ערך ש"י ש"ס לא

דממ"נ אם ת"ח הוא יודע דאינו תיקון ואם לא יודע לא יטבול עד שישאל ונאמר לו דל"ה מתקן ואם ע"ה הוא ויטבול בלא שאלה אף דיסבור דמתקן בזה א"א לעשות תקנה דגם עתה מנא ידע דאסור מדרבנן כיון דס"ל מתקן ממש מותר ואינו שואל לת"ח כל החשש שהוא יודע דאינו מתקן ממש עפ"י עצמו או שאלת חכם מ"מ הרואה יאמר בזה מתקן מנא משא"כ אדם נראה כמיקר ויתלה בזה ועמש"ל דף ל"ג בס"ד:

תוס' ד"ה גזרה יו"ט אטו שבת ול"ה גזלג"ז עיי"ש ולכאורה כל הסוגיא תמוה דמרבה בגזרות וה"ט אטו אה"ט ונטמא מעיו"ט אטו יום טוב וכ"ל לפי מה דאיתא בשבת ס"פ ואלו קשרים מנין לקניבת ירק ביה"כ שחל בשבת דאסור ת"ל שבתון שבות למאי אי למלאכה כבר נאמר ל"ת כל מלאכה אלא לאו אקניבת ירק פרש"י דאסור מה"ת בעשה דשבתון דהוי טרחא שלא לצורך היום אף דאינה מלאכה ומ"ל קניבת ירק או שאר טרחא שלא לצורך ומעתה נחזי אנן אם טובל לתרומה דצריך הע"ש דהוה שלא לצורך היום אסור מה"ת אלא די"ל הואיל וחזי לחולין אי מקלעי לו אבל לפמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' שמיני דהא דחייב אדם לטהר עצמו ברגל הוא אסמכתא מדרבנן א"כ מה"ת לחולין לא צריך טבילה ול"ש הואיל ממילא הוה איסור תורה מכ"ש בכל שבתות השנה ואף דזה כשמחמיר לטבלו י"ל דלא גרע מהדחת כוסת מ"מ כשטובלו לתרומה עכ"פ הוי שלא לצורך היום ול"ל הואיל וחזי לחולין דלפי ד"ת ל"צ טבילה לחולין כלל ולפ"ז גם אחר שאמרו חכמים דחייב לטהר עצמו וכליו ברגל לאכול חולין בטהרה והוי לצורך וגם כשטובל לתרומה י"ל הואיל וחזי לחולין ואף דהוה רק מדרבנן מ"מ כיון דאינו רוצה לאכול בלא טבילה הוה כהדחת כוסת רבו ביום דשרי וכ"ש דמצוה הוא הוי עכ"פ צורך קצת כמ"ש תוס' פ"ק דכתובות ד"ו ד"ה מתוך דבמצוה דרבנן נמי הוי צורך קצת מ"מ אחר שגזרו משום שמא יעבירנו אם עבר וטבל אסור בדיעבד בו ביום עמג"א סימן שכ"ג א"כ תו לא חזי גם לחולין היום והוי טרחא שלא לצורך בין מה"ת בין מדרבנן והדר לד"ת דעובר בעשה דשבתון ומכ"ש כשמטבילו לחולין דל"ש לומר הואיל וא"כ כל מה דמרבינין גזרות לגזרות הוא רק איסור תורה דכיון שאסרו בשבת שמא יעבירנו וכשטובלו עושה איסור תורה דהוה שלא לצורך גם לאחר תק"ח דחייב לטהר ברגל גם בשבת שחל בעיו"ט כיון דאסור להשתמש בו ביום תו יש לגזור ביו"ט אטו שבת ולאחר שנאסר גם ביו"ט הדר לאיסור תורה נמצא הכל גזרו אטו איסור תורה ולפ"ז א"ש לקמן:

