ערך ש"י ש"ס כט

ולפי מה דס"ל לכל חד בעלמא פרשו כאן ואנן דקי"ל א"ב פסקינן כרבי ור"י:

דף י"ג ע"ב ומה ראית הקשו תוס' דמה ס"ד לומר אפכא ונ"ל לפמ"ש המל"מ פ"ג מהלכות תרומות הי"ג מירושלמי פ"א דחלה דהא דפטור הלוי מלתרום ת"ג בהקדימו בשבלים דוקא אם תורם תרומת מעשר אחר דישה אבל מפריש קודם דישה תרומת מעשר כשדש אח"כ צריך להפריש ת"ג עיי"ש דתירץ למה השמיטו רמב"ם דהוכיח מסגיין דלא ס"ל הכי ולפ"ז י"ל דס"ד מה ראית לוקים הדרשה לפטור אקדמו בשבלים ולחייב בכרי אדרבה הקדימו בכרי דע"כ מפריש הלוי אחר דישה ומירוח התרומת מעשר ע"כ פטור מת"ג משא"כ הקדימו בשבלים משכחת לחייב בת"ג כשמפריש ת"מ בשבלים ואח"כ דש וממרח צריך להפריש ת"ג ובזה נוקמה לקרא דכל תרומת ד' דכשמפריש ת"ג אחר דישה נמצא מפריש כל תרומת ד' ת"מ ות"ג ומשני האי אידגן וסברא שחייב בת"ג והאי לא אדגן ואף כשמפריש ת"מ קודם מירוח ודישה אין סברא לחייבו אח"כ בת"ג כיון דביד ישראל לא בא לכלל חיוב מעולם נמצא היה סברת המקשן כירושלמי והתרצן דחהו ומזה הוכיח הרמב"ם לדחות דברי הירושלמי ומכח תמיהת התוס':

דף ו"ו מ"ד רוב לסטים ישראל לא מזלזלו בהו קמ"ל הדרן עלך ביצה שנולדה י"ל לקשר ההדרן דלכאורה קשה הא ה"ל ס"ס שמא לא ימצאו הגנבים התפילין ואת"ל ימצאם שמא גנבי ישראל שלא יזלזלו בהו אך אין עושין לכתחלה ס"ס בידים וכיון דהם עליו מבע"י לא יחלצם אמנם מנ"ל זה דלמא ס"ס כודאי ומותר לעשותו לכתחלה אלא דמוכח מריש הפרק ביצה שנולדה ביו"ט דקתני ברייתא ספקה אסורה נתערבה באלף כולן אסורות ומבואר בפוסקים דנתערבה אספקה קאי ומשום דהוה דשיל"מ עד שתאכלנו באיסור אכול בהיתר כמבואר ביו"ד סימן ק"י והיינו ע"כ לא יחלצם מדהתם אמרינן דימתין למחר ולא יסמוך אס"ס כ"ש דלא יעשה ס"ס בידים:

עוי"ל דיל"ד למה לא נסמך אהא דרוב לסטים ישראל וצ"ל רוב גזה"כ על העבר כל דפריש כבר מרובא פריש אבל להבא שמא יזדמן המיעוט וכחזקה דשמא מת ל"ח ושמא ימות חיישינין בגיטין דכ"ח אלא דזה דוקא אם הוא חידוש אין לך בו אלא חידושו אבל אם סברא הוא כודאי אין לחלק ובאס"ז פ"ק דב"מ דף זיין כתב דרוב רק ספק וגזה"כ לילך אחר הרוב עיי"ש ובזה תליא אי בדשיל"מ אמרינן כל דפריש מרובא פריש דאם ספק הוא אמרינן עד שתאכלנו באיסור ואם ודאי הוא ליכא למימר כן והנה בריש הפרק רוב אמוראי ס"ל טעמא דביצה שנולדה ביו"ט אסורה מדרבנן ופריך מדתניא ספקא אסורה ומשני ר"א דהוה דשיל"מ ע"כ גם בנתערבה לא בטיל וכתבתי שם דס"ד הא דדשיל"מ ל"ב כסברת הר"ן דהוי מב"מ ור"א מחדש טעם דעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר ע"כ גם ספק דרבנן אסור והנה כתבו אחרונים דביטול איסור ברוב ג"כ משום כל דפריש מרובא פריש וכל חד נימא מרובא הוא ע"כ שם היתר על כל אחד ומותרים כולם עיין בפ"ת ביו"ד סימן ק"ט וא"כ מדלא בטל ברוב מטעם דעד שתאכלנו באיסור עכצ"ל דכל דפריש אינו רק ספק וגזה"כ ממילא אין לסמוך על הרוב להבא ע"כ פסק אביי כאן דיניח ידו עליהם והא דנכבשנה דניידו ונימא כל דפריש היינו דאח"כ נדין על העבר ונימא כל דפריש ורחמנא שריא משא"כ כאן ליכא ענין לדון על העבר ובקטן וקטנה דל"ח רבנן שמא ימצאו סריס ואיילנות זה הוי עבר אם נולדו כך:

