ערך ש"י ש"ס ל

מ"מ לגבי זה הוי כהכנה דממילא ובידים ואסור עכ"פ מדרבנן ומה דבעי אי עבר ואפה אי מותר ה"ט כיון דבלא"ה עבדיה לאיסור משום עונג שבת דאין לו מה לאכול אפשר להתיר אבל ביצה שנולדה ונגמרה ביו"ט דלא הוכן ליומו לתוס' שם דהוה דאורייתא ודאי אסור וגם לרמב"ם דעדיין לא עשה איסור כלל אסרו חכמים שלא יאכלנה ולא יעשה איסור כלל אבל אי מקנה קמחו לאחר הרי האחר בשלו מהני עירוב שע"י הוי כהוכן מאתמול וע"כ מותר גם זה לאכלו דל"ה הכנה דממילא מהיום כלל:

ולגרסת רש"י י"ל בכונת הגמרא הוא נאסר או קמחו נאסר די"ל מה איסור שייך בקמח כיון דכל האיסור משום מלאכה שייך רק בעושיה גם אי מקלעי אורחים חזי היום וגם לו אם יצטרך ובאיזה אופן יחול האיסור על הקמח אלא דהבעיא אם הצריכו עירוב משום הכנה בידים והוא לבד נאסר שלא לעשות מלאכה בלא ע"ת או קמחו נאסר גם א"ל יעשה בע"ה בה ולא תאפה לא ע"י ולא ע"י שליחו מ"מ נאסר משום הכנה דממילא להיותו קמח ואינו ראוי לאכילה עד שתאפה ויבושל וע"כ אם הוא נאסר לבדו יכול אחר לאפות לו בקמחו דאשלד"ע אבל אם האיסור משום הכנה דממילא גם ע"י אחר בלא שליחות אסור כביצה שנולדה ביד"ש וע"כ צריך להקנות קמחו לאחר שהניח ע"ת ונחשב כאופה מעיו"ט והוכן ע"י ע"ת וליכא גם הכנה דממילא של יו"ט וגם זה מותר לאכול ומתורצים שתי קושיות התוס' ועיין בישע"ק סימן תק"ג לענין חד טרפא פלפל שם ג"כ בדבר משום הכנה דממילא:

ע"ב דקארי לה מה קארי דקמ"ל רק לכתחלה מה ואם איתא לתני עבר ואפה מותר אינו מובן יעשה וזה אינו רק דיעבד ונ"ל דברייתא קמ"ל דיכול להקנות קמחו ולגרסת בה"ג משום דאין קמחו נאסר והנה לס"ד דקמחו נאסר גם להקנות לא מצי לבה"ג ודאי גם עבר ואפה אסור דהרי נאסר קמחו וע"כ דלא בעי רק למאי דמסיק אין קמחו נאסר אי נקנסוה וע"כ פריך ליתנו עבר ואפה לבד דמותר ונדע תרתי דבדיעבד לא קנסינן לו וגם התירא דלכתחלה דיכול להקנות קמחו ומשני דתנא לא רצה כלל למתני תקנתא דאיסורא אף דמינה נשמע ג"כ תקנה דהיתרא:

ולרש"י נ"ל דמסיק קמחו נאסר א"כ בעבר ואפה מאי בעי אי מותר ורצה לפשוט ממטביל כליו דלא קנסוהו ות"ל דקמחו נאסר וצ"ל כמש"ל בשלמא קמחו נאסר משום הכנה דממילא כמו ביצה היכא דלא איתעביד איסור עדיין אסרו שלא לאכלו בשבת דלא יהא הכנה אבל אם עבר ואפה דעבדיה לאיסור ולא יתוקן דאדרבה אם תאסור עליו נמצא אפה שלא לצורך וגם לאחר אסור ול"ש הואיל ומקלעי אורחים ויהא איסור דאורייתא אלא לפ"ז צ"ע מה פשיט ממטביל כליו ומעשר פירותיו די"ל דקנסו אותו חכמים וי"ל דגם שם לא יתוקן האיסור דעכ"פ מהני מעשרו בחול וגם הכא י"ל שלא תהא איסור תורה דמה"ת עכ"פ חזי לאורחים גם כיון דנאסר י"ל לקלקל הוא ואינו מלאכת מחשבת דגם בחול יהא אסור כמבשל בשבת וצ"ע בזה:

תוס' ד"ה ובלבד פרש"י וכו' אבל בקדרה אחת מותר להערים וכו' וא"ת מ"ש מההוא דר"א דמערים עכ"ל לקשר דבריהם לפרש"י שהקדימו דבלא"ה י"ל הכא כדי שלא לעקור מצות עירוב אסרו להערים אף דמדינא מותר הערמה אבל לפרש"י בקדרה אחת מותר להערים ולא חששו לעקירת עירוב היכא דעושה בהיתר א"כ גם בשתי קדרות יערים כיון דבהיתר מערים דר"א מערים ומלח גרמא גרמא:

