ערך ש"י ש"ס כח

ולו פתחים הרבה פירש רש"י משום דסוף הטומאה לצאת דרך שם הנה לפ"ז אם נשאר המת בבית אין כולם טמאים ובתוס' כתבו דמשכחת כולם טמאים כשנשאר בבית וצ"ל דס"ל כמ"ש רמב"ם בפיה"מ פ"ז דאהלות מ"ג דכולם טמאים דהוה קבר סתום דמטמא כל סביביו ואם נפתח פתח אחד יצא מדין קבר סתום ומציל על כולם וצ"ל דמיירי דכל הפתחים נעולים דלא כפרש"י או כולם פתוחים אך הר"ש שם כתב דל"ה קבר סתום רק אם פרץ פצימיו דביטל הפתחים אבל נעולים לבד עתידים להפתח וכן הוא תוספתא הובא בגמרא ב"ב דף י"ב ושם מבואר דקבר סתום ה"ד בפרץ פצימין דהיינו שנטל המשקוף והמזוזות וסתמו בבנין וכן מורין דברי רש"י בכאן והנה לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו גיטין פרק כה"ג לחלק בין מתנה בין שני דברים כגון אם יבא חכם למזרח עירובי למזרח ואם למערב עירובי למערב דאזי אין ברירה משא"כ אם יבא יהא עירוב וא"ל לא יהא עירוב וכדומה על ד"א הן א"ל אינו ענין לברירה עיי"ש ולפ"ז ל"ל דהכא משום קבר סתום כולם טמאים דא"כ מה פריך לב"ה הא כיון דנפתח אחד מהם הוברר למפרע דלא הוה קבר סתום דיהא איזה שיהיה עכ"פ אינו קבר סתום וטומאת פתח פתוח משום סופו לצאת דרך שם טומאה אחרת הוא ל"מ לרש"י דמשום דס"ט לצאת הוא רק מדרבנן וגם לתוס' מ"מ משום ס"ט לצאת כ"פ ס"ל דאין כהנים נזהרים עיין טוש"ע יו"ד סימן שע"א ובמכאן אני נוטל צ"ל ברירה בין היונים איזה יטול שלא יהא מוקצה ועכצ"ל דקושית הגמרא דהל"ל א"ב וטמאים משום ס"ט לצאת דרך שם וק"ל לפמ"ש תוס' בר"פ כל הגט דאם עומד להתברר י"ב א"כ מאי קשיא דב"ה אדב"ה הא במת בבית י"ל דעומד להתברר איזה פתח יפתח וס"ט לצאת בו מה תאמר אולי לא יוציאו משם או עשה פתח חדש כמ"ש תוס' ול"ה עומד להתברר בין שני הדברים דהיינו בין הפתחים הללו וכמ"ש התוס' שם בכותב גט לאיזה שתצא בפתח תחלה דל"ה עומד להתברר שמא ל"ת אפילו אחת הכא ל"ל כן דא"כ ל"ה ס"ט לצאת וודאי טהור ועכצ"ל דס"ט לצאת ולא ישאר בבית וודאי יצא דרך חד מפתחים אלו ג"כ עומד להתברר וממ"נ משא"כ במתניתין עכצ"ל מבורר איזה יקח שיהא מוכן וזה אפשר לא יקח כלל ולא יתברר וע"כ ס"ל לב"ה א"ב וביש"ש ב"ק החליט לאמת החילוק בין עומד להתברר א"ל במתנה בין שני דברים וגם כשנאמר דגם בלא נפרצו פצימיו הוה קבר סתום מ"מ הכא ל"ל וכמ"ש דלענין קבר סתום ע"כ מבורר רק לענין סט"ל ולענין זה ממ"נ יש לטהר אי עומד להתברר וגם אי תוס' ורש"י לא ס"ל כרמב"ן הנ"ל מ"מ קשה דע"כ גם לתוס' לענין קבר סתום עומד להתברר א"כ עכצ"ל דלזה י"ב וממילא לענין סט"ל י"ל ממ"נ דעומד להתברר באיזה פתח ואם לא יוציאו אין סט"ל ולא התחיל עליו טומאה זאת כלל וכ"ש להר"ש דאינו קבר סתום וכן לרש"י בפתוחים וע"ק לפמ"ש השאג"א דל"ש ברירה רק בקו"ע לא בשוא"ת א"כ ה"נ לענין סט"ל אם ישאר בבית לא הוה סט"ל ואצ"ל הוברר למפרע שיצא דרך אותו פתח רק הוברר דדרך פתחים אלו לא יצא ולו יהא שאינו מבורר למפרע שיצא דרך פתח זה שנפתח מ"מ מבורר שדרך פתחים הללו לא יצא וגם אי היה נשאר בבית טהורים דלא ה"ל עכ"פ סט"ל דרך שם וצע"ג:

