ערך ש"י ש"ס כז

קשה נימא בהא פליגי ב"ש וב"ה דב"ש לטעמייהו חיישי שיבא לצוד וכ"ע ס"ל שובכו מוכיח עליו וצ"ל דא"כ עדיין תקשי לב"ש למה מתירין לעיל משום שי"ט ביחפור בדקר חד איסור והכא לא ועכצ"ל דיש כאן עוד חשש דלהטיח אלא לפום דמחליף במסקנא לדעת התוס' הך דהשוחט א"כ ל"צ לתרי לישני דרב' חנן ב"א דלעיל דפליגי בטעם דלהטיח וכדעת הרמב"ם נימא בשבת ויו"ט משום שלא יבא לצוד לב"ש ומזה הוכחה רבה דלא קיימא מלתא דר"י דמוחלפת השיטה דאל"כ נסתרו תרי לישני דר"ח ב"א ומוכרח דר"י לגרמיה אחלפיה וכמ"ש המלחמות אמנם לדעת התוס' הק"ל רק לפמ"ש תוס' לעיל ד"ג דצידה וקצירה לכ"ע אסור מה"ת דלא התירה רק מלישה ואילך א"כ ל"ל לב"ה ה"ט ולב"ש א"ש דכאן יש תרי חששי ולב"ה אף דיש חשש צידה התירו משום שי"ט ובשחט חיה ועוף דאסרו הק"ל אלא די"ל לפמ"ש המלחמות דהיכא דלא שכיח וקיל משום שי"ט משא"כ בשכיח וע"צ הרוב לא אתי לאמנועי משי"ט א"כ כיון דע"כ אתה מצריכו לד"נ בכונה מעיו"ט והכנה הלא יכול לנתקו מעיו"ט אם תצליכו לכך ולא אתי לאמנועי משי"ט וזה ודאי ל"ש שינעץ הדקר להכין עפר ולא ינתקו אם הדין כך משא"כ אם ל"צ ד"נ שכיח טובא שלא תמין' כלל ועכצ"ל לב"ה שובכי מוכיח עליו דאם משום שי"ט דשכיח מתירין תרי חששי ה"נ לא ליבעי ד"נ ולב"ש גם בד"נ חששו לשונו ולס"ד דלאו ידע מד"נ גם שם שכיח שי"ט ואף שכתב מלחמות בטעם דר"י דל"ח לאמלוכי משום שי"ט דשכיח שלא יהא לו עפר לכאורה אינו מובן כיון דצריך ד"כ גם לב"ש א"כ יכול לנתקו מעיו"ט אלא דאכתוב לקמן בס"ד דרק לר"י צריך ד"נ לפי האמת לא לדידן ולפ"ז עדיין צורך לבאר למה צריך לתרץ אליבא דב"ה באינך נימא דשי"ט בד"נ לא שכיח כ"כ כאינך אלא דאיש דלענין ב"ה אומרים דדי בזו"ז אני נוטל כיון דמצריכו לנענע יכול לנענע מבע"י כיון דבא לשאול יורו לו לנענע וא"ל ישאל ולא ידע הדין גם זו"ז אני נוטל לא יאמר ולא שכיח שיאמר זו"ז אני נוטל ולא ידע לנענע והוי ממש כד"נ ועוד שם י"ל אפכא דצריך לנענע שלא ישתכח כחושים וימנע משי"ט עכצ"ל לב"ה דינא הכי דדי בזו"ז אני נוטל ולא משום שי"ט ובעלי לקצב עליו בשר יש תרי איסורי מלאכתו לאיסור ומוקצה מחמת חסרון כיס ועיין רש"י ופנ"י וכיון דמ"מ מתירין ב"ה גם בלא ד"נ יתירו ובזה שייך שי"ט טובא ע"כ הוכרח לתרץ דתורת כלי עליו ומותר לטלטל לצורך גופו וליכא רק מוקצה דח"כ וכן בעור לפני הדורסין יש חשש איסור ומוקצה כמ"ש הפנ"י וכן יש חשש בתרסין בנין וסתירה לס"ד ואיסור טרחא דלאו צורך כמו שפרש"י ולקמן מסיק להדיא דגזרו באמצע אטו מן הצד גם אי אין בנין בכלים מה"ת ויש תרי חששי גם בד"נ יתירו תרי חששי ולא יצטרכו ד"נ משום שי"ט:

ולפ"ז מיושב ג"כ הא דמשני גבי עלי דתורת כלי עליו דעדיין קשה הא מוקצה מחמת ח"כ ועכצ"ל לב"ה משום שי"ט וכמ"ש תוס' לקמן והק"ל לב"ה ולפמ"ש א"ש ולפ"ז י"ל הגרסא דמסיק ע"כ ל"ק ב"ה אלא דאין בנין וסתירה בכלים דעדיין קשה דהוה טרחא של"ל וכפרש"י ולפמ"ש א"ש:

