י מובן ממלא וגם לפמ"ש בחידושי לא"ח סימן תצ"ה בדברי רש"י מ"מ סובל פירש זה לענין מחובר:

אמנם איך יהא מלאכה דאורייתא כיון דמוקצה בשל גוי רק מדרבנן וגם לפמ"ש בכונת רש"י במשנה א"כ כיון דשל גוי אינו מוקצה לולא דל"פ משום של ישראל וא"כ בשל ישראל ה"ל להתיר ג"כ אף דאפשר מעיו"ט