דף י"ב אלא מעתה לפלגו באבנים עיין רש"י ותוס' דגם לטעם מתוך קשה וגם לרמב"ם בריש היו"ט דאיסור טלטול מוקצה שלא יבטל מלשבות א"כ מאי אלא מעתה ונראה לפמ"ש הטו"ז יו"ד סימן קי"ז ובחו"מ סימן ב' דמפורש בתורה להיתר אין כח לחכמים לאסור ע"כ פריך דאם איתא דמפורש שבת ולא יו"ט אין לגזור ועכצ"ל דיו"ט בכלל שבת או הלואי שבשבת ישמעו:

דף י"א בב' קינין זו למעלה מזו לפ"ז לדידן דרוב עדיף אצ"ל בב' קינין ולקמן דכ"ה פרש"י בב' קינין ועמד בל"ע פ"ב ע"ז ונ"ל לפמש"ל דגם אם רוב עדיף שמא של עכו"ם הן כמ"ש ועלה בדעתי דגם הרשב"א לא אמר רק משום דמוקצה דרבנן אבל אם דאורייתא אין לחלק וכ"מ בדה"ח דכיון דצריך הכנה אדרבה עכו"ם לא היכין וכ"ז לרש"י דלרבה מוקצה מה"ת דיליף מוהכינו דסעודת שבת ויו"ט בעי הזמנה מבע"י וכ"ז לדידן אבל לעיל מוקי רבה פלוגתא דב"ש וב"ה דב"ש ר"ל הכנה וא"כ לקמן דתני מודו ב"ש א"כ נימא של עכו"ם עכצ"ל בב' קינין:

ובלא"ה י"ל שמא אותם שזימן יצאו לפני הקן ואת"ל מעלמא שמא של עכו"ם והוי ס"ס או מה שזימן ישראל אחר ואף דרוב עדיף מקרוב מ"מ ס"ס מהני אף דס"א אינו שקול כמ"ש פנ"י בפ"ק דכתובות ד"ט אכן אי מהני ס"ס באיסור תורה רבו הדיעות ולע"ד לפמ"ש אחרונים דרק על הודאי דיברה תורה ובאיסור ל"ת רק מדרבנן אסור ספקו כשיש עוד ספק מותר משא"כ בעשה כהכא והכינו צריך ודאי הכנה וספקו מה"ת לחומרא גם ס"ס לא מהני דהוה ספק שני ספקא דאורייתא ואפשר אף מה"ת ל"מ ס"ס בזה דעדיין אינו ודאי וכמ"ש לעיל דס"ד אסור לרמב"ם גם בס"ס משום דנאמר חיה אכול ודאי חיה וע"כ א"ש כאן דל"מ ס"ס לדידן דהכנה דאורייתא משא"כ לקמן דנ"ה דמודו ב"ש דל"ל הכנה עכצ"ל בב' קינין:

הלכה כר"י להבין למה נפסק כיחיד ולא כסתם משנה גם במה נחלקו ר"י ואינך לומר כל מר להיפך במחלוקת ב"ש וב"ה ודוחק לומר שכך קבלו דע"כ חד ליתא ונ"ל דלטעמייהו אזלו דיל"ד במשנתנו מה ראיה הביאו ב"ש מתרומה למתנות דתרומה י"ל דאסור ליתן לכהן דכ"ז דלא נתנה יכול למתשל והואיל אי בעי למתשל כשלו דמי כדאיתא בפא"ע דמ"ו ע"ב וכשבא ליד כהן תו ל"מ למתשל כדאיתא בנדרים דנ"ט א"כ כשנותן לכהן הוה כמתנה ודמי למו"מ וכ"מ בפ"י דטעם איסור הולכה דהוי כמו"מ ובצל"ח כתב כיון דנתינה ליד כהן גורם דא"י למתשל הוה כמקדיש ביו"ט אבל מתנות א"י למתשל אלא די"ל דתליא בברירה דכשנותנה לכהן ולא נתשל הוברר למפרע דבגמר לבו הקדישה ול"ה עומד למתשל עלה ממילא אינו עכשיו מו"מ או מקדיש דמשעה שהקדיש יצאה מרשותו אך קי"ל א"ב ע"כ לר"מ ור"י דס"ל בעירובין דף ל"ו וגם רבי בגיטין דמ"ח י"ב שפיר מביאין ראיה ב"ש מתרומה אבל ר' יוסי דס"ל בעירובין שם א"ב ל"ל דפליגי במתנות ולמדו מתרומה ע"כ מודו במתנות וחלה ופליגי בתרומה וב"ה למדו תרומה ממתנות וחלה דל"ל שאני מתנות דאינן בשאלה מ"מ מחלה דבכלל מתנות נלמד וקבלת כולם היה דחד מינייהו או ב"ש או ב"ה ילפי גז"ש מתנות ותרומה