אמנם בלאו ה"ט דשינו ל"ש כ"כ בד"נ י"ל ע"ד הנ"ל כי בד"נ יש תרי איסורי חופר גומא ועוד דזה ל"ח הכנה גמורה מה שנעוץ דקר וכמ"ש המפרשים וי"ל ה"ט כיון דיש לנתק הדקר משום חופר גומא הוי מוקצה מחמת איסור ולא נסתלק האיסור עדיין דבכה"ג גם בדרבנן הוי מוקצה כמ"ש תוס' לקמן דף ל"א ע"ב עיי"ש א"כ לא יתכן משום שי"ט להתיר לביה תרי איסורי וב"ש חשבי ד"נ הכנה ועכצ"ל לב"ה שובכו מוכיח עליו דאל"כ יש ג"כ תרי איסורי דיאמרו להטיח גגו צריך וכן בכולהו דמייתי יש תרי חששי וכן בזו"ז אני נוטל לב"ש צריך לנענע משום תרי חששי כמבואר לקמן בגמרא דף יו"ד ובאסיז שמא ימלך נמצא הכנתו בטעות וטלטל מוקצה ועוד חשש דאתי לאמנועי משי"ט ועיין פנ"י הרי בכולהו תרי חששי וע"כ משני הש"ס לב"ה לסלק מחשש אחד ממילא שפיר מתירין משום שי"ט כמו בהולכת סולם משא"כ בד"נ יש תרי חששי דל"ה הכנה מעליא ומשום חופר גומא וכ"ז הוצרכתי לשיטת התוס' אבל גם אם נאמר דתוס' לא נחתו לחשש צידה כרמב"ם מ"מ א"ש מ"ש בגוף הסוגיא דעכצ"ל לעיל בעפר תחוח יש חד איסור דחופר גומא דאל"כ למה אסרו ב"ה לכתחלה וכמ"ש מהר"ם לעיל דף חית וכן עלי לקצב עליו יש איסור דח"כ כמ"ש תוס' לקמן די"א ולרמב"ם דגם בשובך להוליך הסולם יש חשש צידה עדיין ולדברי הפוסקים גם ביו"ט לידה אסור מה"ת יש עוד בסולם ואף דשובכו מוכיח חשש צידה ועכצ"ל כמ"ש דלא בא רק לסלק חד חששא ולב"ש בכולהו יש תרי חששות לבר מד"נ דלב"ש ליכא רק חשש דחופר גומא וכמה נתחבטו המפרשים בסוגיא זאת ולפמ"ש א"ש הכל בס"ד:

דף יו"ד גמרא אר"י מוחלפת השיטה הרי"ף השמיט מימרא דר"י עיין רז"ה ומלחמות י"ל דלא ס"ל כרש"י דיש איסור בחזרת תרסין גם מצד טרחא רק חד חשש דגזרו ציר באמצע אטו מהצד כדלקמן דף י"ב וא"כ י"ל דל"ק משוחט חיה ועוף דיש תרי חששי חופר גומא ומוקצה לב"ה דד"נ ל"ח הכנה כיון דאסור משום חופר גומא וכמש"ל אך ר"י דס"ל בשלהי שבת כר"ש במוקצה מחמת איסור ופריך הש"ס שם עליו מדתנן לענין יו"ט אין מבקעין עצים מן הקורה שנשברה מוכח דר"י ס"ל לגמרי כר"ש גם ביו"ט א"כ ה"נ דהכינו בד"נ אינו דומה לשאר עפר ואבנים דמודה ר"ש דהן מוקצה דשאני זה שהכינו ודעתו עליו רק מחמת איסור דחופר גומא אתקצאי ולא ס"ל לר"י כרבי יהודא ע"כ גם בד"נ ליתא רק חד איסור והרי"ף פוסק בשלהי מכילתין כר"נ בר"פ דביו"ט קי"ל כרבי יהודא ובשבת כר"ש א"כ ביו"ט יש תרי איסורי ואין למתיר משום שי"ט כמ"ש הרא"ש לעיל דף חית ולפ"ז י"ל דר"י לשיטתו דאמר מוחלפת השיטה כי מסיק בשלהי שבת דר"י סתמא אחריתא אשכח בש"א מגביהין מעל השלחן עצמות וקליפין ובס"א מסלק הטבלא ואר"נ אנו אין לכו אלא ב"ה כר"ש וכן הוא בריש פרקין ופרש"י אין לכו כשיטת משנה זו דמוחלפת שיטתה דכך שמעתי מרבותי דב"ה כר"ש ע"כ אר"י גם כאן מוחלפת דתליא בחילוף השיטה דהמשנה דמסלק הטבלא אלא לדידן דקי"ל לחלק בין יו"ט לשבת כר"נ א"צ להחליף משנה זאת ומכאן סעד דקי"ל כר"נ דביו"ט סתם לן תנא כר"י שלא נצטרך להחליף דב"ה לב"ש בשוחט חיה ועוף או בתרסין וערא"ש שלהי מכלתין:

גמרא וכ"ת ב"ה ל"ל ברירה והתנן המת בבית