דף ח"י גמרא רב ביבי אמר גזרה שמא ישהה ת"כ דר"ב כלי שנטמא מעיו"ט אין מטבילין אותו ביו"ט גזרה שמא ישהה ר"א מפני שנראה כמתקן כלי פירש"י רבא אמר טעמא דמתניתין מפני ולעיל פרש"י ד"ה רב יוסף אמר טעמא דמתניתין דטבילת כלים בשבת ויו"ט אסורה שינה ולא כתב כן אצל דברי רבא שבת ויו"ט וגם הת"כ קשה על רבא וה"ל להש"ס להביא הת"כ דר"ב אחר דברי רבא כמו שהקשה תויו"ט והנה הרמב"ם פ"ד מהי"ט כתב הטעם דט"כ שמא ישהה ובהלכות שבת פכ"ג ה"ח כתב הטעם דמחזי כמתקן כלי ועמדו בזה המפרשים וכולם ענו דבשבת ל"ש שמא ישהה דזמן קצר ל"ח לתקלה ויותר מזה מבואר ביו"ד סימן נ"ז דגם לזמן כ"א יום ל"ח לתקלה אמנם למה שינה טעמו ביו"ט ואם דת"כ דר"ב הא גופא קשיא דבשבת ע"כ הטעם דמחזי כמתקן גם ביו"ט א"צ לטעם דישהה ונ"ל דהנה הה"מ כתב פ"ד מהיו"ט דמה דפליגי על רבא בטעם דמחזי כמתקן משום דחזי לטמא ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה בלא טבילה ול"ה כמתקן וגם לרבא בוה"ט דרבנן מה"ט ל"ה מתקן משא"כ כלים הנקחים מעכו"ם דלא חזי לכלום לכ"ע אף דהוה דרבנן מ"מ הוי כמתקן כלי עיי"ש ולפ"ז אומר אני גם לרבא מה שטובל לחולין ל"ה מתקן אלא דמחזי כאלו מתקן לתרומה אך הא לתרומה צריך הע"ש באה"ט לכ"ע וא"כ בלא"ה אסור להטבילו לתרומה כמו שפרש"י לקמן דמיכין לחול וע"כ טובלו לחולין לצורך היום א"כ אף דממילא נטהר לתרומה למ"ד מטבילין כלי ע"ג מימיו דבחד טרחא ל"ח מלאכה ה"נ בכה"ג והנה במתניתין תנן אין מטבילין כלי על גב מימיו אך לקמן ער"ב מבואר דאם מתניתין רבי דאסר להטביל כליו גם ביו"ט גם מתניתין ביו"ט ואם כרבנן דאסרו רק בשבת גם מתניתין רק בשבת וא"כ רבא שפיר קאמר מתניתין משום מתקן אבל ברייתא דת"כ ביו"ט שמא ישהה הוא כרבנן דקי"ל כוותייהו דביו"ט מותר להטביל כליו ע"ג מימיו ע"כ פרש"י מתניתין לבד לכל מר כדאית ליה אם כרבנן רק בשבת מחזי כמתקן ואם כרבי גם ביו"ט מחזי כמתקן וע"כ הרמב"ם דפסק ביו"ט מותר להטביל כליו ע"ג מימיו צ"ל ביו"ט טעם שמא ישהה:

ועדיין יל"ד להערוך דס"ל דפ"ר דאסור דוקא בצריך לו א"כ בישראל דא"צ לחלק וכמו בפרק הבונה דף ק"ג גבי תולש עולשין כשאינו מתכוין ליפות הקרקע דמותר הכא דעביד בארעא דחבריה וביומא דף ל"ד ע"ב בתוס' שם. ועיין בפרמ"ג בא"א סימן שכ"ג סקי"ד חילק ג"כ אם לתשמיש זה חזי כגון בוה"ט לחולין לטמא משא"כ במגעיל כלי ללח וחזי ליבש בלא"ה מ"מ הוי מתקן לתשמיש זה עיי"ש והוא כעין שכתבתי אם חזי לחולין לטמא ולמי שאינו אוכל חולין בטהרה וטובלה לחולין ל"ה מתקן אבל אם טובלה לתרומה הוי מתקן:

גמרא אדם נראה כמיקר הדבר משולל הבנה דמ"מ לעצמו מחזי כמתקן וכן מ"ש לעיל נראה כזולה וכן הקשה מהר"ם שיף ונ"ל דלא חששו רק משום דמחזי כמתקן בעיני אחרים דאצלו ליכא חשש