דף י"ט רש"י ד"ה מידע ידע שמטביל ביה"ש דיו"ט הוי שלא לצורך והקשה מהרש"א הא חזי לחולין כמו שהקשה רש"י גופא לעיל על הי"מ ולפמ"ש בסמוך י"ל דודאי משום מתקן ושאר טעמי הוי רק שבות ול"ג ביה"ש וכמ"ש מהרש"א גופא אלא כיון דמה"ת א"צ לחולין טבילה א"כ גם כשטובל לתרומה ל"ש לומר הואיל דחזי לחולין ומדרבנן דצריך לטהר ברגל הרי כבר אסרו ט"כ ואם עבר והטבילם אסורים להשתמש בהם א"כ הדר לד"ת ביו"ט גופא ממילא גם ביה"ש אסור ומה דנעשה איסור תורה משום דהוה טרחא שלא לצורך משא"כ לעיל בנטמא ביו"ט מותר מדרבנן להטבילו לחולין א"כ גם לתרומה י"ל הואיל ולפ"ז י"ל גם הי"מ דס"ל דל"ד ט"כ להדחת כוסות דא"י לאכול כשאינו נקי משא"כ בכלי נקי וטמא ומן התורה א"צ טבילה ואיך מותר להטבילו משום מצוה דרבנן דחייב לטהר ברגל או בכל שבתות השנה באוכל חולין בטהרה דאינו חובה אבל ה"ט כמ"ש תוס' הנ"ל בכתובות דגם מצוה דרבנן חשוב צורך קצת ומתוך שהותרה לצורך או"נ הותרה בצורך קצת וה"נ אף דבשבת לא מצינו מתוך באו"נ מ"מ היינו לענין מלאכה אבל לענין טרחא לבד שנאסר שלא לצורך משבתון והותר לצורך גמור כמו הדחת קערות וכוסות ה"נ י"ל מתוך שהותרה טרחא לצורך אוכל הותרה ג"כ לצורך קצת במצוה לענין ט"כ בחולין אבל לתרומה הוי איסור תורה דהוה שלא לצורך ואי אמרת הואיל וחזי לחולין אינו רק צורך קצת ומשום מתוך והואיל ומתוך יחד לא אמרינן כמ"ש השאג"א ואחרונים. ורש"י ס"ל כיון דעכ"פ מדרבנן חייב לטהר עצמו ברגל או שאינו אוכל חולין רק בטהרה א"כ א"א לאכול בכלי בלא טבילה חשוב לצורך אוכל כהדחת קערות וכוסות:

ומ"מ יל"ד על רש"י דאיך נאמר הואיל וחזי לחולין הלא עתה מטבילו לתרומה רק דנימא הואיל כמו הואיל ומקלעי אורחים והא מדרבנן לא אמרינן הואיל לכ"ע אלא די"ל כמ"ש הר"ן לקמן גבי עיסת הרועים דרק הואיל ומקלעי אורחים לא אמרינן מדרבנן גם לרבה דמחוסר אורחים ואין בידו א"כ הכא הא בידו לאכול בו חולין ובל"ז י"ל דאינו אסור מדרבנן רק במחשבתו ניכרת דאופה לחול כפרש"י בפא"ע דאופה מיו"ט לחול אחר שגמר סעודתו א"כ ניכר דלחול אופה ולפ"ז י"ל ג"כ קושית מהרש"א דלעיל מקשה רש"י על הי"מ דנימא הואיל וחזי לחולין דאין מחשבתו ניכר דטובלו רק לתרומה משא"כ הכא דמוקי לה רבא במחשבתו ניכרת דרהיט משום הע"ש ממילא ניכר דלתרומה מטבילו ע"כ מדרבנן לא אמרינן הואיל ע"כ פרש"י רק עתה דהוה שלא לצורך אבל לס"ד דלא ידע דבמחשבתו ניכר מיירו ל"ל דהוי שלא לצורך הואיל וחזי לחולין אסור משום מתקן וס"ל דגזרו על שבות ביה"ש דלא כהלכה אבל למסקנא אמרינן דס"ל כהלכה דלא גזרו על שבות בין השמשות:

ולפמ"ש בחידושי לפסחים בסוגיא דהואיל דרבה לטעמיה אזיל דס"ל דמנחות דף ס"ד בפירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים ותינוק רבה פוטר דבתר מעשה אזיל וע"כ באופה לחול דמחשבתו אינו לאורחים מ"מ המעשה ראוי היום לאורחים אבל ר"ח ס"ל בתר מחשבתו אזלינן כמ"ש מלחמות שם והיינו כרבא וא"כ ה"נ לעיל דקיימינן לרבה ס"ל לרש"י הואיל וחזי לחולין משא"כ הכא לרבא דפירש הברייתא זאת במחשבתו ניכרת ולפ"ז י"ל גם הי"מ מקושית רש"י דכתבו לפום מה דאביי רצה לסתור דברי רבה דהטעם שמא יעבירנו א"כ תו אין לחלק בין וה"ט לאה"ט משום דלהיט כמ"ש תוס' א"כ מאי ס"ד דאביי לחלק ע"כ כתבו דבאה"ט צריך הע"ש והוי שלא לצורך, וא"כ ל"ק נימא הואיל וחזי לחולין דבפא"ע דמ"ז מקשה אביי על רבה דס"ל הואיל:

עוי"ל קושית מהרש"א על רש"י דבא"ח ש"ז ושמ"ב איתא דהא דל"ג על שבות ביה"ש הוא רק נחפז לדבר ומצטער או דחק ומצוה והב"י כתב בסימן רס"א דגם דעת רש"י כן ע"כ ל"ל ביה"ש משום מתקן דל"ג ביה"ש על שבות אם צריך ואד