פרק ב' תוס' ד"ה לא והא דאמר עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות נלע"ד לא עלי על סמך שלי שאפרע ואפרע משא"כ כשיסמוך על הבריות עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות:

דף י"ז גמרא ת"ר יו"ט שחל הקשה צל"ח מה עניינו לכאן דמיירי לענין עירוב ונ"ל דהנה רבי מתיר לגולה לעיל לערב ע"ח ביו"ט שחל ע"ש ולר"א אוסר רבי ואי ב' קדושות הן שפיר קאסר משום הכנה אבל אי קדושה אחת ל"ש הכנה וה"ל להיות מותר כמ"ש תוס' לעיל ד"ה רבי ועיין מפרשים ובעירובין דל"ח איתא דס"ל לרבי שבת ויו"ט ב' קדושות רק אמר שם דרב גמרא גמיר דרבי תני לה ולא ס"ל והנה בזה פליגי בני גולה ור"א דבני גולה היה אצלם רב ע"כ שנו רבי מתיר ור"א ס"ל כיון דמ"מ רבי תני דב' קדושות הן ושייך הכנה ה"נ תני לאסור והנה קי"ל כרבי לאיסור משום דקי"ל ב' קדושות והנה הא דס"ל לרבי דחותם מקדש השבת וישראל והזמנים משום דתני דב' קדושות הן ע"כ צריך לחתום בשתים אבל אי קדושה אחת סגי לחתום בשבת דחמיר וכ"ש לפמ"ש בה"ג בברכות דף מ"ט דאמר שם לרבי אין חותמין בשתיים ופריך ממקדש השבת וישראל והזמנים ומשני חוץ מזה דהתם תרתי הכא חדא והביא רש"י שם פירש בה"ג משום דתרתי קדושות הן חותמין בתרתי וגרס שם בגמרא הנהו תרתי קדושות הן מש"ה חותמין בשתים ותלי"ת כונתי לדעתי וע"כ משום דמסיק הלכה כרבי לאיסור סמך לה הך דרבי דחותמין בשתים דחד טעמא הוא וע"כ גם בזה הלכה כרבי:

והנה י"ל לרבי לשיטתו חותמין בשתים ולא נכלל קדושת יו"ט בכלל קדושת שבת דחמיר דמי איכא מידי דבשבת שרי וביו"ט אסור דברפ"א דף ב' ע"ב איתא דרבי תני גבי יו"ט כר"י לאסור נולד ומוקצה וגבי שבת כר"ש להתיר הרי דחייש לקדושות יו"ט והחמיר שלא לזלזל בו וגם תפלה דרבנן ע"כ חותמין בשתים דיש חומר ביו"ט מבשבת וגם שלא לזלזל ביו"ט מדאינו חותם בו ע"כ חתם בתרתי גם בשחרית דליכא חילוק מוספין אבל לב"ה דס"ל לעיל שם דאין חומר ביו"ט מבשבת גם לענין נולד ומוקצה כמ"ש שם בהשגות ראב"ד על הרז"ה והמלחמות ולא חשו שתלזלו ביו"ט לכן ס"ל גם כאן דחותם רק בחדא ודי בהזכרה בעלמא באמצע לזכרון:

גמרא הוא נאסר וקמחו נאסר וכו' למנ"מ לאקנוייה קמחו לאחריני נ"ל לבאר גרסת בה"ג ורש"י דיל"ד לבה"ג אם הוא נאסר למה צריך להקנות קמחו והר"ן כתב משום דשליחו כמותו וקשה דאשלד"ע אף דאין השליח בר חיובא דאי בעי לא עביד לר"ס פ"ק דב"מ ד"י וכן הקשה שעה"מ פ"ו מיו"ט ונ"ל דהנה ק"ל כהכנה דרבה גם בהכנה דממילא ביד"ש וכתבו תוס' שם הא דמותר לאפות מיו"ט לשבת משום דקי"ל כרבה דס"ל הואיל ומקלעי אורחים וחזי לו היום מותר מה"ת רק אסור מדרבנן ע"כ סגי ע"ת עיי"ש לעיל דף ב' ע"ב ובפיה"מ לרמב"ם ור"פ זה משמע דגזרו הכנה דממילא משום הכנה בידים ומן התורה אינו אסור רק הכנה בידים היפך מסקנת תוס' שם ולפ"ז י"ל דה"ט אף דאשלד"ע